לא קולטים: נוהל נפנוף פטנטים של חברות הסלולר
סיפורו של המגן שמסנן את קרינת האייפון, שנחשף כאן בשבוע שעבר, מעלה את השאלה: מדוע חברות הסלולר לא לוקחות על עצמן את המשימה הזו. לא עוצר בירוק
זה סיפור יפה, אופטימי, על בעל מקצוע נחוש שהחליט לעשות הכל כדי שבנותיו הקטנות יגדלו לעולם עם פחות קרינה סלולרית, או לפחות עם יותר יכולת להתגונן מפניה. המגן שפיתח עבר בהצטיינות מופלגת את בדיקותיה של אחת המעבדות המובילות בעולם (MET בקליפורניה). עכשיו אפשר לרכוש אותו בישראל.
אבל לסיפור הזה יש גם צד מקומם, הצד שאיננו. הצד של חברות ויצרניות הסלולר. אמיר, כמו ממציאים אחרים לפניו, ניסה את כוחו אצלן. הוא ביקש לשתף פעולה. נכון, גם בלי דחיפתן של חברות הסלולר כל משתמש אייפון יכול לרכוש את המגן של אמיר, אבל יש הבדל תהומי בין מכירה של גאדג'ט בחנות ייעודית ועם יכולת מוגבלת בפרסום ושיווק, ובין אמצעי הגנה שחברות או יצרניות הסלולר לוקחות על עצמן להצמיד לכל מכשיר.
אלא שתאגידי הסלולר, שוב ושוב מתברר, לא מתכוונים לצאת מגדרם כדי להגן על בריאות הציבור. לחברות הסלולר - שלצורך נושאים הקשורים בקרינה מיוצגות על ידי פורום משותף - יש נוהל קבוע במקרים כאלה: נוהל נפנוף פטנטים. אפשר אולי להבין את הגישה הזו במקרים שבהם מגיעים אנשים עם רעיון עוברי ומצפים שהחברות יבצעו עבורם את מלאכת הפיתוח וישקיעו מיליונים כדי להגיע אל המוצר המוגמר. אבל גם מי שמגיע עם מוצר בשל, נתקל בתשובה הקבועה, שמשתנה רק בשוליים.
רוח הדברים: "חברות הסלולר לא אמונות על בריאות הציבור, ישנן רשויות ממשלתיות שזהו תפקידן. חברות הסלולר מחויבות לקיים את ההנחיות של הרשויות והתקנים הרלוונטיים. חברות הסלולר לא מעוניינות ולא יכולות להתייחס לטענות אלו ואחרות של אנשים ורעיונות המובאים לפתחן".
במילים אחרות: אנחנו
לא ברור אם השיקולים של חברות הסלולר הם משפטיים (החשש שמא הצטיידות במגן קרינה תתפרש כהודאה בנזקי הקרינה ותחשוף אותן לתביעות עתידיות), מסחריים (החשש ששיתוף פעולה עם תכשירים נוגדי קרינה יעורר פאניקה בציבור) או אחרים. אבל ברור שהגיע הזמן שהם ישתנו. נכון שנזקי הקרינה הסלולרית טרם הוכחו חד משמעית והמחקרים עדיין בעיצומם, אבל החשדות כבדים ובעוד עשור, שניים או שלושה אפשר שיתברר שמי שנמנע מחלק נכבד מהקרינה חסך לעצמו סבל וייסורים.
אחד המונחים החמים בעולם העסקי הוא "Beyond compliance" - מעבר לחובה החוקית - תאגידים חשים חובה לתת שירות לציבור הרבה מעבר למה שהמחוקק מחייב אותם, כחלק ממערכת יחסים של שקיפות, אחריות ואמון. אל העולם הסלולרי הסטנדרט הגבוה הזה מתקשה לחדור, והוא נותר ממלכה שנשלטת על ידי ציניות מרגיזה.
גם הפוזה הפסיבית של חברות הסלולר, כאילו הן בסך הכל ממלאות הוראות, נגועה בהתחסדות: הלובי הסלולרי, למשל, הפעיל בזמנו לחץ כדי לעצור הצעת חוק של אופיר פינס לפיה החברות יחויבו להצמיד מדבקת אזהרה לכל מכשיר חדש, בדומה לזו שמופיעה על קופסאות סיגריות. הרעיון טורפד, והאזהרות מוטמנות היום עמוק בתוך העלון לצרכן, הרחק מעיני רוב המשתמשים.
מוזר: דווקא בענף הזה יש כמה בכירים - למשל אילן בן-דב, הבעלים של פרט? נר - שמתהדרים בהתקרבות לבודהיזם, נסיעות תכופות להודו, עריכת מדיטציות וליבון סוגיות עמוקות של מוסר ופילוסופיה. או שבמהלך המסע הם לא פוגשים את האנשים הנכונים, או שהם לא באמת מקשיבים להם. אפשרות שלישית: מיד בשובם ארצה הם מתמכרים לקריאת מאזנים כספיים ושוכחים את כל מה שלמדו בהודו.
בתגובה לטענות, ביקש מנכ"ל פורום חברות הסלולר למסור את הדברים הבאים: "כשאמיר יצר איתנו קשר ביקשנו להזמין אותו לפגישה, אבל הוא הודיע שהוא טס לחו"ל ומאז לא שמענו ממנו. עקרונית, זה נכון שאנחנו דורשים ממפתחי פטנטים וטכנולוגיות להביא לנו אישור חתום ממשרד הבריאות או מגורמים רשמיים אחרים שאכן המוצר שלהם מפחית קרינה. ברגע שנקבל אישור כזה, אנחנו מתחייבים לשבת עם המפתח ולקדם שיתוף פעולה. לראיה: למרות שלא חויבנו, בעקבות המלצת משרד הבריאות מצורפת אוזנייה חוטית לכל טלפון נייד שנמכר בישראל, צעד חסר תקדים בעולם".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם