פגישת פואד והטורקים: כישלון ידוע מראש
המלצות משרד החוץ לדרך הפעולה מול טורקיה קבעו: "לא לשגר שליחים". הן עברו למל"ל, אך זמן קצר לאחר מכן יצא שר התמ"ת למפגש
מבולבלים? גם אנחנו. אפשר להבין מכל זה שברק מפחד מפואד יותר מאשר מסתייג מהנסיעה של פואד? לא בטוח. אבל הנה דוגמה נוספת לחידלון ההתנהלותי והתפקודי של הצמרת השלטונית בישראל: זמן לא רב לפני הפגישה בין פואד לשר הטורקי ישב צוות מקצועי מיוחד של משרד החוץ ודן בדרכי ההתנהגות הנדרשות מישראל מול המשבר עם טורקיה. בצוות היו אנשי מקצוע מנוסים, חלקם דיפלומטים ששירתו בטורקיה או מומחים לנושא הטורקי.
הנה כמה מהמלצות הצוות שנוסחו בשיטת "עשה" ו"אל תעשה", וקיבלו את אישורו של הדרג הבכיר ביותר במשרד: "עד להודעה חדשה", נאמר בהמלצות, "עדיף לא לשגר מסרים או שליחים לטורקיה, בעיקר על רקע המדיניות הטורקית והמאמץ המדיני הטורקי הדרמטי, הבוטה והקיצוני לפגוע במעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם ולהשחיר את פניה".
עוד נאמר במסמך ש"הדרישות הרבות שטורקיה מעמידה בפני ישראל מהוות טיפוס על עץ גבוה. ההמלצה היא לא להיענות לדרישת ההתנצלות או לדרישה לתשלום פיצויים. במצב הדברים הנוכחי, טורקיה מצפה כי ישראל תציע לה סולמות שיסייעו לה לרדת מהעץ ואין ליפול למלכודת הזו. ההתנהגות הישראלית והתגובה לדרישות טורקיה תשפיע השפעה דרמטית על עיצוב דינמיקת היחסים העתידית בין המדינות. גישה ישראלית הגנתית ומתנצלת תבטיח המשך גישה טורקית מתעמתת", נכתב.
אלה, פחות או יותר, עיקרי ההמלצות. המסמך הזה, שסווג כסודי, הועבר למטה לביטחון לאומי זמן קצר לפני שפואד שוגר לפגישה עם הטורקי. מאז, המסמך הזה מצהיב שם, במשרדי המטה. וזה בדיוק מה שחסר לנו עכשיו, שגם עוזי ארד ישוגר לתוך הקלחת הרותחת הזו. מה שיכול היה להיות מאוד מצחיק, אלמלא התברר שמדובר כאן באינטרסים החיוניים ביותר של המדינה שלנו.
כי יכול להיות שאילו היה מתקיים דיון מסכם במל"ל בעקבות מסמך משרד החוץ, אליו היו מגיעים טובי המומחים מכל זרועות הביטחון (כמו שצריך להיות לפי הספר), הייתה מתגבשת לה המלצה מערכתית מסודרת שעוברת הליך אישור
בדיעבד, ובעיקר ממה שאנחנו שומעים מאנקרה בעקבות הפגישה של פואד, מתברר שההמלצות במסמך הזה היו מדויקות. הטורקים מתלהמים עד כי ראש הממשלה נתניהו נאלץ לטפס על עץ משלו ולהצהיר חד משמעית כי ישראל לא תתנצל ולא תשלם פיצויים. הנזק שמפניו התריעו במשרד החוץ קרה במציאות, מילה במילה. כך שמתברר שברק צדק בכך שהסתייג מהנסיעה, אבל טעה בכך שהדליף את זה. ולכן, פואד צדק בכך שהתרגז, אבל טעה בזה שנסע.
בסוף, מכל המהומה הזו, קיבלנו אתמול את שר התשתיות, במלוא כובד משקלו, מסתער על יועץ התקשורת של שר הביטחון ומתרה בו באיום מקורי במיוחד: "אני עיראקי, אני אשפד אותך". שלא לציטוט, אמר פואד אתמול למקורביו שזו הסכין הכי חלודה שנתקעה בגבו אי פעם, והוא בכלל נסע לפגישה כדי לתקן מחדל אישי של ברק, שחירבש את המשט הטורקי. ומה שקיבלנו בסוף זה בזאר טורקי.
זוהי המנהיגות הישראלית באמצע 2010, ערב מימוש האיום האיראני במלוא עוצמתו. כדי לשפר את מצב הרוח, הנה חילופי הדברים אתמול, במהלך הקטטה בנושא שכר המינימום בממשלה. רקע: נתניהו ושטייניץ מנסים, בכל כוחם, לטרפד את הגדלת שכר המינימום מבית מדרשו של עמיר פרץ. ש"ס של אלי ישי, בכל הכוח בעד. בשביל זה שלחו אותם לשם.
האמצעים של נתניהו ושטייניץ כדי לעצור את זה: הכל. אחד המתעקשים הבולטים, שסומן כחוליה חלשה, היה יו"ר הבית היהודי השר דניאל הרשקוביץ. בהתחלה ניסה נתניהו עצמו, שהלך עם הרשקוביץ לשיחה אישית, להזיז אותו. לא הצליח. ואז הגיע המנכ"ל שלו, אייל גבאי.
הנה מה שנשמע שם: גבאי: "תשכח מתקציבי הציונות הדתית, שכל כך יקרה ללבי". הרשקוביץ ממשיך להתעקש. גבאי: "תשכח מהמועצה למו"פ (מחקר ופיתוח), היא תישאר אצלנו, וגם מבנות השירות הלאומי". הרשקוביץ ממשיך להתעקש. "אתם צריכים להבין אותי, יש לי את זבולון (אורלב, ב"כ) על הראש". גבאי : "הבנתי דני, הבנתי". איך זה נגמר? גבאי הבין, הרשקוביץ המשיך להתעקש. מי שהתקפל היה דווקא ליברמן. שכר המינימום נפל.
אקו"ם