גנרל שנמוג: על פרשת פיטורי גנרל מקריסטל
רגע אחד היה המפקד של הכוחות באפגניסטן גנרל שנהנה מהילה, ורגע אחר הוא עבר זובור. כשהנשיא מחליט, איש לא מתווכח
האמרה הזו הייתה כלולה בנאום שנשא מי שנחשב לגיבור לאומי כאשר חזר לוושינגטון, נישא על כנפי התהילה והעימות המתוקשר שלו עם הנשיא טרומן. במהלך מלחמת קוריאה מקארתור המרה את הוראתו המפורשת של טרומן, פצח במהלך צבאי שסיבך את ארה"ב בעימות ישיר עם סין, והוביל כמעט למלחמת עולם שלישית (תוך שהוא ממליץ, גנרל שכמותו, להטיל פצצת אטום נוספת - הפעם על הסינים).

גנרל סטנלי מקריסטל מגיע לפגישה בבית הלבן צילום: אי-פי
הנשיא טרומן המתין לכישלון יוזמתו הצבאית של הגנרל הסורר, ואז הדיח את מקארתור. ניסיונותיו של איש הצבא הכריזמטי להניע קמפיין נשיאותי כשלו. הוא אכן נמוג.
ועכשיו אנו חוזים בהתפוגגותו של גנרל אחר, "מק" אחר, מקריסטל. במקרה שלו, מדובר פחות בהתפוגגות ויותר בעריפה ציבורית.
לציבור הישראלי השם הזה אומר מעט מאוד; ואולם האמריקאים מכירים את שמו של מקריסטל (כמו גם של דיוויד פטראוס) טוב יותר מאשר את שמם של חברי הקבינט של הנשיא אובמה. ארה"ב, בסופו של דבר, היא אומה שמנהלת שתי מלחמות מקבילות מאז 2001.
גנרל סגפן עם פה גדול
גנרלים הם גיבורים משמעותיים בסיפור הגדול של אמריקה בעשור האחרון, ומקריסטל הוא סיפור יוצא מן הכלל על איש צבא סגפן, מוכשר ובעל פה גדול. בכל יום אוכל מקריסטל ארוחה אחת בלבד.
הוא סילק מבסיסי הצבא האמריקאי את "ברגר קינג" ו"פיצה האט", אסר על מכירת אלכוהול במפקדה שלו, החרים את מכונות הגלידה וביטל את הטבות המס שאפשרו לחיילים אמריקאים לקנות אופנועים בלי מכס ולשגר אותם הביתה. זה לא לונה פארק, זה בסיס צבאי, אמר האיש שרץ 13 ק"מ בכל יום וישן 4 שעות בלילה.
זהו העימות הדרמטי ביותר בין נשיא אמריקאי ואיש צבא מאז עימות טרומן-מקארתור. משעה שהתברר כי הרולינג סטון פרסם
טקסט מדויק באורח מדהים - מקריסטל או עוזריו לא הכחישו דבר ממה שפורסם - היה ברור כי הנשיא האמריקאי יסיים את הקריירה של מי שהציג אותו כהססן ורכרוכי.
רגע אחד מקריסטל פיקד בקאבול על כוחות הקואליציה, נהנה מהילה של לוחם שמשנה את גורל המלחמה, ורגע אחר הוא התבקש להגיע מיד לוושינגטון ועבר זובור ציבורי בפנטגון, הכנה צנועה להשפלה בבית הלבן. לישיבה האסטרטגית על אפגניסטן, כעבור שעתיים, מקריסטל לא הגיע.
ככה זה באמריקה; הנשיא מחליט, הפיטורים הם מעכשיו לעכשיו, ואף פרשן צבאי לא נזעק להציל את כבודו האבוד של גנרל סורר או להלל את תכונותיו "החיוניות" לביטחון המדינה.