מרגע שהגיע לכנסת הסתער ניצן הורוביץ במרץ על נושא המים האפורים. במדינה מתייבשת, אמר, זה טמטום צרוף להדיח את האסלה במי שתייה טובים. הרבה יותר הגיוני להזרים לשירותים את המים שבהם כבר השתמשנו בכיור האמבטיה או במקלחת. בשיתוף משפטני "אדם, טבע ודין" הוא גיבש הצעת חוק לשימוש במים אפורים. ביום ראשון, אחרי מסע מכשולים מפרך, אושרה הצעת החוק פה אחד בוועדת השרים לענייני חקיקה, אתמול (ד') היא גם אושרה בקריאה טרומית בכנסת. רק שבדרך מהנוסח המקורי לגירסה שמוסכמת על הממשלה איבד החוק נתח גדול מהרלוונטיות שלו.
ליצמן. התקדמות גדולהצילום: פלאש 90
את עיקר הקשיים בפני החוק הערים משרד הבריאות, שכמה בעלי תפקידים בו מתעקשים לראות במים האפורים איום אסטרטגי על בריאות העם. עצם העובדה שיעקב ליצמן הודיע שהוא מסיר את התנגדותו היא התקדמות גדולה, אבל אליה וקוץ בה: החוק יחול רק על מבני ציבור, וכמובן, רק על מבנים חדשים. לא צריך להיות מומחה למשק המים כדי להבין: כמות המים שתחסך למדינה ממיחזור מי הכביסה (כמה כביסה עושים במשרדי הביטוח הלאומי, למשל? ), המטבח והכיורים במוסדות הציבור שייבנו בשנים הקרובות לא תשנה את מאזן המים הלאומי. אז חוק יש (בהנחה שהוא יעבור את ההצבעות בכנסת ובוועדה), אבל מים קצת פחות.
אישור החוק יהפוך לרגע משמעותי רק אם יתברר שזו הסנונית שמבשרת את האביב של המים האפורים בישראל. מיחזור נבון של מים יכול לחסוך למשק בית ממוצע יותר מ-60 ליטר ביום, כמות שבצידה גם חיסכון כספי. אולי אם משרד הבריאות ייווכח שיישום החוק במבני ציבור לא גורם להרעלות המוניות, יבוא היום ומערכת מים אפורים תהיה חלק מכל בניין מגורים חדש בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם