אש ותמרות עשן: על סף מלחמה בקירגיזסטן
המהומות האתניות שפרצו בעיר אוש שבדרום מגבירות את החשש מפרוץ מלחמת אזרחים בין בני המיעוט האוזבקי לרוב הקירגיזי
הכיתה הזאת היא הדבר היחיד שנשאר מבית הספר התיכון על שם לב טולסטוי בעיר הקירגיזית אוש. חורי יריות מעטרים את קירות כיתת הקטנים, המסדרונות מלאים בשברי אבנים ומשרד המנהל הרוס לגמרי. שקי החול הפזורים על הקרקע מסמנים את המקום שבו ניסו הורים אוזבקים לחסום את השער הראשי בפני ההמון הקירגיזי הרצחני.
"הם לא בני אדם, הם חיות", אומר גולמוב שאחובידן, 31, תלמיד לשעבר בבית הספר. לדברי שאחובידן, החיילים הקירגיזים הגיעו לרחוב הראשי ב-11 ביוני בשמונה בערב ופרצו את המחסום המאולתר בעזרת נגמ"ש. הם נשאו כלי נשק אוטומטיים. מאחוריהם צעדו הנשים והנערים נושאים בקבוקי תבערה.
"התושבים משכונת שארק ברחו בפחד", הוא מספר. "אלה שלא ברחו - נהרגו. אלה שנפלו במנוסתם - שפכו להם דלק על הראש ושרפו אותם חיים".
שאחובידן לעולם לא ישכח איך שלושה או ארבעה גברים עם רובי קלצ'ניקוב הסתערו על בית הספר, כשבעקבותיהם אחרים עם ג'ריקנים מלאים בדלק. "שנת הלימודים אמנם הסתיימה, אבל באותו היום אספנו את הילדים בכיתות כי חשבנו שיהיו יותר בטוחים שם", הוא אומר. "היו להם צלפים, הם ירו בכולם, והיינו חייבים לברוח. הצלחנו להציל את כיתת האנגלית, אבל רק אותה. זאת הייתה מתקפה מאורגנת ומתוכננת מראש".
לדברי שאחובידן, יש רק דרך אחת לתאר את טבח האזרחים והצתת בית הספר שבו מלמדים את השפה האוזבקית: "זה היה רצח עם", הוא אומר.
רוזה אוטונבייבה, ראש הממשלה הזמנית של קירגיזסטן, ביקרה באוש ביום שישי האחרון, בפעם הראשונה מאז פרוץ המהומות האתניות בדרום המדינה לפני עשרה ימים. מעשי ההרג התחילו בעיר מאוחר בערבו של יום חמישי, 10 ביוני, ופרצו ככל הנראה בשל מריבה בקזינו בין נערים אוזבקים לקירגיזים. בסוף השבוע שעבר הן התפשטו מאוש, העיר השנייה בגודלה בקירגיזסטן, לעבר ג'לאלבאד בעלת הרוב האוזבקי, שנמצאת במרחק של 45 קילומטר ממנה.
אוטונבייבה הודתה כי מספר ההרוגים בסיומו של שבוע אלימות פרועה, במדינה שהייתה פעם הכי קרובה לדמוקרטיה במרכז אסיה, מגיע ל-2,000. לפני כן טען הממשל שלה כי מדובר רק ב-191, בניסיון ברור להסיט גינויים בינלאומיים והאשמה של המדינה במעורבות בטיהור אתני.
עם זאת, רק בשבוע שעבר סיפרו שורדים את אותו הסיפור: נגמ"שים שעליהם גברים
אבל גם נוכח האשמותיה של הממשלה, קשה להתעלם מהעובדות בשטח. בסוף השבוע עמדה בבדידות חבורה קטנה של גברים אוזבקים מחוץ לבית הספר ע"ש טולסטוי, בסמטה שוממת של בתים מופגזים ומכוניות לאדה מנופצות.
נשיהם וילדיהם נמצאים במחנות פליטים באוזבקיסטן, הם אמרו. סוכנויות סיוע לא ממשלתיות העריכו בשבוע שעבר כי גל האלימות הביא לעקירתם של כ-400 אלף איש מבתיהם, ומאה אלף מהם נמצאים באוזבקיסטן, רק חמישה קילומטרים מאוש. אף אחד לא יודע מה המספר המדויק, אבל ברור שזה אסון הומניטרי גדול.
נכון לעכשיו נראה כי לעולם לא ממש אכפת. אפילו אמריקה ורוסיה, שלהן בסיסי צבא בצפון המדינה, לא שלחו סיוע משמעותי. לטענת האוזבקים, שום סיוע מעין זה לא הגיע אליהם. ועוד: לדבריהם ניתן הסיוע לקירגיזים.
"98 אחוז מהקורבנות היו אוזבקים, שני אחוז קירגיזים. עד עכשיו לא קיבלנו כלום - אפילו לא זוג גרביים", אומר דברון, 32, ומבקש מהבריטים ומהאמריקאים לחלק את הסיוע בדחיפות.
ואם לא די בכך, מקומיים התלוננו על כך שלא מתאפשר להם לקבור את מתיהם לפי כללי המסורת המוסלמית. כך, כשחזר דברון למקום כמה ימים לאחר האירוע, הוא מצא את השרידים המפוחמים של חברו פרחאת, שהיה בן 25 בלבד. "הם שפכו דלק על ראשו", הוא אומר.
בהמשך הדרך מצא דברון כתמי דם שהובילו אותו אל המקום שבו סוליג'ן, השרברב בן ה-60 של העיר שארק, נורה ונהרג. "סוליג'ן היה איש נפלא", הוא אומר. "הוא לעולם לא היה פוגע באיש".
על פני השטח חזרה אוש בתחילת השבוע לשגרה. העוצר הוקל, שירות האוטובוסים חזר לפעול והרשויות שלחו מנקים כדי להיפטר מכתובות הגרפיטי המביכות שזעקו: "אוזבקים, לכו תזדיינו", או "מוות לאוזבקים". אבל קשה להסתיר את ממדי ההרס. כל בית עסק אוזבקי במרכז העיר נהרס. העיר מחולקת כעת לקנטון אוזבקי וקנטון קירגיזי, והצבא הקירגיזי עומד במחסומים בשולי החלקים האוזבקיים.
ליד בית הספר תושבים קירגיזים מאשימים את שכניהם האוזבקים בהצתת המהומות. דזוסויב אמונוביץ' טוען שצלף אוזבקי ירה בו בסנטר ביום שני, כשהיה בדרכו לשדה התעופה של אוש. אחרים תיארו את האוזבקים כחמדנים, גאים וקפריזיים. עם זאת, מצבם של האוזבקים באוש היה תמיד טוב יותר משל חבריהם הנוודים לשעבר, הקירגיזים. לרובם יש עסקים קטנים והם חיים בבקתות עם עצי משמש בחצר.
אבל זהו רק חלק קטן מהמספר העצום של הלאומים בקירגיזסטן: מלבד הקירגיזים והאוזבקים, שמהווים 15 אחוז מ-5.6 מיליון האזרחים במדינה, יש גם טג'יקים, צ'צ'נים, טורקים, טטארים, ואפילו גרמנים מאזור הוולגה.
אבל גם בגלגול האחרון שלה כמדינה עצמאית פוסט-סובייטית, לא הצליחה קירגיזסטן להפוך לחברה רב-אתנית. הצבא, המשטרה ומשרדי הממשלה הם קירגיזיים באופן מובהק, מה שמהווה מקור לטינה בקרב האוזבקים.
באופן לא מפתיע, לפוליטיקה הלא-יציבה של המדינה יש חלק לא מבוטל במצבה העגום. הממשלה עלתה לשלטון בחודש אפריל, אחרי שהפגנות ומהומות המוניות בבירה בישקק הביאו להדחתו של הנשיא קורמנבק בקייב.
ההנהגה החדשה של המדינה האשימה את בקייב ואת בנו מקסים, שנעצר בבריטניה בשבוע שעבר, במימון הטיהור האתני. ייתכן שהוא באמת עומד מאחורי המאורעות, אבל זו גם יכולה להיות עבודתם של כוחות לאומניים אפלים שנחושים למחוץ את הדרישה הגוברת לאוטונומיה של המיעוט האוזבקי.
כך או כך, על דבר אחד אי אפשר לערער: אחרי שתי מהפכות בחמש שנים, והמהומות האתניות החמורות ביותר זה 20 שנה, קירגיזסטן בדרכה להפוך למדינה כושלת. לנוכח אדישות המערב, יריבויות שבטיות, שחיתות בקרב הממשל החדש ותשוקת האוזבקים לנקמה - הכל מוכן למלחמת אזרחים.
בחזרה באוש, חצר בית הספר וסלי הכדורסל שבה שרדו את התופת. באופן מפתיע, גם הגינה הקטנה שרדה: מצע מאיר עיניים של חבצלות ושושנים. העץ של בית הספר, עם זאת, נותר מבותר ושרוף. בכיתה ללימוד אנגלית ישנו ספר עם תמונות מודבקות של נופי הרים ואגמים. הסופר, אליקול אוסמונוב, שוטח שם את שאיפתו הפרטית לאחדות: "הריה של קירגיזסטן אהובים על כל תושביה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם