ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

קורה במשפחות הכי טובות

חידושו העיקרי של הספר 'ותכתבו: אהובתנו' הוא בתפאורה שלו. אלון מציבה לראשונה - הצצה לדור המבוגר של ההתנחלויות והמראה הזאת, לא תמיד מחמיאה

 גב הספר החדש של אמונה אלון מספר על אדם בשם דורי ברטוב שעוזב את הבית, אבל הבית של דורי הוא לא סתם בית שמופיע בעשרות ספרים ישראלים אחרים, אלא בית דתי בהתנחלות ותיקה ומכובדת.

מיכל, האישה הנעזבת בספר היא לא הדמות הנעזבת שמופיעה בעשרות סדרות דרמה תל אביביות אלא מנהלת אולפנה סמכותית ומוערכת. ואם זה לא מספיק, אז גם אימא של מיכל, דבורה, עזבה את בעלה אחרי עשרות שנות נישואים, ובכלל - בעיות הזוגיות של המשפחה מתחילות עוד דור קודם, כך מגלה ענבר - הילדה בת השתיים עשרה, בתם של מיכל ודורי, שעבודת השורשים שלה פותחת לא מעט תיבות פנדורה משפחתיות.

העלילה מסקרנת ומתפתחת בהדרגתיות נכונה, אבל חידושו העיקרי של הספר 'ותכתבו: אהובתנו' הוא קודם כל בתפאורה שלו. אלון מציבה - למיטב ידיעתי לראשונה בספרות הישראלית - הצצה לדור המבוגר של ההתנחלויות. זה לא הדור של הנשים הצעירות שנמצאות בין לידה ללידה, בתחילת חיי הקריירה שלהן, כמו גיבורת הספר 'תריס' של אמילי עמרוסי.

הדור של מיכל ודורי זה דור שכבר מגדל נכדים ואפילו קצת מזדקן. המגורים ביו"ש הם כבר עובדה מוגמרת בחייו שאינה עומדת להשתנות, אבל דווקא באמצע החיים, הדור הזה עוצר לפעמים כדי לבחון אם הוא לא פספס משהו בדרך.

דורי ברטוב מתחיל לחפש את עצמו כשהוא כבר סבא וחיפושו גורם גם למיכל אשתו, שופעת הביטחון העצמי, לבדוק את עצמה ואת מערכות יחסיה עם בני משפחתה. ברקע צריך להתמודד גם עם פיגועי הטרור התכופים, עם

האוכלוסייה הפלשתינאית שאינה מתכוונת ללכת לשום מקום, וגם עם הציפיות הגבוהות של שותפים לחברה אידיאולוגית שמבקשת להציב מודל משפחתי מושלם.  

חוץ מלהציב סימני שאלה על החיים המשפחתיים והחברתיים בהתנחלות, אלון מעיזה פה ושם להרהר גם על מערכת היחסים הסבוכה בין תושבי ההתנחלויות לפלשתינאים הסובבים אותם מכל עבר. בכל פעם שמיכל צועדת בשביל שמקיף את ישובה היא מרגישה את בלתי אפשריותו של הישוב שלה.

"את היעדר ההיתכנות שיהיה אפשר לקיים, לאורך זמן, את האי היהודי הזה בתוך ים דחוס של רמאללה ואל בירה והכפרים שמתפתחים מסביב". ההרהורים הללו מפתיעים יותר כשהם נכתבים מפובליציסטית ימנית ורעייתו של ח"כ לשעבר ב'מולדת'.

אבל הספר של אלון אינו רק ספר על מתנחלים. יש בו גם עיסוק נרחב במערכת היחסים החד צדדית בין החיים למתים, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בנפשה הסוערת של ענבר, הדמות הראשית, שאלון מעמיסה עליה את רוב העלילה. הדמות של ענבר ברטוב בוגרת מידי לטעמי עבור ילדה שעוד לא חגגה בת מצווה. קצת קשה לדמיין מונולוגים והרהורים כבדים כל כך שמיוחסים לילדה קטנה, אבל זהו פגם קטן יחסית לספר בעל איכויות רבות, שנקרא בשטף, ומותיר אחריו מחשבות. 

ועוד משהו בקטנה: לא זוכר מתי נתקלתי לאחרונה בכריכת ספר שבה שם המחבר מאפיל בגודלו על שם הספר.

"ותכתבו: אהובתנו", אמונה אלון, 'ידיעות ספרים'

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...