שיחת אזהרה: המחקר על הקרינה הסלולרית מבלבל
התוצאות המעורפלות של מחקר האינטרפון, שבדק את הקשר בין קרינה סלולרית לסרטן, לא מקריות: מאחורי הקלעים נאבקו המדענים זה בזה, ואף פסלו חלק מהממצאים. לאן נעלם "נספח 2" בעל התוצאות המטרידות? פרופ' סיגל סדצקי, הצלע הישראלית במחקר, מודאגת בעיקר לכל הקשור לילדים
ביום שני השבוע, בדיוק בשעה 15:00 שעון ישראל, הוסר בכל העולם האמברגו מעל פרסום תוצאות מחקר האינטרפון. כעבור דקות ספורות מצא עצמו הציבור תחת מתקפה של כותרות מפחידות, מעורפלות ובעיקר מבלבלות. מצד אחד נאמר בהודעת הסיכום של החוקרים כי בסך-הכל לא נמצאו הוכחות לעלייה בסכנה לפתח גידולים במוח כתוצאה משימוש בטלפון סלולרי; מצד שני ממש באותה הודעה נמסר כי בקרב משתמשים כבדים אובחנה עלייה של 40% בסיכון לפתח גידולים; אם זה לא מספיק, החוקרים עצמם הטילו ספק רב אם יש להתייחס ברצינות לתוצאות המדאיגות האלה, ובמילים שלהם: "הטיות וטעויות מדידה מגבילות את המסקנות שניתן להסיק מתוצאות אלה ומונעות פירוש של קשר סיבתי". מי שהבין, שיקום.
הסלט הזה לגמרי לא מקרי. הוא משקף היטב את הסערה שהתחוללה מאחרי הקלעים של המחקר רחב ההיקף והחשוב ביותר שנערך עד היום על השלכות הקרינה הסלולרית - מחקר שנמשך יותר מ-10 שנים, עלה כמעט 20 מיליון יורו ונוהל על-ידי 18 מדענים בעלי שם מ-13 מדינות. הנתונים הגולמיים של המחקר, שכוללים ראיונות עם 5,117 אנשים שלקו בגידולים במוח, התקבלו כבר לפני 5 שנים. מאז החוקרים מנתחים את הנתונים ומתווכחים, מתווכחים ומנתחים. הפשרה שהתקבלה בסיומה של מלחמת החוקרים מתבטאת בנוסח הסופי שאושר לפרסום - נוסח מפותל, רצוף סתירות וכמעט לא ניתן לפענוח על־ידי מי שאינו מומחה באפידמיולוגיה.
התמצית היא שהחוקרים היו חלוקים בשאלה עד כמה תקפים הממצאים שהעלו בחכתם. כשאלפי נתונים סטטיסטיים גולמיים מונחים על השולחן, יש הרבה מאוד דרכים לנתח אותם ולחלץ מהם מסקנות. לפי ד"ר לואיס סלסין, עורך אתר האינטרנט המקצועי Microwave news, שמסקר כבר שנים את נושא הקרינה הלא מייננת ועוקב אחרי הסערות מאחרי הקלעים של האינטרפון, החוקרים התפלגו לשתי קבוצות: אחת שסברה כי ממצאיו המדאיגים של המחקר תקפים וראויים להבלטה; ושנייה שתמכה בפרשנות "רכה" יותר, מסויגת וספקנית של הממצאים. הפרשנות של הקבוצה השנייה זכתה לרוב, והודעת הסיכום נוסחה בהתאם. גישתה של הקבוצה שראתה בתוצאות המחקר אוסף של נורות אזהרה מהבהבות נדחקה לקרן זווית. אפשר אפילו לומר שהיא הוחבאה היטב, כך שלציבור הרחב לא יהיה כל סיכוי להיחשף אליה.
קחו, למשל, את הסיפור המטריד של "נספח 2". נספח 2 הוא מקבץ טבלאות שמציגות חיתוכים סטטיסטיים שונים, שנערכו על בסיס הנתונים שנאספו במחקר. אחת הטבלאות כוללת השוואה בין משתמשי סלולר כבדים (מעל חצי שעה ביום, כשבמונחים ישראליים עדכניים מדובר במשתמש ממוצע) לבין משתמשים מהדרגה הקלה ביותר (כמה דקות בחודש). התוצאה מטלטלת: מתברר שהסיכון של המשתמשים הכבדים
חלק מהחוקרים סברו שהנתונים הללו תקפים וקריטיים, וכי צריך להבליטם בכותרות המחקר. אחרים סברו אחרת - ובעטו את נספח 2 וממצאיו אל מעבר לשדה הראייה של הציבור ואפילו מחוץ למאמר האקדמי הרשמי שפורסם השבוע בכתב העת הבינלאומי לאפידמיולוגיה. רק מי שיטרח להיכנס לקובץ נפרד שמופיע באתר האינטרנט יוכל לעיין בטבלאות של נספח 2. התקשורת העולמית, שדיווחה השבוע בהרחבה על תוצאות המחקר, כלל לא הבחינה בקיומו של הנספח.
עורכו של Microwave news דווקא הבחין בנספח 2 והקדיש השבוע מאמר מרתק לתוצאותיו, ובמסגרתו אף סחט התבטאויות נדירות מהחוקרים שהשתתפו בפרויקט, אשר חשפו טפח מהמחלוקות ביניהם: "אני חושבת שהטבלאות בנספח 2 הן דרך לגיטימית וראוייה להסתכל על הנתונים", אמרה פרופ' אליזבט קרדיס ממרכז המחקר בברצלונה, שעומדת בראש פרויקט האינטרפון. "הטכניקות הללו משמשות לעתים קרובות במחקרים על אפידמיולוגיה תעסוקתית. יש חילוקי דעות בתוך אינטרפון. אחרים לא חשבו שזו דרך מתאימה, אבל אני מסכימה לחלוטין שזה חשוב לניתוח של התוצאות".
סלסין הביא גם קולות של מומחים שסברו שהתוצאות החמורות של נספח 2 מבוססות על מתודולוגיה שגויה. במקביל, שני מומחים שפרסמו השבוע מאמר פרשנות על המחקר באותו כתב עת מדעי שבו התפרסם המחקר עצמו (International Journal of Epidemiology) רמזו שחלק מהצהרות הסיכום עברו עריכה ממש לפני הפוטו-פיניש. האם מדובר בחילוקי דעות מדעיים טהורים, או שמא על המגרש הזה שיחקו גם כוחות גדולים יותר?
רבים הצביעו השבוע בחשדנות על כך שהמחקר מומן בחלקו על־ידי חברות הסלולר, אבל מימון כזה מקובל בעולם המדעי. בנוסף, כדאי לזכור שלארגון הבריאות העולמי, שהמחקר נערך תחת כנפיו, יש זיקה למדינות החברות בו - ויש כמה מדינות שהתוצר הלאומי שלהן רואה ברכה רבה מעמלן של יצרניות הסלולר.
יום שני היה סוער מאוד עבור פרופ' סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה במכון גרטנר בתל השומר. סדצקי, הצלע הישראלית במחקר האינטרפון, ערכה לפני הצהריים מסיבת עיתונאים ולאחר מכן פתחה במסע ארוך בין צוותי צילום ומראיינים משלל כלי תקשורת. לפנות ערב, בעודה ממהרת מאולפן "שש עם" של ערוץ 2 אל אולפנה של גאולה אבן בערוץ 1, אזלה הסוללה בסלולרי שלה. כך מצאה עצמה המומחית הבכירה בישראל להשפעות הקרינה הסלולרית מנותקת לכמה שעות טובות משירותי הטלפון הנייד.
סדצקי, תושבת שוהם ואם לשתי בנות, זכתה רק לאחרונה לדרגת פרופסור. היא מסרבת להתייחס למחלוקות שליוו את עבודת האינטרפון, אבל מתוכן דבריה אפשר להסיק שלו הדברים היו תלויים בה, השורה התחתונה שהוצגה לציבור היתה נחרצת הרבה יותר. "אני עוסקת בחקר הקרינה הסלולרית מאז 1998", היא אומרת, "נכנסתי לזה בלי שום דעה או עמדה. בכל פעם שהנושא עלה על הפרק, היו מזמינים אותי לאיזה אולפן והייתי הולכת ואומרת 'אני לא יודעת', עד שעמיתה אמרה לי שכבר משעמם לשמוע אותי אומרת שאני לא יודעת.
"התפנית התרחשה כשעיבדנו את נתוני המחקר. ברגע שמיששתי את הנתונים, שיניתי את דעתי ואני נוטה לחשוב שאכן קיים קשר, אם כי בסטנדרטים הקפדניים של המדע הקשר הזה עדיין לא הוכח בוודאות. דעתי השתנתה בעיקר משום שעודף הסיכון נצפה במקומות שהייתי מצפה למצוא אותו - כלומר במצבים המערבים חשיפה גבוהה יותר ולפיכך תואמים את השערות המחקר".
סדצקי מתכוונת, למשל, לכך שבמחקר נמצא כי למשתמשים כבדים יש סיכון כמעט כפול (96% יותר) לפתח גידול באותו צד של הראש שבו הם נוהגים להחזיק את המכשיר. ובכל זאת, הדברים שאמרה בהופעותיה בתקשורת היו מופת של הליכה על חבל דק - ניסוחים זהירים שנעו בין לשון ההודעה הרשמית של קבוצת האינטרפון לבין פרשנותה האישית לנתונים. בשורה התחתונה ניסתה סדצקי לומר לנו שכדאי להתייחס לקרינה הסלולרית על תקן חשוד שעננה כבדה מתחשרת מעל ראשו; עדיין לא נאשם, בוודאי לא מורשע, אבל בהחלט מי שיש לנהוג בו משנה זהירות.
הציבור מסתכל עליכם, המדענים, ושואל את עצמו למה בעצם אתם לא מסוגלים לומר לו דברים ברורים.
"זה מצב שמתסכל מאוד את כולם, אבל צריך להשלים עם כך שיש פער בין מה שהציבור רוצה לשמוע לבין מה שאנחנו יכולים לומר באופן ודאי. הסיבה העיקרית היא גורם הזמן: כמה זמן אנשים משתמשים בטלפונים סלולריים? גם מי שהיה לו מכשיר כבר בתחילת שנות ה-90 דיבר בו הרבה פחות מכפי שהוא מדבר היום. כל גורמי הסרטן שכבר הוכחו, כמו עישון, זקוקים לתקופת חביון של לפחות 10 שנים. אי-אפשר לזרז את הביולוגיה.
"אם תבדוק אנשים שעישנו 10 סיגריות ביום במשך 10 שנים, עדיין לא תראה את הקשר לסרטן הריאות. רק ב-1994, כמעט חצי מאה אחרי הירושימה ונגסאקי, פורסמה ראיה חותכת שקשרה בין חשיפה לקרינה רדיואקטיבית לבין סרטן. השימוש בטלפון הסלולרי - ואני בשום אופן לא משווה בין קרינה סלולרית לפצצת אטום - הפך לחלק אינטגרלי מהתרבות שלנו, המכשיר הוא איבר בגוף האדם. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחכות 50 שנה עד שיהיו הוכחות חותכות?".
ובכל זאת, מה הטעם במחקר שאין בו שורה תחתונה חד-משמעית?
"תוצאות האינטרפון נותנות לנו אינדיקציות, נורות אדומות. זו תחנה בדרך, ולכן אנחנו ממליצים על עריכת עוד מחקרים שיאפשרו להגיע למסקנות ברורות יותר".
את הנורות האדומות שלטענת סדצקי מהבהבות בנתוני האינטרפון היא מתרגמת להמלצות מעשיות. מתוקף מעמדה, היא זו שניסחה בשנים האחרונות את ההמלצות הרשמיות של משרד הבריאות לשימוש בטלפון הסלולרי, שאותן הקפידה לנסח על-פי עקרון הזהירות המונעת. עיקרן: להרחיק את המכשיר ככל האפשר מהגוף; לשוחח באמצעות אוזנייה חוטית (להבדיל מבלוטות', שלא מצמצמת את הקרינה), דיבורית או רמקול; להימנע משיחה במקומות עם קליטה חלשה כמו מעליות, רכבות או אזורי ספר מרוחקים מאנטנות; וכמובן לצמצם ככל האפשר את חשיפתם של ילדים לשימוש בטלפון הנייד, כי רגישותם לקרינה גדולה בהרבה.
הישראלים לא בדיוק מוטרדים מההמלצות שלך. הילדים מחוברים למכשיר כמו אינפוזיה.
"ילדים הם אוכלוסייה הרגישה לפיתוח סרטן, ובמיוחד אצלם יש להקפיד על הנחיות הזהירות. ההורים צריכים להחליט מאיזה גיל לתת לילד סלולרי, אבל מה שקורה עם הילדים בגילאים הרכים בישראל זה לא פחות מצ'יילד אביוז (התעללות בילדים). כשילד בן שנתיים יושב בעגלה עם מכשיר ביד כדי שיוכל להתקשר להגיד שלום לאבא בעבודה, זה גובל בהזנחה. בעולם יש כבר מכשירים עם תמונה של אבא ואמא למקרה שהילד ילך לאיבוד, במקום לשמור על הילד כמו שצריך.
"אני לא יכולה לקבוע באיזה גיל בדיוק מוצדק לתת לילד מכשיר; אני גם לא יכולה להתעלם מכך שאימהות עובדות רוצות לתקשר עם הילד ולוודא שהוא מסתדר. אבל בין זה לבין מה שקורה יש פער גדול. אפשר לתת לילד מכשיר ולהתנות איתו שהוא ישמש רק להודעות טקסט, אפשר לדרוש מהילדים לדבר בבית רק בטלפון קווי, ואני לא מתכוונת לטלפון אלחוטי כי גם הוא פולט קרינה. אפשר וצריך לעשות הרבה דברים - אבל זה חלק מהתרבות הכללית בישראל, שבה הורים לא מסוגלים להתמודד עם הילדים ובכך גורמים להם נזק גדול".
גידולים במוח הם מחלה נדירה. בישראל מדובר בפחות מ-6 מקרים לכל 100,000 איש. נניח שהקרינה הסלולרית אפילו מכפילה את הסיכון לפתח גידול כזה, עדיין מדובר במספרים זניחים למדי. האם זה מצדיק את כל המהומה?
"שאלה מצוינת. קודם כל, חשוב לזכור שגיליומה - גידול סרטני במוח - היא מחלה קטלנית, שלצערנו ההישרדות בה מעל שנה נמוכה. זו מחלה שתוקפת בדרך כלל מבוגרים צעירים יחסית. בנוסף, לנוכח היקפי השימוש בסלולרי בעולם, כל השפעה קטנה על בריאות המשתמשים תתבטא בסופו של דבר בכמות עצומה של תחלואה. המחקרים אמנם מתמקדים כרגע בגידולים במוח, אבל יש כאן שאלה הרבה יותר עקרונית: אם יתברר שקרינה בתדרי רדיו 'יודעת לעשות סרטן', יש לכך משמעויות אדירות, כי השימוש בה הולך וגובר. יש FI־WI ויש אייפון ויש הכל - הטכנולוגיה משתלטת עלינו.
"למה סרטן הריאות נהיה כה נפוץ? כי בשלב מסוים אנשים עישנו כמו מטורפים. לפני זה הוא היה מחלה נדירה. אם אחרי 10 שנות שימוש בסלולרי אנחנו רואים כזו עלייה בסיכון, מה יהיה אחרי 30 שנה?".
את הרי לא מציעה לנו לזרוק את הנייד לפח. אז על מה את ממליצה?
"הסלולרי הפך לחלק מחיינו, זו עובדה, ואנחנו נמשיך להשתמש בו. אבל בדיוק כמו עם נהיגה, השאלה היא איך. כשאדם נכנס למכונית הוא יודע שיש כללים ברורים: הוא חייב לחגור חגורת בטיחות, ילדים לא נוהגים, יש הגבלת מהירות. אתה יכול לומר שזה פטרנליסטי, אבל אני מציעה שכחברה נבחן ברצינות איזה אופן התנהגות ואילו תקנים אנחנו צריכים לאמץ בכל הנוגע לשימוש בטלפונים סלולריים".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם