מונדיאל 2010: החייאה מלאכותית לערוץ 1
זו אכן חוויה לראות את איילה חסון ב-HD, אבל כמה חבל שהפעם הבאה שנפתח את ערוץ 1 תהיה רק בעוד ארבע שנים
איילה חסון יח''צ
נכון, השדר הבכיר יורם ארבל נשאר בארץ בגלל סכסוך עתיק עם רשות השידור והובא על תקן פאנליסט קבוע ללייט נייט של צופית גרנט וטל ברמן, שם הוא מנצל כל הזדמנות כדי לעקוץ את הערוץ ששלח אותו בזמנו לשדר דוקים (משחק שבו, בניגוד למה שקורה בעמנואל, יש כבוד לשחורים) - אבל השדר הצעיר עמית הורסקי עושה עבודה נקייה בינתיים עם הפרשן רן בן שמעון, אם כי הצמד הרענן והחביב הזה לא יגיע לשלבים הגבוהים ויחזור הביתה לפני רבע הגמר בגלל החלטה שרירותית של הערוץ הזקן שמקדש ותק על פני כל דבר אחר (וד”ש לטכנאים).
נכון, האולפן מתיש ותנועות המצלמה החדות עושות סחרחורת, אבל לראות את איילה חסון ב־HD זו חוויה חוץ גופית. נכון, לקרוא לשידור הבלתי פוסק של הפרומו “חידון מונדיאל יומי” גובל באוננות עצמית - אבל כישורי המשחק של אבשלום קור, דליה מזור, חנן קריסטל ועודד שחר מוצלחים יותר מכל טלנובלה מקומית מצויה.
נכון, בשבוע שעבר אבי רצון ואלון מזרחי נעלמו באורח מסתורי מהשידור והותירו את האולפן נטול פרשנים משום שחשבו שתפקידם הסתיים שעה קודם לכן (“היינו בטוחים שסיימנו כיוון שהמשחק שודר בערוץ 2 והמונית כבר הוזמנה. רק כשהגענו הביתה הבנו שהיינו צריכים להישאר עד מאוחר יותר”), אבל האם אין זו סאטירה ניקוי־ראשית במיטבה, שגם אנשי “ארץ נהדרת” לא היו מעלים על הדעת לכתוב?
אבל נכון גם שבערוץ 1 מתגאים ברייטינג של המונדיאל ובניצחון על תוכניות ריאליטי כמו “הישרדות” ו”כוכב נולד” כאילו מדובר ביצירה מקורית שלהם, כשלמעשה המציאות של רשות השידור היא תוכנית הישרדות אחת גדולה. ומי שלא יודע למנף את המשיכה האוטומטית של הקהל לערוץ במשך חודש שלם לטובת יצירה מקורית אמיתית ואיזושהי המשכיות - סופו שיחזור לתודעה רק במחזוריות של ארבע שנים. בכלל לא בטוח שההחייאה המלאכותית תחזיק עד הפעם הבאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם