ג'וינטים, תורה ואבהות - הכול הולך אצל יוסף לייב
ליוסף לייב הספיק פאף אחד מגו'ינט כדי לעזוב את ברוקלין, להגיע לירושלים, לערוך מחקר על הקשר בין מריחואנה ליהדות, ולהוציא ספר. התוצאות הקשות לפניכם
בניגוד לנוצרים אדוקים שבאים לירושלים לחפש את ישו, פוערים חריץ גדול באונה השמאלית וגומרים, יוסף לייב גילה לא רק את הקשר בין יהדות לסם הקל, אלא בעיקר את עצמו. בעקרון, אפשר להגיד עליו שהוא מחופף, שהמחקר עשה משהו לקבסה, אבל היי, הוא לפחות כתב על המסע ספר. די קוהורנטי אפילו.
יוסף לייב
צילום: שימי נכטיילר
בתחילה פרסם בלוג די פופולרי ולפני שנה כתב את "קנביס חסידיס: תורת הסמים הקדומה והמתחדשת", ספר שמתאר את זכרונותיו (כן, יש לא מעט כאלה למרות תדירות הסחיבות מהבאנג), את רשמיו ואת מסקנותיו מהקשר ארוך השנים בין יהדות לסמים.
"לפני שבע שנים הגעתי לירושלים היישר מהתיכון בחיפוש אחר שאכטה לפי המסורת היהודית, כזאת שתהיה אפקטיבית, צודקת ובעלת משמעות גדולה יותר", כתב בספרו. לייב סוקר חוויות מישיבות שונות ומספר על מפגשים הזויים עם אנשי דת שלהגיד עליהם כי הם שוליים יהיה חטא לפרינג'.
הוא מעיד על עצמו שהתחנך בישיבות מחתרתיות, בתי ספר לתזונה וספות של חברים וערך מחקר בן שבע שנים עם החכמים המחתרתיים הגדולים ביותר בירושלים בפרט ובישראל בכלל. "כשהייתי בתיכון הייתה לי בעיה שלא היה ברור בדיוק מה הבעיה", הוא מספר בדרכו הייחודית על עברו כטין אייג'ר פרובלמטי. "היה דיסוננס. בגיל 17 הייתי עצוב,
מדוכא, מרוגז, שמן והבנות שרציתי לא התעניינו בי ולא ידעתי מה לעשות עם זה חוץ מלהתעצבן, ומלהתעצבן לא יוצא כלום אז זה היה מאוד מתסכל. אז גיליתי את הגראס וזה ממש הציל את החיים שלי".
כשלייב אומר שזה הציל את חייו לא מדובר בהגזמה. הוא טוען שלולא הגראס, חייו היו הופכים לסיוט אחד גדול. "זה לקח את הכאב הנוראי שבלחיות, אבל לא בדרך שלקחה את התחושה של להיות בחיים", הוא מספר על הגאולה. "זה לא כמו הרואין או אוקסיקונטין (תרופה לשיכוך כאבי תופת - י"ה), זה לא לוקח לך את הטעם של החיים אלא רק את הכבדות. זה לא לוקח לך את האפשרות להרגיש דרמה או לשים לב למה שקורה אלא מסיר את הכבדות הבלתי נסבלת.
"אפשר עדיין לראות בעיות ולשים לב למה שקורה אבל זה יותר מצחיק, פחות רציני. אז עלתה לי שאלה לגבי התורה שהיא עמוקה כל כך ושלמה, איך אין מסורת של גראס. חשבתי שלא יכול להיות שאין מסורת של גראס".
נחמן מעושן
את המחקר לייב התחיל לפני כעשור, עידן שבו כמות המידע באינטרנט הייתה זעומה, ודאי ביחס למה שהולך בימינו. בגיל 18 הוא ארז את עצמו ועלה לישראל. "עדיין אי אפשר היה למצוא אז הכול באינטרנט", הוא ממשיך. "אחרי בית הספר באתי לחפש את האמת, את מה שנכון בתורה, את התרבות, בהקשר של גראס. זאת הייתה השאלה המנחה וממנה אפשר לראות את שאר הדברים. גראס בתרבות העולמית מסמל גם רע כמו חולשה, עצלנות וחוסר במוסר עבודה, אבל חוץ מזה ברגאיי, בטראנס ואצל ההיפים הגראס מסמל יושר, כנות ואידיאליזם הגון ואמיתי. יצאתי מנקודת הנחה שמי שנמצא בתוך זה, מי שבדק את זה, יש לו תשובות ליתר הסודות בחיים".
ברסלבים באומן (למצולמים אין קשר לכתבה) צילום: רויטרס
אז אתה ניסית לחבר בין סמים לתורה.
"ניסיתי למצוא את המסורת בתוך התורה, את הסודות בתוך התורה. זה היה חייב להיות איפשהו. חיפשתי אצל עדות המזרח, אצל ההיפים שהגיעו לכאן בשנות השישים. האמנתי שאם יש מסורת כזאת בעולם, היא נמצאת בירושלים. הסיפור של הספר הוא מה מצאתי ומה לא מצאתי".
את עינו צדו הברסלבים הפראיים כהגדרתו. הוא התוודע לדרך החיים של הנחמנים אחרי שנזרק בתום חודש מהישיבה שבה היה אמור לשהות שנה שלמה. הסיבה לתשליך היא, איך לא, כישלון בבדיקת סמים. לייב מספר שבחור ישיבה אחר הפליל אותו ועוד כמה חברים כדי להוציא עצמו נקי מפרשה שבה הסתבך.
"יום אחד הסתובבתי ברחוב ואיזה זקן משוגע צעק 'שבעס', שתה בירה וצרח משהו על המשיח", לייב מספר על תקופת השוטטות הראשונה שלו. "מסביב עמדו אנשים ומישהו סיפר על מה הזקן צועק. התחיל דיון על האם משיח זה מישהו ספציפי או שזו מטפורה על דור. לבן אדם שהסביר היה כיוון טוב ועלינו אליו הביתה לעשן. התחלנו לדבר על מדרשים ששמעתי כשהייתי צעיר יותר ולא היה לי זמן לדבר עליהם".
האיש היה חסיד ברסלב. "מי שמעשן בדרך כלל זה מהחסידים", הוא מסביר על נורמות הפאפינג בעולם הדתי. "לא חסידים ממאה שערים אלא ניאו חסידים, טראנס חסידים, שמחפשים תורה וקבלה".
את הלימודים הפורמליים עשה בישיבה ברוח עדות מרוקו במוסררה שבירושלים, ישיבה שנפתחה עבור אידיאליסטים שמבקשים לקבל כיוון ועבריינים משוחררים שזקוקים למסגרת. אחרי שנה עזב והתחיל להתעניין בכתבי הרב שלמה קרליבך. צדה את עיניו נקודת המוצא של קרליבך שביקש מאנשים לא לחפש את זכות נפשם אלא לדאוג לזולת. בד בבד ישב אצל הרב דוד הרצברג בעיר העתיקה, אצלו למד שחשוב ליצור קשר עם אנשים בעלי אמונה אחרת, עם אתיאיסטים וסתם עם בעלי דעה ואורח חיים שונים.
שלמה קרליבך צילום: אמיר מאירי
"למדנו לא להיות בדלנים", הוא מספר, "איך לשים לב למה שהולך בעולם ולדעת שהדת אינה שלמה. אבל היי, עושים מה שאפשר. הבעיה של ההם (חרדים - י"ה) היא שהם תלויים בלחפש את מה שיהיה בסוף. זו גם הבעיה עם הציונות של הרב קוק, שבסוף הכול יהיה בסדר ובינתיים לא שמים לב למה שלא בסדר. זה גם סוג של סם בתורה, לא לשים לב לבעיות בתרבות, במשפחה, ביישוב. שם היה לי שיעור גדול, לא סתם להאמין בהבטחות של הדת ואיך היא תסדר דברים אלא להבין שאולי זה לא יעבוד. אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים אבל שאולי זה לא יעבוד".
זה הורס את יסודות היהדות האורתודוכסית של שים מבטחך והכול יהיה בסדר, לא?
"לא בהכרח. אם היינו כנים לגבי הסיבה לתפילות, היינו רואים שזה לא רק בגלל הדוגמה. אם אתה חילוני גמור ויושב עם חברים ושר, האם אין לזה משמעות? אולי רק אם אתה ציני ואומר שזה בולשיט וההוא בולשיט. זה קשור לקונטקסט. יכולה להיות יהדות אורתודוכסית יותר רגישה, אני לא אשתמש במילה רציונלית, כי זאת לא מילה נכונה בקונטקסט הזה, אבל רגישות ומודעות לדברים המועילים לסביבה. למשל, להיות רגישים לאיך אנחנו משתמשים בסמים ולא לשים לב רק לאהבה לסמים".
זה לא ניו אייג'י?
"הבעיה עם ניו אייג' זה המחסור באחיזה בקרקע. הניו אייג' דקדנטי בגלל הבטחות שהוא נותן ובגלל שהוא לא קשור למסורת מסוימת. אנחנו לא מדברים על זה אלא על קהילות שנוצרו בצורה טבעית מתוך קהילות קיימות".
קרליבך, כשהוא בא עם הרעיונות שלו, נזרק מחב"ד.
"חב"ד קטנים וחב"ד היום שרים את כל השירים של שלמה. אחרי שהוא נפטר הוא התמזג בחזרה עם היהדות. להפך, הוא הפך להצדקה הגדולה של היהדות בעולם הדתי. כי בזכותו היהדות הפכה לדבר כיפי ולא מביך, מטופש ומבחיל כמו הרבה זרמים ביהדות. היא קשורה ישירות למשמעויות המעודנות והמעמיקות באשר לדברים בתורה במקום לבוא ולהגיד, תעשו את זה כי ככה עושים".
כמה זה בגימטרייה?
הספר של לייב מלא בגילויים גימטריים בנוגע למושגים דתיים ולגראס. למשל, המספר 420, מספר שבארצות הברית ובאנגליה מסגיר רצון של פלוני להשיג שאכטה טובה. הסיבה עדיין לא ברורה לגמרי, יש שאומרים שמדובר בקוד המשטרתי לתפיסת סמים (טענה שהוכחה כלא נכונה), יש כאלה שטוענים שזו שעת פטירתו של ג'רי גרסיה מ"הגרייטפול דד" ויש כאלה שמתעקשים שהעניין קשור ללהקה שולית שנהגה להיפגש כל יום ב-16:20. ויש גם אזכור לשיר "רייני דיי וומאן" של בוב דילן מס' 12 ו-35 שמדבר על התמסטלות. הכפלה של 35 ב-12 זה 420.
יוסף לייב צילום: שימי נכטיילר
דתיים, במיוחד אם הם מסטולים ואולי לא רק דתיים, אוהבים מקריות. והיה זה די סימבולי שניפגש בשבוע שבו הלך לעולמו דניס הופר הגדול ונשמע מלייב סיפור על אדם בעקבות גורלו. וגורלו של לייב שפר. הוא פרסם ספר שאותו הוא מפיץ בדיוור אישי (קרי, רואה מישהו מתאים ברחוב ושואל אותו אם הוא מעוניין לקנות וגם הרצאות וכדומה), התחתן ויש לו ילדה מדליקה בת שנתיים בשם חיילי.
עם השנים הוא למד שלכל דבר טוב יש סוף. גם אם הסוף זמני. "אין סם שטוב לעולם ועד", הוא קובע. "כל סם הופך להיות בעייתי אחרי תקופה והטובים ביותר הם אלה שגורמים לך להיגעל פחות אחרי שעשית יותר מדיי מהם. אחת ההשלכות של גראס היא שאם אתה מתמסטל יותר מדיי אתה לא רוצה לעשן יותר למשך כמה זמן. זה נכון גם לגבי דת. בוא ניקח דבר כללי כמו 'ואהבת לרעך כמוך'. כל הזמן, תמיד. אדם צריך לדעת מתי לעשות משהו למען מישהו אחר. הספציפיקציות מתי לעשות משתנות ממקרה למקרה. הבן של הרב קוק אמר לקרליבך שאבא שלו סיפר שרוב התורה היא כמו לחם שצריך לאכול כדי לחיות ויש תורה שהיא כמו סמים ומשנה את החיים שלך ומרחיבה לך את המוח, אבל יותר מדיי מזה ואפשר להשתגע".
נחמן מברסלב התייחס לשימוש בסמים?
"רבי נחמן בעצמו? נראה לי שהבעל שם טוב התייחס. בחרם של הגאון מוילנא על החסידות הוא אמר שהם עישנו ושתו כדי להגיע לאקסטזה. בזמן הזה הביאו תערובות מטורקיה של לא סתם גראס או טבק אלא ערבוב דברים שמי יודע. מישהו אמר לי שרבי נחמן היה נגד כל התמכרות ובכל זאת בהרבה סיפורים מספרים שהוא היה מעשן מקטרת, עוצר להרהר לשעה, מתפלל ואז נעלם. אז מי יודע?".
והבעל שם טוב?
"עליו אמר רבי יעקב יוסף מפולנוי שהוא היה נותן גם את החלק שלו בעולם הזה וגם את החלק בעולם הבא בשביל טיפה מהטעם של מה שהיה לבעל שם טוב בבאנג. לולקה, ככה הבאנג נקרא ביידיש. הבעל שם טוב גר מגיל צעיר מאוד ביערות בהרים הקרפטים. הוא לקח עשבים וצמחים מהיער, ערבב ונתן לאנשים עם עצה רוחנית. יש גראס שגדל בהרים הקרפטים שנקרא קנביס רוטרליס ואינו חזק במיוחד, אבל נראה שזה מה שגרם להם להיות כל כך רדיקליים ושונים מהיהדות הרגילה".
האם אתה משועבד ללימוד כשאתה מסטול?
"א-הא, א-הא".
מריחואנה צילום: אי.אף.פי
זה גורם לך להבין יותר טוב את מה שאתה לומד?
"גראס לא עוזר ללמוד דברים חדשים. אם אתה רוצה ללמוד שפה חדשה ותעשן, אתה כל הזמן תשאל, 'מה אמרת? מה המילה?'. אבל אחרי שאתה לומד משהו, העישון עוזר לך לעבד את המידע. ולפעמים גם זה לא. כשאתה בן 17 כל החלום שלך הוא שהדבר שאתה אוהב יהיה טוב לנצח, שרוקנרול ישאיר אותך צעיר לנצח. כשאתה מתבגר כל הבעיה היא איך לשמור על ההערכה ועל העומק מבלי להישבר מהגבולות של זה. גראס לא מסדר לנו את היחסים והופך אותנו לבעלים טובים יותר או לאנשים רגישים יותר. זאת הבעיה הכי גדולה עם גראס, הוא הופך אותך לפחות רגיש".
מה הבעיה שלך עם היהדות האורתודוכסית?
"אני חושב שהמחסור בתגובה למה שהילדים שגדלו ביהדות האורתודוכסית ושמו לב אליו. נגיד שאתה מגדל ילד ואומר לו שהוא צריך להתנהג בצורה מסוימת והילד בא ואומר לך: 'תשמע, אני עושה את זה כבר שנים וזה מכאיב לי ביד'. ואתה אומר לו, 'שתוק, יש משהו לא בסדר ביד שלך'. אם היהדות האורתודוכסית הייתה נלהבת לשמוע תגובות וביקורת ולהפנים אותן היא הייתה דינמית וחיונית. במידה מסוימת, היא עושה את זה. יש בתי ספר טובים ורבנים איכותיים. הבעיה העיקרית היא שהם במגננה".
למה?
"כי הם מפחדים לאבד המון דברים".
בגלל התחקיר הייחודי, לייב לא עשה קולג', אחד המאסטים מבחינת כל הורה אמריקני, בטח הורים ממיעוט אתני. בואו נגיד ככה, אם לטוני סופרנו היה חשוב מאוד שילדיו ילכו לקולג' טוב, והוא גנגסטר פיקטיבי בכלל, עבור הוריו של לייב זאת ודאי הייתה טרגדיה.
"הם עדיין אוהבים אותי", הוא אומר בחיוך. "הם חושבים שזה נהדר שכתבתי ספר, שעשיתי משהו. כי לא הלכתי לקולג'. הם בטח אומרים, 'וואו, הוא למד משהו במשך כל השנים האלה'. נראה לי שהם חשבו שאהיה מוטרד יותר בגלל הסמים שאני עושה אבל אני די מאוזן בחיים, יכול לתאר בצורה מעניינת דברים, יודע לתקשר ואפילו שוטף כלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם