הפגנות החרדים: השיעור שלא למדנו
החרדים שיצאו בהמוניהם לרחובות למחות על החלטת בג"ץ הזכירו לכולנו כמה כוח יש להם, ושהם, בניגוד אלינו, אף פעם לא יישארו אדישים
מכל הכיוונים כבר עסקה התקשורת בפרשת ההורים מעמנואל. עיתונאים כתבו על הפילוג בעם, משפטנים הכריזו על סכנה לדמוקרטיה, פוליטיקאים סיפרו על הגזענות ושורשיה ואנשי המגזר החרדי הסבירו שכולנו טועים והקב"ה הוא המלך. אבל נושא אחד התפספס ולא זכה להתייחסות הראויה: מספר המפגינים. הרבבות.
כי כשמספרים לנו שעשרות אלפי מפגינים עומדים בבירה ואומרים שבג"ץ כבודו במקומו מונח, אבל הם לא מסכימים איתו, ובו בזמן איש לא מבין שיש כאן יותר מסתם מספר - אנחנו מתעלמים מהלקח שלנו, מהשיעור שהיינו מוכרחים ללמוד כחברה אבל בחרנו לוותר עליו.
הקהילות החרדיות, עם כל ההבדלים ביניהן, הפנימו מזמן את מה שאנחנו כבר הספקנו לשכוח. אם משהו לא מוצא חן בעיני החבר'ה מבני ברק או ממאה שערים הם לא יושבים בבית ומצקצקים בלשונם. הם מתלבשים, חובשים כובע ויוצאים החוצה להודיע שהם מתנגדים. בחוץ חם. בחוץ קר. הם יוצאים למחות.
אותם חבר'ה מבני ברק עשו לנו השבוע בית ספר באזרחות, במחאה ובסולידריות קהילתית. את העוצמה שלהם כגוף אחד הם הראו לנו במפגן מרשים בו הודיעו שהם שמים קצוץ על כל מי שלא מסכים איתם. הם יצאו לתמוך באנשים שמחנכים את הילדות שלהם לכנות את חברותיהן לספסל הלימודים "ספרדג'וקיות". אפשר להתווכח על הסיבה להפגנות, אפשר להמשיך לצעוק שחסידות "סלונים" מורכבת מקבוצה של גזענים, אבל אי אפשר להתעלם מהכוח של הקבוצה הזו להתאגד ולעלות בשרב לירושלים כדי להביע מורת רוח מהחלטת בג"ץ. ואת זה אנחנו מפספסים.
כמה פעמים התנגדנו להחלטה של בג"ץ או של כל בית משפט אחר והמשכנו את חיינו? כמה פעמים התרגזנו על חוק מטומטם שעבר בכנסת? כמה פעמים הרגשנו שמישהו דופק אותנו ואין לנו מה לעשות מולו? כאן בדיוק נמצא ההבדל בינינו לבין הקהילות החרדיות. החרדים לא מכירים מילים כמו אדישות. הם לא מבזבזים זמן על שיחות סלון בהן משוחחים על הנעשה בארץ ומבכים את מר גורלנו. הם לא נותנים לאף אחד לפגוע להם במה שהם מאמינים בו. גם כשיש מחיר לאמונות הללו שלהם.
בגלל הכוח שלהם והעצלנות שלנו, מישהו ימשיך לדפוק אותנו ואף אחד לא יתעסק איתם. החרדים לא משאירים מקום לדיוני סרק, הם לא מבטיחים בירה חינם למי שיבוא
וזו הבעיה של החברה הישראלית החילונית. אנחנו כבר לא מצפים שידאגו לנו. אנחנו מקבלים את הגזירות, לא משנה כמה חמורות הן, בשוויון נפש, בעיניים עצומות. הפכנו למומחים בצקצוקי לשון אבל שכחנו איך לפעול. אנחנו מנהלים את המאבקים שלנו באס.אם.אסים ובטוקבקים - מהכורסה והמזגן. אנחנו אלופי התלונות אבל גרועים בכל מה שקשור למעשים, לתכל'ס. אם פעם היינו לפחות מנסים, היום אנחנו מוותרים מראש על המחאה. גלעד שליט כבר ארבע שנים בשבי, מתי בפעם האחרונה נאספו מאה אלף איש כדי להודיע לממשלה שהגיע הזמן לשחרר אותו?
בשורה התחתונה הדמוקרטיה לא ניצחה השבוע. כי הדמוקרטיה כבר לא מנצחת. היא הזכירה לנו ששכחנו איך להילחם על הזכויות שלנו. החרדים שוב ניצחו. הם הראו לנו שהם לא מפחדים לצאת לרחובות ושאנחנו כן. בפעם הבאה שתביטו בהם בבוז מבעד למסך הטלוויזיה שלכם, שתגלגלו את עיניכם לפני שתעברו לעונה החדשה של כוכב נולד, תזכירו לעצמכם שהם המשיכו איפה שאנחנו, כולנו, נכשלנו. ובדיוק בגלל זה אנחנו נמשיך להידחק לשוליים, והם ימשיכו לנהל את המדינה.
הכותב הוא עורך בדסק החדשות של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם