חינוך יהודי הוא לא בהכרח דתי
במערכת החינוך הממלכתי קיים ריק בנושא לימוד היהדות ויצירותיה - וזו לא בושה להודות בכך מצד החילוניים
גילוי נאות: צבי צמרת הוא חבר קרוב שלי. אני מכיר היטב אותו ואת משפחתו ואת אורח החיים היהודי-חילוני שהוא מנהל כל ימיו. מצד שני, אני מצהיר בזה בהן צדק, שלא החלפתי איתו מילה בעניין דבריו באותו כנס, מפני שאין לי עניין להיות דוברו ומסבירו - הוא ייטיב לעשות זאת ממני, אם ירצה - אלא לומר פה מה אני חושב בנושא.
לומר, לא מכוח היותי מומחה לחינוך (אינני), אלא ממעמד של מתבונן מקרוב במשך כיובל שנים במערכת החינוך ובפירותיה, כאב לבנים וסב לנכדים הלומדים במערכות חינוך שונות וכמרצה לסטודנטים.
אם אבוא אני לעשות שימוש בצירוף הלשון "חצי הכוס המלאה" בנושא החינוך, לא אדמה את מערכת החינוך כולה לכוס אחת שחציה המלא הוא החינוך הדתי וחציה הריק הוא החינוך הממלכתי, ואני די בטוח שגם צמרת לא התכוון לכך. אלא אומר כך: כל אחת משתי מערכות החינוך הממלכתיות היא כוס בפני עצמה, וכל אחת מהכוסות, חלקה מלא חלקה ריק, ולא אכנס לחלוקת האחוזים בתוך הכוסות.
מאין אני יודע? ממבחן התוצאה. מכת הדור הצעיר היא הבורות בתחומי ידע בסיסיים החיוניים לאדם משכיל, כמו אזרחות ותולדות המדינה, היסטוריה, ספרות, לשון ונושאי תרבות ורוח בכלל. זה קשור כמובן גם, לא רק, לזניחת מדעי הרוח בכלל לטובת השכלה משתלמת ולמגמת ההתמקצעות היתירה. והבורות הגדולה ביותר, קשה להתכחש לכך, היא של בוגרי החינוך הממלכתי בנושאי יהדות ומסורת ובמה שקרוי "ארון הספרים היהודי". נושאים אלה שייכים כביכול לדתיים, ולהם בלבד.
יתר על כן, זוהי גם בורות שאין מתביישים בה. מניסיוני: אם תתפוס כתב או עורך בעיתון שטעה בנושא כלשהו, הוא יכבוש פניו בקרקע ויתנצל. אם תתפוס אותו בדבר שטות בתחום היהדות, הוא כמעט יתגאה בכך, שהרי מדובר במשהו אנכרוניסטי, שאינו שייך כביכול לחיים המודרניים ולשם מה לדעת אותו. וכך אפשר היה, למשל, לקרוא בעיתון מכובד שאת ארבעת המינים נוטלים בחנוכה ולצפות בחידון שבו צעיר מתקשה למנות את ארבע האמהות התנ"כיות
התפיסה המעוותת שידע היהדות ויצירותיה שייך רק לדתיים, באה לידי ביטוי גם בכתבה התוקפת את צמרת ב"הארץ". בין "חטאיו" של האיש מונים שם גם את החלטתו, שהחל משנת הלימודים הבאה ילמדו בכיתות ח' פרקי אבות. וואו! לא הזדעזעתם? פרקי אבות של הדתיים בחינוך החילוני? אבל מה לעשות שפרקי אבות אינו ספר הלכות דתיות, אלא קובץ של אמירות ועצות בענייני מוסר ודרך ארץ והתנהגות ראויה, היפים לכל אדם באשר הוא אדם. אכן, חשוב שיילמדו בבתי הספר.
אמירתו של צמרת בקשר לחצי הכוס המלאה, ולא חשוב איך בדיוק נוסחה, והמשתמע ממנה לגבי החצי הריק, אינם קיצוניים, כמוגדר בכתבה, אלא ריאליים. הערעור על זכותו לעמוד בראש החינוך הממלכתי המובע שם, הוא דבר הבל. דווקא מי שמכיר בריק המצוי במערכת זו בתחומי ידע היהדות ובתוצאותיו העגומות, הוא המתאים לשאת במשימת מילוי הריק הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם