הסיוט של תושבי המפרץ
תיאורטית, מפעל חוד מתכות הסמוך לעכו הוא מתקן מיחזור מרכזי. בפועל, הוא ממרר את חייהם של תושבי האיזור - ולא רק כשפורצת בו שריפה. בכפר מסריק ישמחו להיפטר ממנו, אבל האם יש מי שיסכים לקבלו במקומם?
חוקרי השריפות יצטרכו לקבוע אם האש שפרצה אתמול הייתה תוצאה של רשלנות פושעת, או של תאונה שאותה אי אפשר היה לצפות ולמנוע. הבעיה היא שבחוד מתכות מתרחשות בשנים האחרונות יותר מדי תאונות.
לפני שלוש שנים נהרג במפעל אסף, בנו של הבעלים רמי שני, ומאז המפעל נקרא על שמו; לפני ארבעה חודשים נהרג פועל בחצר המפעל בשעת העמסת צינורות; ועכשיו השריפה. רצף טרגדיות כזה יכול להעיד על אחד מהשניים: רשלנות וזלזול בנוהלי בטיחות, או חוסר מזל קיצוני.
רבים מתושבי האיזור, ובעיקר הפעילים הסביבתיים, בטוחים שהם יודעים את התשובה. חוד מתכות סומן על ידם כבר לפני שנים, והפך לסמל של המאבק במפעלים מזהמים. ב-2006, אחרי שהפעילו לחצים כבדים על המשרד להגנת הסביבה, הפעילים גם קיבלו אימות לחששותיהם, כשבדיקות גילו חריגות גדולות ברמות החומרים הרעילים שהמפעל פולט.
יש אלטרנטיבה? לא בטוח
אלא שבמשרד להגנת הסביבה טוענים בתוקף שבארבע השנים שחלפו מאז דברים השתנו מקצה לקצה. הנהלת המפעל השקיעה 15 מיליון שקל בשיפורים טכנולוגיים, עומדת בכל הדרישות שמוצבות בפניה, וממלאת אחר ההנחיות "אפילו בלי להתווכח", כפי שציין אתמול ד"ר יוסי ענבר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.
הענן השחור שריחף אתמול מעל הגליל המערבי מציב שאלות קשות, עקרוניות, שאין להן תשובות פשוטות: האם תעשייה יכולה לפעול בישראל בסמוך לריכוזי
אוכלוסייה? בארץ יש שני מפעלים להתכת מתכות (השני באשדוד). מעצם טבעם, וגם אם הם עומדים בכל התקנים, המפעלים הללו לא נראים, נשמעים ומריחים כמו גן של שושנים.
המדינה יכולה להחליט שהיא מרחיקה מפעלים רגישים מאיזורים מיושבים בצפיפות, אבל כדי לבצע מהלך כזה, מעבר לעלות האסטרונומית שלו, צריך למצוא מקום שאליו אפשר יהיה להעביר אותם. בכפר מסריק ישמחו להיפטר מהשכן שלהם; מי שמוכן לקלוט אותו בזרועות פתוחות, שיקום.
עשן השריפה במפעל חוד מתכות מיתמר מעל עכו.
צילום: אלכס רוזקובסקי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם