על ספסל הנאשמים: ממשלת ישראל
אילו ניתן היה להעמיד לדין את הממשלה, סעיפי האישום היו פגיעה, הטרדה והתשה של האוכלוסייה החלשה
אחרי הקראת סעיפי האישום, היה מתחיל שלב ההוכחות:
1. הטלת מסי קנייה על סיגריות או דלק, או סירוב להפחית מס ערך מוסף. מסים אלה נחשבים רגרסיביים, פוגעניים, משום שטייקון כמו נוחי דנקנר ואחרון המנקים במשרדיו משלמים בדיוק אותו מס על תרופה או על ספר שהם קונים. זאת לעומת מס הכנסה, שנחשב פרוגרסיבי, צודק, משום שהוא גדל ככל ששכרו של אדם גבוה יותר.
בעשור האחרון הפחיתה הממשלה דווקא את שיעור המס הישיר, הצודק יותר, והעלתה את המסים העקיפים. שיעור המס העקיף בישראל מגיע ל-17.4 אחוז , לעומת 10.3 אחוז בממוצע במדינות ה-OECD.
השבוע , למשל, העלה שר האוצר את המס על הסיגריות בעשרה אחוזים. הדבר ישפיע במיוחד על החלשים, משום שמחקרים מראים שבקרב מתבגרים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יש שיעור גבוה יותר של מעשנים וגם שיעור נמוך יותר של נגמלים. אפשר לטעון שמדובר ב"מס חינוכי", משום שאולי הוא ירתיע מפני עישון. אבל לא נראה שזה השיקול שהנחה את האוצר. בשנה שעברה, כזכור, הממשלה רצתה להטיל מע"מ על פירות וירקות, צעד שהיה פוגע רק בחלשים - גם בכיס וגם בבריאות.
2. המשך הורדת המסים הצודקים, קרי מס הכנסה. אף שהאוצר צריך חמישה מיליארד שקל כדי להקטין את הגירעון, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעקש להמשיך בהורדת שיעורי מס הכנסה ומס חברות. זאת, על אף שנטל המס הישיר בישראל כיום הוא מהנמוכים בOECD. מהפחתת המסים נהנים רק אלה שמשלמים מסים, והמרוויחים הגדולים הם אלה שמשלמים הרבה מסים. בעבור כמעט מחצית העובדים בישראל הדבר אינו רלוונטי כי שכרם נמוך ואינו מגיע לסף המס.
3. התנכלות למובטלים. הטיוטה המודלפת של חוק ההסדרים, שאותה פרסמה ח"כ שלי יחימוביץ', נראית אנמית למדי וכוללת מעט מאוד "רפורמות". אבל על הנאה אחת האוצר לא ויתר - על איומים נגד המובטלים ועל טרטורם.
לפי הצעת החוק, מי שימסור מידע כוזב לביטוח לאומי כדי לקבל קצבה ייענש בשישה חודשי מאסר. הצעת החוק קובעת גם שמובטלים יידרשו להתייצב בלשכות התעסוקה ארבע פעמים בשבוע, ולא פעם אחת, כנהוג היום, ובשעה אחרת בכל פעם.
האוצר מודה שכוונתו אינה, חלילה, להגדיל את סיכוייהם של המובטלים למצוא עבודה, אלא להבטיח שהמובטלים לא יוכלו לעבוד ובו בזמן לקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה.
המטרה ראויה - להילחם ברמאים. רק חבל שהממשלה לא פועלת באותה נחישות נגד חברות או אנשים שמעלימים מסים בגובה עשרות מיליארדי שקלים בשנה. היקף
כאן תם שלב ההוכחות, אף שעוד לא דיברנו על סירובה של הממשלה להעלות את שכר המינימום ולהגביל את שכר הבכירים.
במשפט שכזה הייתה התביעה מבקשת עונש של סילוק מהשלטון. הסנגוריה הייתה טוענת לנסיבות מקלות: הממשלה רק רצתה לעודד את הצמיחה. היא לא התכוונה לפגוע בחלשים, זה פשוט קרה. וחוץ מזה, הרי ידוע שעניים צריכים הרבה פחות כסף מעשירים, וגם מן המפורסמות הוא שיש הרבה יותר רמאים עניים מעשירים רמאים, גברתי השופטת.
במשפט ההיסטוריה, אם לשפוט על פי העבר, היה סיכוי להרשעה, אבל גם סיכוי גבוה שהממשלה שהייתה באה במקומה הייתה נוהגת באותה השיטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם