חול בעיניים: חוף פלמחים כמשל
במאבק על דעת הקהל ועל הדימוי הציבורי הם הפסידו בגדול. גם מבקר המדינה הציג את העסקה כקנוניה. רגע לפני הכרעת הממשלה יזמי הנדל"ן המושמצים מחוף פלמחים מציגים את גרסתם: המדינה החליטה שצריך כפר נופש, המדינה הוציאה מכרז, ואנחנו זכינו. הכל חוקי, עשינו עסקה עם המדינה. זו כנראה הייתה הטעות
במילים אחרות, המשנה ליועץ המשפטי ניקתה מפרצופם של היזמים את הבוץ שמבקר המדינה מרח עליו בדוח חמור, שהציג את עסקת פלמחים כקנוניה של הון ושלטון מקומי. מלכה ואשר, שניהם כבני 50, הם שחקנים ותיקים בענף הבניין. מלכה הוא הבעלים של חברת הנדל"ן "מעוז דניאל", שבונה פרויקטים למגורים בעיקר באזור המרכז. אשר הוא המנכ"ל של חברת "אוולון". הם נולדו וגדלו לא רחוק מחוף המריבה: מלכה בראשון לציון, שבה הוא משמש כיום כיו"ר איגוד הקבלנים, אשר ברחובות. שניהם מתגוררים ביישוב הסמוך כפר הנגיד. העובדה שהם גרים בשכנות לראש המועצה, אותה מועצה שבתחומה נמצאת חלקת החוף שהם רכשו במחיר כה אטרקטיבי (שמונה מיליון שקל לכ-70 דונם), תרמה לעננת החשדות שאפפה את הפרשה תקופה ארוכה.
לכבוד פרשיות כאלה הומצא המושג "רשומון". אין כמעט פרט מהפרטים הרבים המרכיבים אותה, אירוע או בדל אירוע שהתרחש בשלוש השנים האחרונות, ששני הצדדים - היזמים ומולם חברי הוועד להצלת חוף פלמחים - רואים עין בעין. מחר (א'), אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, הממשלה תחליט מי ניצח במאבק על החוף. במאבק על לבה של התקשורת, על דעת הקהל, על הדימוי הציבורי, מלכה ואשר הפסידו בגדול. ועל זה, בעיקר, הם מבקשים לדבר כאן.
"פלמחים זה לא העניין", אומר מלכה, שמכהן כשר החוץ בצמד. "אני מציע להסתכל על פלמחים כמשל. פלמחים היה שם במקרה, אנחנו אקראים כאן. אבל המקרה הזה חשף דרך התנהלות גרועה של המדינה ושל רוב המוסדות החשובים שלה, דרך שצריכה להטריד את כולנו. המדינה החליטה שצריך כפר נופש, הוציאה מכרז להקמתו, אנחנו ניגשנו וזכינו.
למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על התנהלות גרועה?
"מעולם, לאורך כל הדרך, איש לא פנה אלינו וביקש שנציג לו את הפרויקט בצורה מסודרת, שיידעו מה הולך להיות שם לפני שיוצאים למתקפה. הרי איך הכל התחיל? באו כמה חבר'ה צעירים והתחילו תהליך של מחאה מסיבות שלהם".
מה פירוש "מסיבות שלהם"? מדובר בצעירים מהאזור שאהבו את החוף ונהגו לבלות בו, ויום אחד גילו שהוא חסום בגדרות ברזל והרגישו שגונבים להם את הים. זו לא סיבה מספיק טובה לצאת למאבק?
"אני לא בטוח שהמניעים שלהם היו כל כך תמימים. בכל אופן, הם עשו הרבה רעש והתחילו לפעול בצורה כזו שתדליק להבות. הקימו אוהל מחאה, גרמו נזק לרכוש שלנו. מינהל מקרקעי ישראל ביקש מהם להתפנות, אבל הם לא התפנו. הזמינו כתבים, העיתונאים באו וראו מסיבות ליליות ויומיות של הומלסים וזה מאוד מצא חן בעיניהם. כשאנשי המינהל פינו אותם בכוח הם הגישו נגדי תלונה במשטרה, על אף שהמינהל הוציא נייר רשמי שהוא אחראי לפינוי. אני לא עשיתי ולא יודע לעשות דברים כאלה".
בימים הראשונים של המאבק, אומר מלכה, הוא הגיע עם אשתו למקום, התבונן מרחוק על הצעירים שדבקו באוהל המחאה, ודווקא היה מרוצה: "אמרתי לאשתי איזה יופי, נוער שאכפת לו. הייתי בטוח שזה עניין של כמה ימים, עד שהרשויות יתעשתו ויחזירו את הסדר על כנו. לא חשבנו שצריך לנהל מאבק, חשבנו שמישהו יבוא ויגיד להם ללכת הביתה, אבל זה המשיך להתגלגל, כששום מבוגר לא טורח לעצור את החבר'ה האלה ולהגיד 'בואו נבדוק אם מה שאתם אומרים נכון'.
"ובינתיים הולכת ומתפתחת תעשייה של שקרים וסילופים, שכולם מצטטים אותם והופכים אותם לאמת. בשלב הבא הגיעו ח"כים שרוצים כותרות, וגם הם לא בודקים ולא מתנהגים באחריות, והכל שחיתות וגזל ומיד מחפשים אישית את אנשי מינהל מקרקעי ישראל, כי הרי כולם, כולל כולם, מושחתים, וכולם עשו קונספירציה כדי לגזול את החוף. נוצר מצב אבסורדי שבמקום שהמדינה תגן על התוכנית, אנחנו הגנו על המדינה. קראו לאנשי המינהל 'פקידונים', ואני אומר - וואללה, אלה אנשים עובדים. 25 שנה אני בענף הבניין, ומעולם לא קיבלתי רמז שאני צריך לשלם תמורת משהו. לעומת זאת, אני כל הזמן פוגש פקידים מפוחדים שרוצים לעשות פיפי לפני שהם חותמים על נייר. נוצרה במדינה אווירה שאנשים פוחדים להפעיל שיקול דעת".
לפי מבקר המדינה, הפקידים כנראה לא פוחדים מספיק. אילו היו פוחדים, אולי לא היו ממהרים כל כך לאשר את הפרויקט רגע לפני שחוק שמירת הסביבה החופית נכנס לתוקף.
"מבקר המדינה כתב דוח שכולו היה צריך להיות טור דעה בעיתון ולא מסמך של המבקר. המנדט של המבקר הוא לבדוק אם גורמי המדינה פעלו כשורה, על פי החוק ועל פי הנהלים. מה שעמד לנגד עיניו של מבקר המדינה זו דעתו שבמקום הזה לא צריך לקום כפר נופש. אם הוא יכתוב את זה בתור מאמר דעה בעיתון אני אחשוב שזה בסדר גמור, אבל בתור דוח של המבקר זו חרפה. כמו כל אזרח, מוסד מבקר המדינה מאוד חשוב לי, ואני חושב שהמבקר פגע בו. הוא איבד את הקשר בין מה שהוא אמור לעשות ובין מה שהוא עושה בפועל".
התגובה של מלכה ואשר לדוח החמור של לינדנשטראוס הייתה לא שגרתית, ורבים אף הגדירו אותה מחוצפת: כשהוועדה לביקורת המדינה התכנסה לדון בפרשה, הם הניחו על שולחנם של חברי הוועדה "דוח אלטרנטיבי", שלטענתם מפריך את טענות המבקר אחת לאחת. אבל גם שם, הם סבורים, עניינם לא זכה לדיון הוגן. מלכה: "הגענו לוועדה. המולה, כתבים, צעקות, בקושי נתנו לנו לדבר. לקראת סוף הדיון הצלחנו לדחוף כמה מילים, ואז פתאום חברי הכנסת מבינים שיש פה מחלוקת, שיש עוד זווית, שאין שום מניעה חוקית להקים את הכפר. ואז קמה בחורה, ואמרה ליו"ר המינהל -'צריך אומץ כדי לעבור על החוק למען מטרה נעלה, ואנחנו מצפים שיהיה לכם האומץ לעשות את זה'. במילים אלה. מהוועדה זה עבר ליועץ המשפטי לממשלה, וכל הדרך זה ממשיך להתגלגל ולתפוס תאוצה וסוחף הרבה אנשים עם אגו, ואפילו לרגע איש לא עוצר ושואל'רגע, מה בדיוק אתם הולכים לבנות שם?', ואז בא מפח הנפש הגדול".
כלומר?
"יוצאת חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין יהודה וינשטיין, ומאשרת את מה שאפשר היה לבדוק כבר בתחילת הדרך בתוך עשר דקות באמצעות כל משפטן מתחיל, ולחסוך את כל המהומה הזאת. לא הייתה שחיתות, הכל כשר, הכל חוקי".
אבל היועץ המשפטי לממשלה אמר עוד משהו, שממנו נוח לכם להתעלם: שעל אף שאין פגם חוקי בתוכנית, הממשלה רשאית להפוך את ההחלטה ולבטל את הקמת הכפר.
"אנחנו לא חולקים על זה. אם כל שר ישתכנע שכפר נופש בפלמחים נוגד את האינטרס של משרדו, על אף שקשה לנו להאמין שזה יקרה, זה לגיטימי. ואילו זה היה קורה לפני שלוש שנים אפילו לא היינו כועסים. אבל המסקנות של היועץ המשפטי חשובות, כי סוף סוף התברר שכשבאים אנשים מבוגרים ומסתכלים אובייקטיבית על מה שקרה, הם מגלים שהכוונה הייתה טובה, הכוונה הייתה לייצר פרויקט תיירותי לטובת מדינת ישראל, ולא לגנוב שום דבר מאף אחד. שיבואו ויגידו - חבר'ה, לא רוצים. במקום זה יצאו לעליהום היסטרי, כשנושא פלמחים עצמו לא נדון באמת. איפה טובת הציבור בתהליך הזה? החבר'ה שנאבקים נגדנו מקבלים בכל מקום פרסים, אבל בעינינו האופן שבו המאבק הזה נוהל הוא פגיעה באושיות הדמוקרטיה ובאינטרס הציבורי".
במכתב החריף שכתבתם לנשיא פרס, שכינה אתכם "חמדני נדל"ן", טענתם שחברי ועד ההצלה "מעניקים פרסים לעצמם". ככל הידוע לי, את פרס המצוינות של המשרד להגנת הסביבה העניקה להם ועדה בראשות השופט בדימוס אורי גורן.
"אני בטוח שאם תשלח עכשיו את החלטת היועץ המשפטי לשופט גורן, הוא לא ימהר לחלק להם את הפרס הזה. הוא והנשיא הוזנו במידע מוטעה. אולי אנחנו כרישי וחמדני נדל"ן, אבל שנינו ילידי הארץ שאוהבים אותה, מגדלים בה ילדים ומחנכים אותם לשירות בסיירות, וכשמדביקים לנו כינויים כאלה זה מכאיב".
במכתב לפרס, כמו בהזדמנויות קודמות, טענתם שעדי לוסטיג, הדמות המזוהה ביותר עם המאבק, מפעילה קיוסק בחוף, ורמזתם שהיא נאבקת בכם בגלל אינטרסים כלכליים. למיטב ידיעתי, היא בסך הכל מכרה לימונדה בזמן שנערכו הפגנות בחוף, וההכנסות מימנו את מטה המאבק. למה דרדרתם את הוויכוח לרמות האלה?
"אם ההסבר הזה מניח את דעתך, אז בסדר. לדעתנו גם בשם המאבק לא צריך להקים דוכן ליד המים".
יש לכם ניחוש מה תחליט הממשלה ביום ראשון?
"לא, אבל גם אם תתקבל החלטה בניגוד לדעתנו, היא לפחות לא תהיה על הבסיס שניסו להדביק לזה. בגלל זה, אגב, אני לא בטוח שזה יתקבל. הרי עכשיו זה הרבה פחות סקסי, אין גנבים ואין גזל. יש דיון ענייני, ומבחינה עניינית התנאים בענף התיירות לא השתנו מאז שהוחלט שהפרויקט הזה חיוני. עדיין אין מספיק חדרי מלון בישראל, עדיין אין בתי מלון ראויים, ועדיין אין כפרי נופש".
ומצד שני, ההבנה שהחופים הם נכס שצריך להישאר בידי הציבור מאוד התחדדה בשנים שחלפו מאז שהתוכנית אושרה. אתם בקשר עם שרים? מנסים לשכנע, להפעיל לחץ?
"אנחנו לא מנסים כלום ולא לוחצים על אף אחד".
יכול להיות שבסתר לבכם אתם בכלל מעדיפים שהכפר יבוטל ותוכלו לדרוש מהמדינה פיצויים?
"הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להתמודד בתביעה עם המדינה. לא עשיתי את זה בחיים שלי ואני לא רוצה לעשות. אבל צריך לזכור שמ-2004 רוב המשאבים שלנו שמורים לפרויקט הזה, זה פרויקט גדול שדורש השקעה בבינוי של 230-220 מיליון שקל. לאורך התקופה נמנענו מהרבה עסקאות שהיינו יכולים לעשות, בגלל שידענו שיש לנו כאן התחייבות להשקעה. גורמים מחו"ל שהיינו איתם בקשר והביעו עניין בכפר לא עונים לנו יותר לטלפונים".
המקום שבו הם מקווים להקים כפר נופש היה נוף ילדותם של מלכה ואשר. לטענתם, הם אוהבים את חוף פלמחים לא פחות מהצעירים שנמצאים מצדו השני של המתרס. מלכה: "זה היה החוף שלנו. מגיל 13 כמעט כל קיץ היינו בונים חושות בחוף, היינו באים באופניים וסוחבים אותם על הגב. זה מקום מאוד אהוב עליי, שכבר 15 שנה אני לא בא לראות אותו בגלל איך שהוא נראה".
מה מפריע לך?
"אומרים שהחוף פראי ולכן צריך לשמור עליו, אבל הוא בעיקר פרוע. כולם שם מתפרעים, הכל נרמס. הקיבוצניקים שמו בטונדות כדי להפסיק את מרוצי הג' יפים וכדי למנוע את העלייה על שמורת הטבע. הישראלים לא יודעים לשמור על הטבע שלהם".
ואתם אומרים - תנו לנו להקים כאן כפר נופש, ואנחנו כבר נשמור על החוף ועל הטבע. זו גישה בעייתית. במקום להפקיע את החוף מהציבור, אולי הגיע הזמן שהרשויות יטפלו בחוף, ינקו אותו וישמרו עליו למען הציבור?
"מעולם לא ביקשנו שיפקיעו את החוף מהציבור. זה עוד אחד מהשקרים. מרגע שהתחיל המאבק אמרו ש'סוגרים את חוף פלמחים'. לא סוגרים שום דבר. תסתכל על המפה: הכפר אמור לקום על שטח שהיום יש עליו מגרש חנייה פיראטי ששוטח באופן מלאכותי. שבילי מעבר יסדירו את הגישה לחוף. החוף עצמו יהיה פתוח לכולם".
כל ישראלי מכיר את ההבדל בין חוף פתוח באמת לחוף שנמצא למרגלות בית מלון. מהר מאוד זה הופך לחוף של המלון, ומי שאינו אורח המלון מרגיש שם מאוד לא רצוי.
"זה לא יהיה החוף של הכפר. הכפר יושב מאה מטר מקו המים. כולם בטראומה ממה שקורה בחופי הכינרת, אבל שים לב שאלה שלא רוצים להתעסק איתם זה אנשים שהשתלטו על חופים וסגרו אותם באופן לא חוקי. אנחנו חוקיים לגמרי, לא נעשה שום דבר שהחוק לא מתיר לנו. אנחנו יודעים שיסתכלו עלינו בשבע עיניים, ואפילו ניקח טווח ביטחון בכל עניין".
אתם אומרים שכפר הנופש יישב במרחק מאה מטר מקו המים, אבל המאבק התחיל בגלל הגדרות המכוערות שהצבתם במרחק 30 מטר מהים, תחום שבו הבנייה אסורה.
"הקו הכחול של התוכנית מגיע עד 30 מטר מהמים. בין המאה מטר ל-30 אסור לבנות, אבל מותר להציב שירותי חוף כמו סככות, כיסאות וכו'. כדי להתחיל את העבודות היינו חייבים לגדר את המקום מטעמי בטיחות, זה מה שקובע חוק התכנון והבנייה וזה גם מה שדרשה חברת הביטוח, מה עוד שיש שם בורות שנוצרו במסגרת העבודות של רשות העתיקות".
בנקודה הזו צריך להעיר שמלכה ואשר מציגים תמונה מעודנת מאוד של השתלשלות האירועים. למעשה, תוכניות הבינוי המקוריות שלהם בקרבת המים כללו הרבה יותר מ"סככות וכיסאות". בית המשפט המחוזי בתל אביב התייחס לעניין זה כשפסק נגדם: "אין מחלוקת כי תוכנית הבינוי שהגישה העותרת מחייבת בנייה של מבנים במרחק של פחות ממאה מטר מקו המים. . . האמנם ניתן לקבוע כי בניית בריכה, גדר, מתחם ספורט ופעילות חופית על השטח המלונאי המשותף, כפי שהדבר מפורט בתוכנית הבינוי שהגישה העותרת, אכן מותרים על פי הוראות תמ"א 13? התשובה לכך לעניות דעתי היא שלילית".
מתנגדי הפרויקט חוששים שמה שמוצג ככפר נופש שפתוח לציבור הרחב, יהפוך עד מהרה לדירות נופש שיימכרו לעשירים בלבד, כפי שקרה בכמה פרויקטים קודמים בחופי ישראל.
"זה טיעון אבסורדי: מה אנחנו יכולים לעשות חוץ מלהישבע שזה הולך להיות כפר נופש? אי אפשר למנוע גנבה על ידי כך שאתה עוצר את החשוד עוד לפני שעשה משהו. מה רוצים, שנחתום על תצהיר? אנחנו אומרים שוב ושוב שלא נעשה שום פעולה שתהפוך את כפר הנופש למגורים. יש חוק, ואם נפר אותו - שיאכפו אותו עלינו".
פרופ' יקיר פלסנר, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, ערך ניתוח כלכלי של הפרויקט והגיע למסקנה שאין לו היתכנות עסקית, ושבמהלך הזמן לא תהיה ברירה אלא להפוך אותו למלון דירות.
"על פי חוות הדעת שלנו, החזון והתקווה ייצרו כפר נופש רווחי מאוד. כשניגשנו למכרז כל יום התפוצצו פה אוטובוסים, אבל ידענו שהזמנים הרעים יחלפו. החלטנו ללכת על המכרז הזה כי חשבנו שאנחנו יכולים לעשות את זה הכי טוב".
החשש מהכוונות העתידיות שלכם מעוגן בדברים שכבר קרו: גם בראשון לציון רציתם לבנות דירות נופש קרוב לים, ורק בית המשפט עצר אתכם.
"בראשון לציון עשינו עסקה לבניית מבנה שיכול לשמש לדירות נופש, לבית אבות או למלון. ראש העיר הקודם אמר לנו'בית אבות על גופתי', אז תכננו ביחד להקים מבנה לדירות נופש. המבנה נמצא במרחק 270 מטר מקו החוף, והעירייה אישרה. אחר כך התחלף ראש עיר, הראש החדש החליט לשנות את ההחלטה ונוצר עימות משפטי. בית המשפט פסק נגדנו, אבל לאורך כל הדרך פעלנו על פי דין ולא עשינו שום עברה".
פורמלית , מלכה ואשר צודקים, אבל גם כאן התמונה שהם מציגים מצפה את האירועים בשכבה עבה של ורוד. בשורה התחתונה, הם הפכו עולמות כדי שיתאפשר להם לבנות פרויקט של דירות נופש בקרבה מוגזמת לים, ורק בית המשפט מנע זאת מהם. כשמעיינים בפסק הדין, החשדנות כלפיהם בפרשת פלמחים נראית לפתע מעט פחות מופרכת.
ביום ראשון אמור להגיע לקצו לא רק אחד המאבקים הסביבתיים המורכבים והמעניינים שהתחוללו כאן בשנים האחרונות, אלא גם כזה שהידרדר לא פעם קרוב מאוד לתחתית החבית. בישראל, כידוע, הכל אישי, ופיני מלכה טוען שהוא ושותפו חשו את זה היטב: "לא היית רוצה להיכנס לנעליים שלנו בתקופה הזו. לי יש הרבה פחות שערות ולאופיר יש הרבה יותר שערות לבנות. למה היה צריך את כל הדרעק הזה? במקומות שבהם אנחנו רגילים לעבוד ולהסתובב מצאנו את עצמנו מסבירים למה גזלנו ולמה גנבנו ולמה שיחדנו. בעולם הנדל"ן זה פתאום נהיה מאוד רגיש להתעסק איתנו. הילדים שלנו חזקים, אבל התחילו להציק להם בבית הספר. החברה הקרובה התחילה להסתכל עלינו במבטים מוזרים, הרי כתבו עלינו בעיתון. מעולם לא יזמנו שיכתבו עלינו, כל הפרשה הזו הביאה אותנו למקום שכלל לא רצינו להיות בו. טוב שהיא עומדת להיגמר".
מהוועד להצלת חוף פלמחים נמסר בתגובה: "הציבור אינו מנהל מאבק נגד יזמי הנדל"ן המעוניינים לבנות כפר נופש בפלמחים. המאבק הוא נגד המדינה שמכרה את החוף לאנשי עסקים, שמאפשרת את הפגיעה הסביבתית וסוגרת את חוף הים. ברור לנו שאנשי העסקים האלה מנהלים מלחמת הישרדות, שבמסגרתה הם מעדיפים לקרוא לציבור של אלפי אנשים, לשורה מכובדת של ארגוני סביבה בולטים, למבקר המדינה, לנשיא המדינה ולמשרד להגנת הסביבה 'הומלסים' או 'חבורת צעירים'.
"גם הזיגזגים התקשורתיים של יזמי הנדל"ן בחודשים האחרונים - משתיקה תקשורתית מוחלטת, דרך ניסיון להציג עצמם כסביבתיים ועד הכפשות חוזרות ונשנות של מובילי המאבק, מתקבלים על ידינו בהבנה, נוכח העובדה שמדובר באנשי עסקים שמעוניינים להרוויח כסף על חשבון החוף הציבורי. ההאשמות החוזרות ונשנות של 'אינטרסים לא תמימים' המניעים את המאבק שלנו צודקות: אנחנו לא נאיבים. ראינו בבהירות איך חוף הים נלקח מאיתנו, הציבור, והחלטנו לנהל מאבק נגד הפקעת חוף הים.
"כעת כבר ברור שהליך מכירת הקרקע לא היה תקין, ועדיין לא ידוע אם העובדה שהחוף נמכר בשמונה מיליון שקל בלבד או העובדה שבפרסום המכרז לא נכתב שמדובר בחוף ים מצביעים על שחיתות מובהקת. פרשיות הנדל"ן המתרבות והולכות בתקופה האחרונה מוכיחות שיש לחקור נושאים אלה בקפידה. אבל אנחנו סבורים שחוף ים לא צריך להימכר כלל וכלל. חופי ישראל הפתוחים לציבור הולכים ומצטמצמים בגלל מתקנים ביטחוניים, מתקני חברת החשמל, מפעלי התפלה ועוד. היה זה בית המשפט בפסק הדין, שקבע שאסור ליזמי כפר הנופש בפלמחים לבנות סמוך לקו המים, כפי שרצו: 'יש לייחס חשיבות רבה לשמירה על חופי הים מפני הפקעת השימוש של הציבור הרחב בהם".
ממשרד מבקר המדינה נמסר בתגובה: "משרד מבקר המדינה חשף בדוח הביקורת שערך על הקמת כפר נופש בחוף פלמחים ליקויים חמורים ורשלנות עד כדי מחדלים חמורים. הביקורת חשפה כי מינהל מקרקעי ישראל, שמשרד מבקר המדינה מבקר את פעולותיו על פי החוק, האיץ במתכוון את הליכי שיווק הקרקע בחוף פלמחים לפני שייכנס לתוקף חוק שנועד להגן על אינטרס הציבור, שהיה באותו מועד בהליכי חקיקה סופיים. זאת ועוד, המינהל התעלם מהשמאי הממשלתי שקבע כי אין כדאיות כלכלית להקים כפר נופש בחוף פלמחים.
"פסיקת בג"ץ, אשר פסלה בקשה של אותם יזמים לעשות בדירות נופש בחוף ימה של ראשון לציון שימוש רגיל, מחזקת את החשש שבעסקה לשיווק הקרקע בחוף פלמחים הייתה התעלמות מאינטרס הציבור. חופי הים בישראל הם משאב טבע ייחודי ומוגבל, המיועד לשימוש כלל הציבור. חובתן של רשויות המדינה למנוע השתלטות של בעלי הון על קרקעות ציבוריות.
"המבקר אומר בדוח הביקורת את עמדתו באופן חד משמעי כי חופי הים בישראל (ובכללם חופי הכינרת) יישארו בידי הציבור וימשיכו לשמש אתרי בילוי ופנאי לכל האוכלוסייה. אנו חיים במדינה אשר גבולותיה צרים וצפיפות האוכלוסייה בה גדולה. מכאן חשיבותן הרבה של הקרקעות בישראל כמשאב לאומי. משרד מבקר המדינה, הפועל מכוח חוק יסוד: מבקר המדינה וחוק מבקר המדינה, ימשיך להגן על טובת הכלל".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם