קריאה אחרונה לרב עובדיה יוסף ולש"ס
המאבק של הרב אמסלם הוא התקווה האחרונה בתוך עולם היהדות החרדית. אם יצליחו הרוחות הרעות להזיז אותו ממקומו תהפוך ש"ס לגוויה מתה ולצל חיוור של יהדות ליטא. הרב עובדיה צריך להופכו מפוליטיקאי למנהיג רוחני מוביל
הרב אמסלם אינו חושש מהעימות הזה, הוא יודע שיש באמתחתו מקורות תורניים חזקים המעמידים אותו ביציבות בתוך עולם הפסיקה. התביעה שלו ממועצת החכמים היא לקיים את חובתם התורנית: "לא תגורו מפני איש".
במה חטא הרב אמסלם? במשך כמה שנים הוא פועל בתוך עולם פסיקת ההלכה והמחשבה ומתנגד להתכופף לשלטון העריצות של מנהיגי הרבנים הליטאיים. הוא פועל בכמה חזיתות: תוקף את מדיניות הגיור של הרב אלישיב ושגריריו ותובע מדיניות גיור מתחשבת בכל רבבות העולים שבאו מ"זרע ישראל".
תוקף את האידיאל של "חברת הלומדים" הליטאית שמעמידה את לימוד התורה כערך ראשי ובלעדי, ומחייב את רוב האוכלוסיה לצאת ולהתפרנס. תוקף את המגמות של ההתבדלות במערכת החינוך ודורש להציב מערכת חינוך שמכשירה את כל ילדי ישראל להשתלבות במרחב החיים.
הוא לא מוותר על שום תג בתורה, לא על סביבתו הטבעית – בית המדרש של הרב מאיר מזוז מישיבת "כסא רחמים" בבני ברק, לא על מגורים ברחוב הקבלן – מעוזו של הרב עובדיה. מתוך הבית פנימה הוא מנהיג מאבק חסר תקדים וללא פשרות. הוא מתעקש להיות ממשיך המהפכה הרוחנית של הרב עובדיה יוסף: "להחזיר עטרה ליושנה" ולהעמיד את מסורת יהודי צפון אפריקה והמזרח במקומה הראוי בחברה הישראלית.
המבוכה של "מועצת חכמי התורה" ביחסם אל האליטה הליטאית נוגעת בדיוק בנקודות האלה. החברה הספרדית לא הכירה את הדגם של קהילת
לאחר השואה פעלו גופים ליטאיים במדינות צפון אפריקה לגיוס תלמידים שימלאו את השורות החסרות בישיבות. מאות רבות של תלמידים שיצאו מצפון אפריקה להתחנך בישיבות ליטאיות הפנימו את האידיאות והשפה הייחודית של בני התורה הליטאים. לעומת הדור שאהד את המדינה היהודית וראה עצמו שותף לה, ברמה זו או אחרת, קם דור של בני תורה ספרדים הספוגים ברעיונות חרדיים אשכנזיים ומאמצים את עקרונות החרדים ביחס למדינה ולמודרנה.
המשפחות החשובות של החרדים הספרדים (בעיקר יוצאי חלב) פנו לישיבות האשכנזיות, ובעיקר לישיבת קול תורה (בראשות הרב ש"ז אוירבך). גם ישיבת פוניבז' פעלה רבות לאימוץ בני תורה ספרדים, וכך נוצרה שכבה של צעירים מזרחיים וצפון אפריקאיים שאימצו הנהגות לבוש וחיים של רבניהם מהישיבות הליטאיות. הרב עובדיה יוסף נתון בסוגייה הזו בסבך מסובך.
מצד אחד הוא חלק בלתי נפרד מעולם בית המדרש. שם שורשיו, שם גזעו, ולשם נשואים כל ענפיו. הוא מרבה לדבר על חוויית הישיבה כמעצבת את אישיותו, הוא עמל מאז ימי עלומיו על חיזוק דמותו של בן הישיבה הספרדי, והוא מבדיל ברורות בין ישיבה ובין מוסדות חינוך המוסיפים לימודים נוספים על לימודי הקודש אך מן הצד האחר מנסה הוא לשמר את זהותו הייחודית של בן התורה הספרדי.
פעולתו של הרב עובדיה 'להחזיר עטרה ליושנה' כללה בסופו של דבר גם עיצוב מחודש, מושפע ישירות מהדגם הליטאי, של בן תורה מזרחי, האמון על לימוד התורה כתכלית האדם, ומייצב את אורחות חייו על פי הספר. דגם זה, השונה במהותו מדמותו של היהודי המזרחי בן הדורות הקודמים, נחשב היום מקובל ורגיל במשפחות מזרחיות רבות.
הדמות של יהודי מזרחי החי על פי מסורת חיה של משפחתו וקהילתו והמשלב חיי תורה עם חיי עמל ופרנסה פינתה את מקומה לדמות החדשה, המתלבשת וחולמת כמו בליטא. העדתיות המזרחית בדמות זו מקבלת ביטוי קלוש בסגנון לימוד ובהנהגות מסוימות, אך בהקשר החברתי הכולל ניתן לומר שישיבותיו של הרב עובדיה דומות מאוד לישיבות ליטא הקלסיות.
כנגד כל זה פועל הרב אמסלם. הוא מבקש באמת להחזיר עטרת יהדות ספרד למקומה ולהקרין מעטרה זו על פני כל החברה הישראלית.
המאבק של הרב אמסלם הוא התקווה האחרונה בתוך עולם היהדות החרדית. אם יצליחו הרוחות הרעות להזיז אותו ממקומו תהפוך ש"ס לגוויה מתה ולצל חיוור של יהדות ליטא. אם הרב עובדיה יוסף חפץ לראות את מפעל חייו ממשיך להתקדם בלי ההגמוניה של החרדיות הליטאית – הוא חייב לטפח את הרב אמסלם ולהפוך אותו מפוליטיקאי למנהיג רוחני מוביל.
הרב ד"ר בנימין לאו מחבר הספר "ממרן עד מרן" המנתח את שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של הרב וקיבל את הסכמתו של הרב עובדיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם