שוטי, שוטי חנין
אז מה אם הצענו להעביר לעזה את הציוד ההומניטרי? סיוע לפלסטינים שלא כולל בתוכו השפלה פומבית של ישראל לא מעניין אף אחד
בניגוד לרוגע שמשדר המשט, נראה שדווקא חברת הכנסת זועבי לא ממש רגועה. וכך, רגע לפני שהיא עולה על הסיפון, היא מתארת את חששה מפני מטחי ירי של חיל הים הישראלי. "אני מקווה שחיל הים הישראלי לא יירה עלינו, אבל גם אם הוא יירה, אנחנו נחושים לשבור את המצור", אמרה בעוז. רגע, חנין. קצת התבלבלת. יכול להיות שמסעות התיירות הרבים למדינות כמו לוב, לבנון וסוריה קצת ערפלו את החושים של חברת הכנסת הדאגנית. אצלנו לא עוצרים מפגינים לא חמושים באמצעות ירי. הזויים ככל שיהיו. מצד שני, באמת שקשה להאשים את מי שמדלג ממדינה ערבית אחת לשנייה, כשהוא חושש מכך שהמשטר יבחר להשתמש נגדו בירי חי. הוא פשוט רגיל לזה.
אפשר גם לדבר על כמה מהמונחים המרכזיים שמלווים את מסע הספינות לעזה. המילה "משט" לדוגמה. לי היא מזכירה רב חובל, סיפון, כובע מלחים ועוד כמה דברים נעימים לעין ולמחשבה. מסע לחילוץ החמאס מהבידוד הבינלאומי? מכולות של חומרי בנייה ושל אביזרים נוספים, שלא ממש אמורים לסייע לתושבי עזה, ונועדו לצרכיו הצבאיים של החמאס? מה פתאום. פה מקיימים "משט".
גם ההגדרה "פעילי שלום" היא הגדרה מעניינת. הרי פעיל שלום לא יכול להיות משהו מזיק, כזה שראוי לשלוח את הצבא לקראתו. מסקרן לבדוק האם גם אדם שמשווה את ישראל למשטר הנאצי עדיין נכנס להגדרה של "פעיל שלום". מתברר שיש אחד כזה במשט. קוראים לו פרופסור ואנגליס פיסיאס. יווני חביב שבחר לתאר את עצמו ואת חבריו כ"סיוע לפלסטינים, בדיוק כמו הסיוע של היוונים בזמן מלחמת העולם השנייה נגד הנאצים".
להשביע את הרעב האנטישמי
ולקינוח, טורקיה. הסלוגן בטלוויזיה שקורא לישראלים להגיע לטורקיה אומר: "טורקיה, ראית הכל ולא ראית כלום". מדהים עד כמה המשפט הזה מדויק. הסבירו לנו שכל מה שעמד לנגד עיניהם של הטורקים זו האפשרות להגיש סיוע הומניטרי לעזה הנצורה. מעט אוכל לפיות הרעבים, קצת תרופות לחולים. מה כבר ביקשנו, שאלו הטורקים.
אתם יודעים מה, אמרו בישראל. יאללה. ניגש מתאם הפעולות בשטחים לשגריר הטורקי בישראל והציע לו שישראל תעביר בעצמה את כל הציוד ההומניטרי לרצועה. רק בלי משט. בדרך הרגילה. במילים אחרות, בואו נשאיר בצד את מסע היח"צנות ואת מנועי הקיטור של האוניות ופשוט נדאג שהסיוע
מי בכלל מחפש להאכיל את הפיות הרעבים בעזה. הרעב היחידי שיש צורך להשביע, זה את אותו יצר אנטישמי מבעבע. סיוע לפלסטינים שלא כולל בתוכו השפלה פומבית של ישראל לא מעניין אף אחד. "בשביל זה הגעתי מיוון הרחוקה?", היה שואל בכעס הפרופסור היווני לו היה מבוטל המשט. "יכולתי לומר שתרמנו כבר בעבודה ולסגור את הסיפור", יוסיף. "פספסתי לחינם את הפיליבסטר הלילי סביב חוק הגדלת מסגרת התקציב", תקונן בבכי חברת הכנסת זועבי. "הבטחתם יונה. לארוחת צהריים. עם תיבול של עלה זית. ככה לפחות כתוב בברושור שהופץ לקראת ההפלגה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם