פמיניסטית? לא בבית ספרנו
ד"ר חנה קהת טוענת שהיא פוטרה ממכללת אורות ישראל שבאלקנה בשל פעילותה הפמיניסטית. ביה"ד לעבודה אישר את הפיטורים, אבל קהת ממשיכה את המאבק
תגובתה של הספרנית רק העצימה את ההפתעה. "ניגשתי לספרייה ואמרתי 'הנה, אתרום לכם את הספרים בשמחה' אבל כשהגשתי לספרנית את הספרים היא אמרה לי,'לא, לא, אני לא יכולה לקבל את זה ממך'. השתוממתי.
לא הבנתי מה קרה. כששאלתי למה, היא ענתה, 'הם לא מרשים לי'. אחר כך, בשקט, היא אמרה, 'בעצם, את יכולה לתת לי את הספר שכתבת ב-1990. מופיע עליו השם הקודם שלך, מלפני הנישואים. את זה הם בטוח לא יזהו'. לא היו לי מילים. הייתי בהלם".
אבל אלה לא רק הספרים. במכללת "אורות ישראל" השוכנת באלקנה לא רוצים גם את המרצה. לפני פתיחת שנת הלימודים ב-2006 גילתה ד"ר קהת כי שמה נעלם באופן מסתורי מהחוגים שנהגה ללמד בהם - בידיעון השנתי של המוסד. בעוד שמותיהם של המורים הופיעו, כמקובל, לצד הקורסים שלימדו, שמה של קהת, המלמדת תנ"ך ומחשבת ישראל, נעדר מהרשימה. הוא לא הופיע גם בעלוני פתיחת השנה, וגם לא באתר האינטרנט של המכללה. "הם פשוט מחקו אותי", היא אומרת. "הם עושים כל שביכולתם כדי להעיף אותי ולמחוק את הזכר שלי מהמכללה".
קהת מספרת על אמצעים יצירתיים אחרים שננקטו נגדה: פשקווילים מסיתים, כתבות בעיתונים, חרם מצד שאר המורים. הכל, לטענתה, במטרה לגרום לה להרים ידיים. יותר מחמש שנים היא מנהלת מול המכללה מאבק משפטי. המאבק של חייה. קהת, שכונתה ה"ביג מאמא" של המגזר הדתי ואחראית למהפכה הפמיניסטית בחברה הדתית בעשור האחרון, טוענת כי במכללת "אורות ישראל" דורשים לפטר אותה על רקע דעותיה הליברליות.
"אורות ישראל" פועלת בחסות המועצה להשכלה גבוהה, שמעבירה לה כשני מיליון שקלים לשנה, כ-80 אחוז מהתקציב. לטענת ד"ר קהת, המכללה מנסה להיפטר
המאבק של קהת ספג החודש מכה אנושה כאשר בית הדין לעבודה סירב למנוע את פיטוריה בהתבססו על העובדה שמספר תלמידותיה התמעט. ביום שלישי קבע בית הדין כי המכללה רשאית לכנס ועדה פריטטית שת? דון בפיטורין, אולם כל החלטה שתתקבל לא תיכנס לתוקף - אלא רק לאחר הערעור. "אז עכשיו הם יוכלו לקבל סוף-סוף את מה שהם רוצים, הם יצליחו להעיף אותי סופית", היא אומרת במרירות. "אנשים לא מבינים את זה, אבל מה שפסק הדין הזה קובע זה שכל הגופים הציבוריים בתחום ההשכלה הגבוהה יכולים לפטר מרצה בגלל השקפת עולם".
ניכר עליה שהיא מותשת. היא אמנם שועלת קרבות ותיקה, אם לשישה, בעלת רקורד מרשים בתוך ומחוץ לאקדמיה, אבל את המלחמה הזאת היא נאלצת לנהל בשקט, כמעט ללא עזרה. ארגוני הנשים מתקוטטים בשאלה אם כמתנחלת היא ראויה לסיוע. שר החינוך לא מגיב לעצומות שנשלחות למשרדו.
קהת, שזכתה בעבר לאות שדולת הנשים ולאות נשיא המדינה על פועלה לקידום מעמד האישה בחברה הדתית בישראל, יושבת בביתה ומתבוננת כיצד הממסד הדתי?אקדמי מכשיר את פיטוריה. למרבה האירוניה, במקביל להחלטת בית הדין לעבודה שאישר את הליך הפיטורים, היא קיבלה הודעה רשמית ממכון ויצמן. "ברכותינו", כתב לה נשיא המכון, "החלטנו להעניק לך תואר דוקטור של כבוד".
אנחנו נפגשות בשעת צהריים בביתה בהתנחלות נווה דניאל. אט אט הבית מתמלא בילדים ששועטים במדרגות, כל אחד בתורו. בעלה, הרב ברוך קהת, שוקד על הדוקטורט שלו בחדרו. לאורך כל השיחה היא מדברת עליו בחיבה גדולה, מקפידה לכנות אותו "אישי" או בן זוגי". "מההתחלה היה בינינו קשר שוויוני. אני מבשלת, הוא מנקה. הוא אוהב להיות המפקד של הניקיונות וכולם אחריו. יומיים בשבוע אני עם הילדים, יומיים הוא, ורק יום אחד יש להם בייביסיטר. כן, הוא באמת בסדר גמור. גם הילדים. היום הבן שלי חזר מבית ספר ואמר לי,'יו אמא, את לא מאמינה איזה דברים שוביניסטיים לימדו אותנו היום".
למרות העליצות, זוהי תקופה מתוחה לכל המשפחה. "את רוצה לדעת מתי היה לי משבר? הנה, רק עכשיו הרגשתי שאני לא יכולה יותר", היא אומרת בייאוש, מנופפת בעיתון "בשבע" שמסקר בהרחבה את הפרשה. קשה להתעלם מהלשון הצוהלת שמדווחת על פסק הדין נגדה. בכתבה מפורטת שהתפרסמה לאחרונה נטען שהיא מזכירה בשיעוריה את דארווין. "נו, באמת. זה כל מה שיש להם עליי", היא אומרת.
"'בשבע' הוא חינמון שמגיע לכל המקומות הנכונים. הורים קוראים את זה ואומרים לבנות שלהם לא ללמוד אצלי. השנים האלה היו עבורי סיוט. 27 שנה אני מורה ואני מתה על זה. אני נכנסת לכי? תה, שוכחת מהג'יפה של החיים, ושוקעת בלימוד. הייתי יוצאת בשבע בבוקר וחוזרת בשבע בערב ואישי היה אומר לי'מה זה, את נראית טוב'. מלאה באנרגיות. תמיד היה לי חיוך על הפנים. עד שהכל התהפך עליי".
חנה קהת גדלה בשכונת מאה שערים למשפחה בת שמונה ילדים. אביה הוא הרב שלמה פישר, הסמכות הרוחנית העליונה בישיבת "איתרי" בירושלים. בעבר היה דיין בבית הדין הרבני. גם ארבעה מאחיה הם רבנים. בגיל 20 החליטה, באקט שהתקבל בהלם, לעזוב את הבית שבו גדלה ואת העולם החרדי. היא גרה בגפה בדי? רה קטנה בירושלים ונרשמה ללימודי מחשבת ישראל באוניברסיטה. חברותיה חשבו שיצאה מדעתה. "השינוי לא קרה אצלי בבום. אלה תהליכים ארוכי טווח. לי זה קרה בגיל מבוגר יחסית. בכלל לא היה לי מושג מה זה פמיניזם. בתיכון מאוד אהבתי ללמוד. אבא שלי ואני היינו לומדים תורה יחד מגיל מאוד קטן. תמיד הייתי סקרנית ושאלתי שאלות".
היא זוכרת רגע מכונן שהשפיע על חייה. "הלכתי לבקר חברה טובה שהייתה ממש בחורה מבריקה. היא התחתנה בגיל 19. שנה אחרי החתונה היא ילדה תינוק ובאתי לבקר אותה. הייתי אז מורה במדרשה חרדית ורציתי לדבר איתה על כל מיני מחשבות שהיו לי. פתאום היא קטעה אותי ואמרה, 'די, חנה. מאז שהתחתנתי אני חלודה'. לא האמנתי שאני שומעת את זה. נכון, התחתנת. אבל את בן אדם! יש לך שכל וראש על הכתפיים. אני זוכרת שאמרתי בלב שלי לא. לא. לא. אני לא אהיה ראש חלודה. עד היום, כשאני הו? לכת לאירועים משפחתיים ושמחות ויושבת מאחורי הפרדה, אני שומעת נשים שמדברות רק על מתכונים וילדים ומטלות בית והמושג הזה 'ראש חלודה' מהדהד לי בראש".
קהת הוטרדה גם מהסנטימנט האנטי ציוני שרווח בעולם שממנו באה. היה לה קשה להשלים עם העובדה שגברים חרדים לא הולכים לצבא. לא פלא שעשרות ניסיונות שידוכים הסתיימו ככישלון מהדהד. רק בגיל 27, שנחשב למופלג בחברה שלה, היא התחתנה. "בגיל 20 כבר לא הייתי חרדית. ראיתי שאין לי הרבה במשותף עם החברות שלי. התנתקתי מהן. ידעתי שאין לי מה לחפש יותר בעולם הזה. כולם היו בהלם. הם לא הבינו אותי בכלל. אבל לא חשבתי לעזוב את הדת. ממש לא. להפך, אני מצאתי מפלט ביהדות. הבעיה שלי הייתה עם החברה החרדית, לא עם הדת. בשבילי הדת הייתה מקום של נחמה ואישור".
ב-1998 הקימה קהת את ארגון "קולך". מאז היא נחשבת לאחת הפעילות הפמיניסטיות הבולטות במגזר הדתי. הארגון זכה לחשיפה אדירה כאשר בשנת 2003 התקבל אצל הפעילות מידע על כך שרב בכיר במדרשת הבנות של אוניברסיטת בר-אילן הטריד אותן מינית וביצע בהן מעשים מגונים. הפרשה הסעירה את המדינה, ונשות "קולך" - וקהת בראשן - דרשו להקים ועדה שתבדוק את הטענות. בסופו של דבר, בעקבות חשיפת הפרשה, סיים הרב כהן את עבודתו באוניברסיטת בר אילן. אבל מחול השדים סירב להירגע. "רצו לנדות אותי, הוציאו נגדי פשקווילים, קיבלתי איומים, הטרדות טלפוניות בשעות לילה מאוחרות. זאת הייתה התעללות נפשית של ממש", אומרת קהת. בעיתונות החרדית פורסמו מאמרים פוגעניים נגד נשות "קולך". בעקבות מאמר של רב בכיר בעיתון "הצופה" הוצמד להן הכינוי "מלכלכות בע"מ".
"מי שרדף אותי הכי קשה היה הרב נריה גוטל", היא אומרת. בערעור שהגישה על פסק הדין של בית הדין לעבודה, נטען כי גוטל, שעומד היום בראש מכללת "אורות ישראל", היה חברו הטוב של הרב המואשם בהטרדות ו"נשא דגל מסע הנקמה" שנועד להביא אותה לרדת מהפרשה. "הקימו חמ"ל, הפעילו לחצים וכתבו פשקווילים וביקרו את מכריי. כל מי שאני מכירה זכה לביקור ולטלפון. רבנים, חברים, חברות - אנשים שאני מכירה ואוהבת אומרים לי שאני הורגת בן אדם ושופכת את דמו. אנשים היו מתקשרים וצור? חים עליי בטלפון. כשהייתי שואלת מי אחראי לכל זה אמרו שהוא עומד מאחוריהם. זו היי? תה תקופה מאוד קשה כי במקביל הייתי צריכה לתמוך במתלוננות".
בשלב מסוים הבינה קהת כי גם היא עצמה עברה הטרדה מינית כילדה, חוויה שהדחיקה במשך שנים ארוכות. "אני הייתי במצב של נתק מוחלט. זה היה מדהים, פתאום התחלתי להבין למה בכלל הקמתי את 'קולך'. כל הפרשה משתוללת ואני פתאום מתחילה לזכור ולעבור כל מיני דברים".
מה את זוכרת?
"הייתי מאוד קטנה. זה היה שכן שלנו. אף אחד לא ידע. אין מילים. לא הייתה אפילו השפה לדבר על זה. קברתי את זה במשך שנים".
סיפרת למשפחה?
"לא. מה פתאום. לא סיפרתי לאף אחד. הרבה נשים פועלות ממקום של תיקון משהו שהן עברו. בחברה הדתית זה מאוד מרכזי כי זה נושא לא מדובר ואין לגיטימציה לקורבן להתלונן. נשים דתיות לא מתלוננות. אנחנו מגלים שיש יותר פגיעה בילדות קטנות כי יש חשיבה שזה מותר ולפגוע בנשים אסור. יש מחשבה שילדה קטנה היא לא חטא. היא לא אישה נשואה. יש הכחשה גמורה".
איך את מסבירה את זה?
"גם אני הדחקתי ושכחתי. טוב לחיות בגן עדן של שוטים. תראי את הטוקבקים שכותבים אנשים דתיים איך אצלנו לא נאנסים, אצלנו ילדה לא מוטרדת מינית. יש מתיקות בלחיות באשליה הזאת. זה דימוי מטעה ומסוכן בעוד המתלוננות נמצאות בחוסר אונים גמור".
הפרשה שינתה את קהת ואת "קולך". מאסופה של נשים נעימות, מעט נאיביות, שביקשו לפתוח במסע הסברה מנומס בקרב הרבנים, הן הפכו ללוחמות בלתי מתפשרות. התגובה של הממסד הדתי הייתה בהתאם. "פתחנו תיבת פנדורה שאף אחד לא פתח לפני כן ואף אחד לא היה מוכן לקחת אחריות על מה שיצא משם. הסיפור של ההטרדות המיניות זה הדבר הכי נפיץ והכי רגיש והכי טעון. זו קהילה שלא מדברים בה בכלל. על כלום. לא על מיניות ולא על הטרדות והכל בצניעות והכל בסדר".
בשנת 2004 פרשה קהת מראשות "קולך". באותה שנה נודע לה שהרב גוטל מונה לעמוד בראש מכללת "אורות". " נלחצתי. חשבתי שי ? היה לי קשה עם רב שהתייצב נגדי בצורה כל כך נחרצת ואפילו תקף אותי. כשניסיתי לברר למה לוקחים דווקא אותו אמרו לי שדחוף להם למצוא מישהו. זה לא תקין בעיניי שרק גבר יעמוד בראש מוסד מכללה של בנות. אמרו לי 'זה מה יש'. בתקנון כתוב'רב'".
עוד לפני שהרב גוטל נכנס לתפקידו, התבקשה קהת לצמצם את שעות הלימוד שלה. לאחר מספר חודשים של משא ומתן קהת, שקיבלה אז מלגת מחיה כפרס על פעילותה הציבורית, החליטה לצאת לשנת חופשה ללא תשלום על מנת להרגיע את הרוחות. במכללה טוענים שכבר אז היא הייתה מועמדת לפיטורים אך קהת מכחישה זאת בתוקף.
"לקחתי קצת זמן להירגע. לפני תחילת שנת הלימודים של 2005 הודעתי להם שאני רוצה לחזור. הם התעלמו מהמכתבים שלי במשך חודשיים עד שדיקאן המכללה, הרב משה רחימי, התקשר אליי ואמר, 'תשמעי, אני חייב להודיע לך שהרב גוטל מנוי וגמור עמו להדיחך'". פגישה שהתקיימה לאחר מכן הבהירה לה שגוטל אכן נחוש בדעתו. הדברים עולים בבירור מפרוטוקול השיחה שהתקיימה ב-29 במרס 2005.
קהת: "מה שהיה היה. לתת לי להמשיך לעבוד. עדיף לא להתעמת ולהגיע למקום לא רצוי. אני אוהבת לעבוד פה".
הרב גוטל: "אני מתכוון ללכת לוועדה פריטטית" (שלפני פיטורים, ל"ש).
קהת: "הרב פליקס, הרב רבינוביץ' הבטיחו שאני לא אפגע לרעה...".
הרב גוטל: "כרגע אני המנהל, אני אחראי. את רשאית לגשת להליך משפטי. תרצי להיאבק - זכותך". קהת : "אני לא מעוניינת. אין לי ברירה... אני מציעה לרדת מזה ולתת לי לעבוד. אולי תכיר אותי. יש לי ותק וזכויות... זה חסר בסיס".
הרב גוטל: "לא נימנע מההליך. אנחנו לא מעוניינים שתלמדי במכללה". קהת : "אפעל לקבל את כל זכויותיי גם אם זה יהיה משפט". הרב גוטל: "מטרתנו לא לפגוע בזכויותייך. המטרה שלא תלמדי כאן. שלא תעבדי במכללה, זה כמובן רצוי ועדיף".
מנהלי המוסד תלו את הפיטורים בעובדה שהשיעורים של ד"ר קהת ריקים מתלמידות. לדבריהם, התלמידות פשוט מסרבות ללמוד אצלה. בשלב מסוים התערב לטובת קהת פרופ' זאב ספראי, חבר הוועדה שמינתה המועצה להשכלה גבוהה במטרה לבחון אם יש להכיר בתואר השני שמספקת המכללה. הוא הודיע לגוטל כי בעקבות המערכה נגד קהת יש לשלול מהמכללה את הזכות להענקת תואר שני. "ראש המכללה החדש החליט לפטר את גברת חנה קהת ובכך לשדר מסר ברור של הפחדה לכלל המורים לבל יעזו להביע עמדה החורגת מהקונצנזוס של המוסד", כתב פרופ' ספראי. "אני פונה אליכם בהיבט האקדמי בלבד. להערכתי, פיטורי אדם מחמת עמדותיו העקרוניות והאידאיות, מה עוד שמדובר באדם דתי ושומר מצוות במוסד דתי - הנם הצהרה על דוקטרינה צרה. כך אי אפשר לחנך תלמידים לתואר שני...".
עו"ד סיגל פעיל טוענת בערעור כי בתגובה לאיומים של ספראי בוטלו פיטוריה של קהת והמכללה קיבלה את האישור המיוחל להעניק תואר שני. "אבל אחרי קבלת האישור, גוטל שב לתוכניתו המקורית - לפטר את חנה".
בערעור נכתב כי קהת הועברה "מסע התעמרות" שנועד לשבור אותה: צמצום שעות, שיבוץ שיעורים בימים שבהם אינה יכולה ללמד, הצפת המערכת שלה בשעות "חלון", מחיקת מספרי החדרים שבהם היא מלמדת ומניעת הרשמה לשיעורים שלה. בנוסף נטען כי ראשי המוסד מנעו העברת מכתבים שהגיעו אליה, כמו למשל מכתב מראש הממשלה שהזמין אותה להשתתף בכנס מקצועי. יותר מכל, נטען בערעור, הם פגעו במעמדה באופן קשה כשאסרו עליה ללמד בקורסי הליבה, כפי שעשתה במשך 12 שנה. למעשה, קהת שובצה אך ורק בשיעורי העשרה, אשר המתכונת בהם היא יותר קלה ומשוחררת, והנוכחות בהם היא אינה חובה.
"הקורסים שלי לא נכשלו. הם הוכשלו", היא זועמת. "הם היו נותנים לי חדרים, אני הולכת ומגלה שיש שם שיעור אחר בכלל. ואז את מתחילה להסתובב במכללה, מחפשת את הכיתה שלך כשכל הבנות מחכות לך. לימדתי קורס אחד שנקרא' במדבר' והוא באמת נכשל. את יודעת למה? כי הם החליפו את הכיתות בלי להודיע על זה. כשביקשתי להודיע לתלמידות הם התעלמו ממני לגמרי".
זה לא נגמר שם. "בתחילת השנה, כשמחלקים את הידיעונים, אני מגלה שהשם שלי לא ברשימה. כאילו אני לא מלמדת יותר. או, למשל, היו לי רעיונות לכנסים. הצעתי פעם לעשות פאנל על ילדים נכים. הם לקחו את הרעיון, הזמינו את כל האנשים שהצעתי ואז שלחו לי מכתב ואמרו שיש מספיק אנשים ולא צריך אותי. אני שולחת מכתבים, הצעות, רעיונות - הם מתעלמים".
בערעור נטען כי "כל שהסכימו לתת לה לבצע הוא לערוך את דף פרשת השבוע במכללה (עלון המכללה, ל"ש), כאילו אין היא מרצה בכירה, בעלת ותק רב אשר עטורה בשבחים. כך ביקשו המשיבים לשחוק את שמה, פועלה ותחום עיסוקה, עד אפר". כשביקשה להעביר שעות עזר או לסייע לסטודנטים עם עבודות מחקר, סירבה המכללה לאפשר לה לעשות זאת, נטען.
ואם כל זאת לא מספיק, טוענת קהת, יו"ר ועדת ההלכה במכללה יעקב אריאל שליט"א אסר על תלמידות ללמוד בשיעוריה והפיץ את האיסור במכתב שתלה על לוחות המודעות במכללה. בעדותו אמר הרב אריאל כי "מה שעניתי לאותה בחורה אני יכול לענות גם היום, מי שרוצה ללמוד תורה לא אצל התובעת. זה אני אומר באופן אישי למי שפנה אליי".
הרב גוטל, מצדו, יצא נגד קהת במאמר בעיתון "בשבע" שבו כתב כי "המציאות היא שתלמידות המכללה 'מצביעות ברגליים', ובוחרות לא לקחת חלק בקורסים אשר ד"ר קהת שובצה ללמד בהם".
" איך הם יבואו ללמוד אצלי אחרי כזה מסע נגדי? כולם קוראים את העיתונים האלה, הרי כל מה שהם טוענים נגדי זה שה? אבות והבעלים לא מרשים לבנות ללמוד אצלי. מעניין למה באמת".
אולי התלמידות באמת לא רוצות אותך?
"שטויות. אני לימדתי בשיא הפעילות, כשכל העיתונות הייתה מלאה ב'קולך'. הכיתות שלי היו מפוצצות אז. אני לא מדברת על התכנים האלה בשיעור שלי, תראי את הרשימות, הקורסים היו מלאים. אני מלמדת גם במכללות אחרות, השיעורים שלי מלאים".
המכה הכי כואבת, לדבריה, הייתה כשגילתה שחבריה המורים מחרימים אותה, שהיא מוקצית. "אני חוזרת ללמד ופתאום אני מבינה שאסור לדבר איתי. הממונה עליי, שהייתי צריכה לדבר איתו על משהו מסוים, בא אליי אחרי זה ואמר לי,'את לא יודעת איך שטפו אותי. אסור לי לדבר איתך'. אסרו עליהם להתכתב איתי. זה היה פשוט סיוט. הגעתי לתחתית. חברים, חברות, מורים שאני הבאתי לשם ללמד הפסיקו לדבר איתי. את מבינה? אלו אנשים שחייבים לי את מקום העבודה. אני הייתי הבוסית שלהם".
עורכות הדין חיה שפיגל וחגית חרס שמייצגות את המכללה אומרות: "פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ברור והכרעת הדין בו מקיפה, מפורטת, מנומקת, מבקרת נחרצות את דרכה של ד"ר קהת ומנוסחת באופן חד משמעי. הוכח כי לא דעותיה והשקפותיה של ד"ר קהת הן שעמדו בבסיס כוונת המכללה לפטרה, כי אם העובדה שתלמידות אינן מעוניינות להירשם לשיעוריה. בשל חוסר הרצון של התלמידות להשתתף בקורסים שאליהם משובצת ד"ר קהת, נוצר מצב בו בפועל, הרישום לשיעוריה של ד"ר קהת הוא נמוך ביותר במקרה הטוב ואפסי במקרה הפחות טוב. כישלון הקורסים מוביל למעשה למצב בו המכללה משלמת אלפי שקלים מדי חודש עבור קורסים שבפועל אינם מתקיימים, או מתקיימים בהשתתפות דלה ביותר.
"זו בלבד, הסיבה שבעטיה ביקשה המכללה לבחון את אפשרות פי? טוריה של ד"ר קהת. השקפותיה, דעותיה, עמדותיה ופועלה של ד"ר קהת לא השפיעו בכל דרך על המכללה אלא אך העובדה שאין ביקוש לשיעוריה. הניסיון של ד"ר קהת לשכנע כי מאחורי כישלון הקורסים שלה עומד פרופ' גוטל לא צלח, שעה שהוכח כי אין קשר בין כישלון הקורסים למעשים או למחדלים של המכללה, ובית הדין קבע כי אין מדובר אלא בתירוצים שנועדו להצדיק את הכישלון-שלא הונחה להם תשתית ראייתית. אף הטענה כאילו פרופ' גוטל הוא שיזם את מהלך הפיטורים נדחתה, שעה שבית הדין קבע, כי ראש המכללה הקודם, ד"ר פליקס, ביקש אף הוא לפטר את ד"ר קהת בשל מיעוט הנרשמות לקורסים שלה, וזאת חודשים ארוכים קודם שמונה פרופ' גוטל כמחליפו, וללא כל קשר בין הדברים.
"כמו כל גוף אחראי שלו מגבלות תקציביות, המכללה אינה יכולה להשלים עם המשך בזבוז כספים על ידי תשלום כספים למרצה אשר תלמידות אינן מוכנות ללמוד אצלה. דעותיה של המרצה כלל אינן רלוונטיות בהקשר זה. הן לא משמשות עילה לפיטורים, הן אינן מייצרות חסינות מפני פיטורים, הן פשוט לא רלוונטיות. מכללת 'אורות ישראל', ובראשה פרופ' נריה גוטל, נותנת מענה לכל גוני האוכלוסייה הדתית, ושמה בראש סדר העדיפויות שלה את הפלורליזם המחשבתי, ומתן במה למגוון דעות. במכללה מלמדים מרצים מכל גוני הקשת הציבורית, דתיים ושאינם דתיים, בעלי דעות שמיוחסות לשמאל ולימין הדתי והפוליטי. לצערנו הרב, על אף שעובדות אלה ידועות לה היטב, החליטה הגברת קהת להעלות השמצות פרועות וחסרות יסוד, והיא מציגה מצג שווא, כאילו בשל דעותיה נאלצה המכללה לפטר אותה. עם כל הצער שבדבר, המציאות - שלא המכללה יצרה אותה - היא שתלמידות אינן מגלות עניין בשיעוריה של קהת ומצביעות ברגליים".
הרב נריה גוטל: "אי אפשר להאשים את המכללה בתפיסה חשוכה או בחוסר נאורות. צוות המורים שלנו מגוון ורחב. בכנס שעשינו לפני חודש הייתה אפילו מרצה ערבייה. זאת מכללה פתוחה ויש לנו חופש אקדמי. אני מכחיש שהמכללה הכשילה לה את הקורסים. הם באו לידי ביטוי כמו כל הקורסים ובית המשפט קבע זאת".
בעניין הטענות לרדיפה אישית אומר הרב גוטל: "אני לא עמדתי בראש. הייתי אחד מחברי הקבוצה שנמנו עמה למעלה מ-20 אנשים נכבדים, ודרשנו לעמוד בכללי סדר טבעי של הליכים. לא להוקיע אדם מהרגע להירגע. חנה קהת דרשה את ההפך הגמור ולחרוץ את דינו. לא הכפשתי ולא היו איומים. הייתי אצל אבא שלה, בוודאי. אני מאוד מכבד אותו. הוא יהודי גדול בתורה. אסור לי לגשת לבן אדם לבירור?
"המוסד היום תקין לחלוטין. יש עובד ממורמר. מה אני יכול לעשות? לא חיפשתי את צרתו. אנחנו ניסינו להגיע לפשרות והצהרות. כולן נדחו על הסף וצר לי על כך".
ממשרד החינוך נמסר כי "בבדיקה שנערכה לא התקבלה פנייה שכזאת. אם הייתה מתקבלת היינו נותנים לזה מענה".
הכתבה המלאה מופיעה היום ב"סופשבוע" של "מעריב"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם