המונדיאל הוא יום חג לנער הזהב ממוזמביק
החגיגה הגדולה של הכדורגל מגיעה לראשונה לאפריקה, וזהו יום חג למי שנחשב לכדורגלן הטוב ביותר שנולד ביבשת. סיפורו של אוזביו
אוסביו זכה למעמדו הנצחי בתקופה שבה זהרו בשמי הכדורגל כוכבי ענק נוספים, כמו פלה, ג'ורג' בסט, בובי צ'רלטון ויוהאן קרויף. נכון, כל 64 הופעותיו במסגרת בינלאומית היו במדי נבחרת פורטוגל, ואת כל התארים שלו השיג במסגרת מועדון הכדורגל בנפיקה ליסבון, בשנים 1961 עד 1975. ועדיין, מוזמביק ואפריקה כולה יכולות להתגאות בכך שהיבשת השחורה הכניסה שחקן משלה לרשימת עשרת הכדורגלנים הטובים ביותר בעולם בכל הזמנים.
ולא עכשיו, עם דרוגבה ואטו, אלא כבר אז, עם כדורגלן שנולד לפני 68 שנה. "הפנתר השחור", או "הפנינה השחורה", כפי שכינו אותו, ודאי מרגיש ששמו ישוב ויעלה לקראת הטורניר. "כן, אני גאה מאוד", הוא אומר. "אני לא מרגיש עומס ציפיות, אבל הרבה אנשים נזכרים בי עכשיו, כאשר הגביע העולמי מתקיים באפריקה זו הפעם הראשונה.
"זה משהו שכל היבשת גאה בו, לא רק דרום אפריקה. החגיגה הגדולה של הכדורגל מגיעה הנה בפעם הראשונה, וזהו יום חג לכל מי שנולד באפריקה, בוודאי לכל כדורגלן אפריקאי".
קצת נתונים: הכדורגלן הגדול הראשון שיצא מאפריקה כדי לקבל הכרה אירופית, בילה 13 עונות בבנפיקה, שעמה זכה בשבע אליפויות. הוא היה מלך השערים של פורטוגל משנת 1964 ועד 1968, ובשנת 1962 סייע לקבוצתו להחזיר את גביע אירופה לאלופות הביתה, לאסטדיו דה לוז ("אצטדיון האור"), לאחר שהקבוצה זכתה בגביע גם שנה קודם לכן.
באצטדיון הוקם פסל בדמותו, ואוסביו עדיין משמש שגריר של מועדון הכדורגל הגדול ביותר בפורטוגל. הוא הבקיע 727 שערים ב-715 הופעות במדי בנפיקה, ואחרי שכבש תשעה שערים במדי פורטוגל בגביע העולם ב-1966 זכה ב"נעל הזהב". הוא הבקיע 41 שערים ב-64 הופעות בנבחרת פורטוגל.
אוסביו, בנו של מכונאי רכבות, שיחק בהיותו נער תמורת קוקה קולה וכריך ואולי היה ממשיך כך עוד שנים ארוכות, אלמלא שיחה שהתקיימה במספרה בפורטוגל ושינתה את גורלו. באותה שיחה שיתף מגלה כישרונות מסאו פאולו את בלה גוטמן מאמן בנפיקה ליסבון בחוויותיו מביקור קבוצתו במוזמביק.
הוא סיפר לגוטמן כי צפה במשחקה של קבוצה מקומית הקשורה לספורטינג ליסבון (היריבה העירונית של בנפיקה) והלל ושיבח את אחד משחקניה - חלוץ צעיר. גוטמן לא בזבז זמן. בתוך שבוע הוא נחת בלורנזו מרקס (כיום מפוטו) במוזמביק, ונדהם לגלות שאותו חלוץ צעיר, אוסביו שמו, יכול לרוץ מאה מטר ב-11 שניות.
גוטמן עורר עליו את זעמה של ספורטינג ליסבון כאשר רכש את הקשר השמאלי בן
בזכות אותם 2,000 יורו, או 7,500 לירות שטרלינג, הפך אוסביו לכדורגלן הטוב ביותר בפורטוגל. מישהו יכול בכלל להעלות על דעתו שרונאלדו היה עוזב כיום את מנצ'סטר יונייטד תמורת פחות מ-200 אלף לירות שטרלינג בשבוע?
אפריקה שהשאיר אוסביו מאחוריו בעת שעבר לפורטוגל הייתה יבשת של קולוניות אירופיות שנוצלו עד תום. המועדונים המובילים בפורטוגל חרשו את המדינה לארוכה ולרוחבה בחיפוש אחר כישרונות אפריקאיים. אוסביו לא היה הכדורגלן האפריקאי הראשון ששיחק באירופה. קדמו לו הילריו, מטטיאו ומריו קולונה, שהצטרפו לבנפיקה בשנת 1954.
אבל משכורתו של הכוכב הצעיר, מגוחכת ככל שתהיה במושגים של ימינו, הייתה גבוהה פי שניים מהמשכורת הגבוהה ביותר ששולמה עד אז לשחקן אפריקאי.
הוא זוכר היטב את היום שבו עזב את מוזמביק. עוד מעט יוכל כבר לחגוג יובל. "הייתי בן 18, והתאריך היה 17 בדצמבר 1960", הוא מספר. "בדצמבר השנה ימלאו 50 שנה להיותי בפורטוגל. וזו תמיד בנפיקה, מבחינתי היא כמו משפחה. אני משמש שגריר של המועדון ושל הנבחרת. אני איתם כל הזמן".
"במוזמביק כבר הייתי כדורגלן טוב", הוא אומר, "אבל לא מקצוען. לא היה לנו כדור אמיתי. גלגלנו גרביים או עיתונים והפכנו אותם לכדור".
הראיון עם אוסביו מתקיים בלונדון, אליה הגיע כדי לתמוך בקמפיין של פיפ"א-1GOAL. מטרת הקמפיין היא להבטיח ש-72 מיליון ילדים אפריקאים יוכלו לרכוש השכלה עד 2015, ואוסביו מתייחס למשימה זו במלוא הרצינות ומוביל במוזמביק עוד שורה של תוכניות צדקה.
הוא עדיין מחזיק באזרחות כפולה. "יש לי משפחה במוזמביק, אם כי פחות מפעם, וגם חברים", הוא מספר. "רבים מקרובי המשפחה שלי עברו לפורטוגל במהלך השנים, אבל עדיין נשארו שם שישה.
"בכל פעם שאני מבקר שם, המצב קצת יותר טוב. היום אתה רואה באפריקה הרבה יותר מגרשי כדורגל ותשתיות טובות יותר. אבל הרבה גם תלוי בדרך שבה העניינים יתנהלו לאחר הגביע העולמי".
כאשר אתה מביט בו קם מהשולחן, ברגליו העקומות וברכיו הרגישות, אתה רואה את המחיר שגבה ממנו המשחק בתקופה ברוטלית במיוחד. לאחר שסיים את הקריירה שלו בבנפיקה בשנת 1975 הוא שיחק בכמה קבוצות בליגה הצפון אמריקאית.
בשנות השישים זנחה ריאל מדריד את הרעיון להחתים אותו, לאחר שהתברר מצב ברכו הימנית הפגועה. שישה ניתוחים, כולם באותה הנקודה, עשו בה שמות. שאיפתו הייתה ללכת בעקבות סר סטנלי מתיוס ולהמשיך לשחק עד גיל 50 לפחות, אולם הכאב הכרוני בברך אילץ אותו לתלות את הנעליים בגיל 39.
בקיץ שעבר הזמין אותו חברו ואליל נעוריו אלפרדו די סטפנו לטקס שבו הוצג רונאלדו על ידי ריאל מדריד באצטדיונה. עם תג מחיר של 80 מיליון יורו, רונאלדו, שנרכש ממנצ'סטר יונייטד, הוא הכוכב העולמי החדש של פורטוגל. בעת שהציגו את הכוכב באצטדיון נגע די סטפנו קלות במרפקו של אוסביו ולחש לו: "הכוכב הזה יכול היה להיות אתה".
עכשיו עולה שאלת הקנאה הבלתי נמנעת, אבל אוסביו מגיב מיד, כאילו קיבל מסירה לרחבה: "אין שום קנאה. הדור שבו שיחקתי היה הטוב ביותר שהיה אי פעם. זהו דור שלא ישוב, ולא הייתי מחליף אותו בעד שום הון שבעולם. שיחקנו מכל הלב, ולכן צמחו אז שחקנים גדולים בפורטוגל, באנגליה, בברזיל, בארגנטינה. אני שמח במה שנפל בחלקי. הייתי שחקן טוב מאוד, ואני שמח שהייתי חלק מהתקופה ההיא.
"היום הכדורגל ממוסחר לגמרי. הטלוויזיה קובעת את מועדי המשחקים. השחקנים ללא ספק טובים מאוד. אני שמח בשבילם שהם חותמים על חוזים ומרוויחים הרבה כסף - השחקנים של תקופתי סללו עבורם את הדרך.
"אני מעריך את הכדורגל של היום, אבל בזמני הכדורגל היה טוב יותר ולא השתפר מאז. הכדור, הנעליים, החולצות, שיטות האימון - כל מה שמסביב למשחק עצמו התפתח. אני בטוח שגם היום, שחקנים כמו פלה, ג'ורג' בסט וקרויף היו יכולים להיות שחקנים מדהימים.
"כאשר שיחקנו נגד ריאל מדריד בגמר גביע האלופות בשנת 1962 וניצחנו 5-3 (אוסביו הבקיע שני גולים, פ"ה), היה רטוב מסביב והכדור כבר שקל בערך קילו. ואם בתנאים כאלה שיחקו שחקנים כמו פלה, אין ספק שגם בתנאים המשופרים של היום הם היו נפלאים. ועוד לא אמרנו כלום על הנעליים. לא היו נעליים של אדידס, שמותאמות במיוחד לכדורגלן. היה לנו זוג נעליים אחד לכל המגרשים.
איש התחזוקה היה מחליף את הפקקים לפי תנאי המגרש. לפעמים, כשלא היה זמן והוא מיהר, היה נשאר שם איזה מסמר או שניים. היית חולץ את הנעליים בסוף המשחק ומגלה שכף הרגל מדממת בגלל מסמר שננעץ בה. בימים ההם הרווחנו אמנם כסף, אבל שיחקנו מתוך אהבה, הכל בא מהלב".
ברוח זו מאיץ אוסביו בשחקנים האפריקאים שמתחילים היום את המונדיאל לדבוק ברוח הקבוצתית. "הבעיה היא שהשחקנים כיום די אינדיבידואליסטים. הלוואי שהיו עובדים יחד, כקבוצה. אם זה יקרה, הכדורגל האפריקאי יזנק קדימה".
אוסביו מתרגז כאשר אני תוהה מדוע לא הצליחה פורטוגל כל השנים לתרגם את הכישרונות לזכייה בתארים בינלאומיים. "מה שאנשים רבים לא יודעים", הוא אומר, "הוא שפורטוגל זכתה בכמה וכמה טורנירים, רק לא בבוגרים. הנבחרות הצעירות שלנו תמיד היו חזקות מאוד בגביע העולם ובאליפויות אירופה.
"הבעיה היא שכאשר אנשים חושבים על פורטוגל ועל כל השחקנים הנפלאים שלה הם שוכחים שזו מדינה מאוד קטנה. זה לא קל. מועדונים פורטוגליים זכו בגביעים אירופיים, אבל ברמה הבינלאומית קו דק מאוד מפריד בין הצלחה להפסד. אם משווים את ברזיל לפורטוגל, זה כמו דוד וגוליית.
הקולוניות באפריקה - אנגולה ומוזמביק - שלחו ארבעה שחקנים לנבחרת פורטוגל בשנת 1966. כיום הקולוניות הפכו למדינות עם נבחרות משלהן וכך הפסידה פורטוגל מקור חשוב מאוד של שחקנים".
ועל רונאלדו הוא אומר: "אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא ממש מקצוען, עובד קשה. בריאל מדריד, לאחר שכל השחקנים עוזבים את האימון, הוא הולך ומתאמן בבעיטות עונשין, בפנדלים. לוקח כדור ומכדרר. מוסר העבודה שלו גבוה מאוד, והוא עובד גם בלי שהמאמן אומר לו. גם אני הייתי כזה. כאשר עמיתיי היו כבר בבית, אוכלים, אני עדיין התאמנתי.
"גם רונאלדו עובד קשה. אני לא אוהד של ברצלונה, אבל מעריץ את ליונל מסי. לא הזדמן לי לראות אותו מתאמן. את רונאלדו אני מכיר טוב יותר. כיום, מכל מקום, מסי הוא הכדורגלן הטוב ביותר בתבל. הוא מטביע את חותמו בכל מקום במגרש".
בסוף אני שואל אותו אם רונאלדו עשוי להתעלות עליו ולהפוך לכדורגלן הפורטוגזי הטוב ביותר בכל הזמנים. "אני כדורגלן, לא חוקר מלומד", עונה אוסביו. "אני יכול רק להציג את העובדות. שבע פעמים הייתי כדורגלן העונה בפורטוגל, הייתי מלך השערים בגביע העולם, ונבחרתי לאחד מעשרת הכדורגלנים הטובים ביותר שהיו אי פעם בדירוג של פיפ"א. אלו הן עובדות. אני לא יודע אם מישהו יכול להגיע להישגים טובים יותר. תגידו אתם. אני גאה לומר שעשיתי משהו חשוב בכדורגל ואני לא משווה את עצמי לאף אחד".
הוא מצביע לעבר קרלוס אלברטו, שנמצא עמו בלונדון. אלברטו, קפטן נבחרת ברזיל שזכתה בגביע העולם בשנת 1970, הבקיע בטורניר הזה שער, שרבים מכתירים אותו כיפה ביותר בתולדות המפעל הזה. "יש דברים שאתה לא יכול לשכוח", מסכם אוסביו. "רגעים היסטוריים כאלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם