על מתים לא מפרקים ממשלה
החילונים לא מבינים כלום, אומרים בציבור החרדי. פרשת הקברים בברזילי היא בסה"כ הניצוץ שהצית מחדש מחלוקות בין החסידויות
על הפשקוויל הדרמטי הזה, וגם על האחרים שפורסמו תחת הכותרת המבטיחה "זעקה גדולה", חתומים "בני תורה" אלמונים. על הודעה אחרת נגד "שלטון הרשע הציוני" חתום "בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים", עוד זיהוי מפוקפק ולא ברור. המחאה האדירה קיימת בעיקר על המודעות שתלויות על הקיר.
בשטח, הסיפור שונה לגמרי. אילו רצו החרדים, היו מוציאים לרחובות 200 אלף איש, כמו בהפגנות הענק נגד בית המשפט העליון בפברואר 1999. היום הם לא רוצים. לא כולם. ביום ראשון בלילה הציתו שוב כמה עשרות חרדים פחי אשפה ורמזורים ברחוב בר אילן, סגרו צמתים ויידו אבנים ובקבוקים. עשרות נעצרו.
כמה שעות קודם לכן פינתה רשות העתיקות שלדים וגולגלות מבית הקברות שהתגלה ליד בית החולים ברזילי באשקלון. בצומת בר אילן פגשתי את יוני, חרדי מחסידי ויז'ניץ, שלא מחמיץ אף אירוע אלים בשטח.
"האנשים האלה הם לא חרדים", פוסק יוני ומצביע על הרמזורים ופחי האשפה. "חרדים אמיתיים שורפים רק את הזבל בתוך הצפרדעים הירוקות שעשויות מברזל. הם לא רוצים לגרום נזק בלתי הפיך. החבר'ה האלה שרפו פחי זבל מפלסטיק והורסים את הרמזורים, ואז הם פוגעים בכל האוכלוסייה. אין להם אלוהים. אלה שב"בניקים, אמריקאים חצי מסוממים. זה לא אנחנו".
כל פרשיית הקברים ירדה כנראה מן הדרך, הידרדרה לאלימות חסרת רסן והציתה מחדש את המחלוקות העמוקות ומריבות העסקנים בתוך העולם החרדי. אלה הם ימים שבהם עולה גל עכור של מתקפות על החרדים באשר הם, במסגרת המאבק על סדר היום האזרחי של המדינה והרצון לקטוף הון אלקטורלי על גבם. השאלה היא מי התחיל הפעם, ועל זה נסב הוויכוח גם בקרב החרדים. האם המאבק על הקברים עצבן במיוחד את החילונים, או שהם היו מוצאים סיבה אחרת לעימות מתוקשר ואפקטיבי?
באמצע מארס האחרון אישרה הממשלה, כזכור, את ההצעה של סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן לבנות חדר מיון במתחם מרוחק מעט מבית החולים, כדי לא לפגוע בקברים שהתגלו במקום. ד"ר איתן חי-עם, מנכ"ל משרד הבריאות, התפטר במחאה על ההחלטה. הסערה הציבורית החלה לאיים על נתניהו עצמו. בסקרים שהזמין הוא זיהה ירידה דרסטית בפופולריות של הממשלה ובכוחו של הליכוד בעקבות ההחלטה. הוא הורה להקים צוות בדיקה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, ובהמשך חזר בו והחליט להקים את חדר המיון במתחם המקורי, על הקברים.
ליצמן איים להתפטר בעקבות ההחלטה. ראש לשכת נתניהו, נתן אשל, שהוא איש המודיעין האמין ביותר של נתניהו, דיווח לו כי בסיעת יהדות התורה דווקא ישמחו לראות את ליצמן הולך, כדי לתפוס בשמחה את מקומו. אין חבר כנסת שרוצה לעזוב את הקואליציה בגלל בית קברות של עובדי אלילים. ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, אחד האנשים החלקלקים בסיעה, סיפר לעיתון החרדי "בקהילה" על שיחה שהייתה לו פעם עם הרב שך, מייסד דגל התורה. "הרב אמר לי'על מתים לא מפרקים ממשלה', הודיע גפני.
ש"ס נשארה מחוץ לתמונה, כאילו שמדובר בעימות על תאורת רחוב בכפר שוודי מרוחק. באחת ההזדמנויות קבע הרב עובדיה בחצי זלזול כי "יעבירו אותם לקבורה בירושלים ואת המסופקים יקברו בחלקה נפרדת", וסגר עניין. במצב שנוצר נסגרו כל אופציות הפרישה של אנשי יהדות התורה, אם היו כאלה. ובאופוזיציה עוד חיכו להם בעיקר ציפי לבני וקדימה, שגם היא עלתה על המרכבה האנטי-חרדית ואיש לא רצה להעניק לה עכשיו במתנה קרון נוסף.
"אנחנו נותנים כוח לממשלה כדי שתיתן לנו סטירת לחי, אבל אין לנו מה לעשות אצל קדימה", קונן ח"כ מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה. חתנו של מוזס, יעקב רודיק, אב לתשעה ילדים, נעצר במהלך ההפגנה בבר אילן.
יעקב ליצמן נשאר בודד במערכה, כמו תמיד. הוא חטף מכל הכיוונים. במהלך החודשים האחרונים האשימו אותו שהלך על מהלך מיותר וחסר סיכוי, ושפך דלק על מדורת ההסתה החילונית, אבל מיהר לנטוש את המערכה. החרדה בקרב הציבור החרדי נדדה לימי סוף שנות התשעים. אריה דרעי וחבריו בש"ס הועמדו אז לדין בפרשיות שונות, החילונים יצאו לרחובות ועשו את המהפך הפוליטי במאי 1999.
במהלך נאום הניצחון של אהוד ברק בכיכר רבין צעקו אלפים "רק לא ש"ס". החרדים חוששים היום מתסריט דומה, שיגיע לשיאו בבחירות 2013, וינתק אותם מאוצרות השלטון. אגב, דרעי עצמו אמר השבוע למישהו כי הציבור החרדי צריך לעשות חשבון נפש בעקבות פרשת הקברים, אבל סירב לתת ראשי פרקים.
ביהדות התורה המשיכו ללכת מכות. ח"כ מאיר פרוש, היריב השנוא של ליצמן, רץ להצטלם ליד הקברים שליצמן ברח מהם לכאורה. יותר מעשור שהשניים הללו מנהלים קרבות דמים, בעיקר סביב השליטה בוועדת הכספים ובכלל. במערכה האחרונה נחל ליצמן ניצחון ענק על פרוש. הוא חיסל את הסיכוי שלו להיבחר לראשות העיר בירושלים. אלפי חסידי גור הצביעו עבור המועמד החילוני ניר ברקת, או שהטילו פתק לבן. מאמץ אדיר והשקעה של שנות עבודה ומיליונים רבים ירדה לטמיון.
פרוש הגיב בתחילת הקדנציה. ליצמן רצה את ועדת הכספים. קואליציה פנימית של אנשי דגל התורה ופרוש עצמו העבירה את התפקיד לגפני. ליצמן איים ללכת, אבל האדמו"ר מגור אמר לו שמשרד הבריאות חשוב. ליצמן לקח את התפקיד והפך לפופולרי בקרב החילונים, עד לפרשת הקברים. היום הוא מודד את כוחו במשפחות. לחסידות גור יש 10,000 משפחות , לחסידות ויז'ניץ 2,500, לבעלז 2,500. כיוון שהוא הכי גדול, כל האחרים מתארגנים נגדו, אבל לא יכולים עליו, רק לפעמים.
במהלך החודשים האחרונים איים ליצמן להתפטר כמה פעמים אם יזיזו את הקברים. "נו, אז למה הוא לא מתפטר? ", שאל השבוע אחד מחבריו בסיעה. "איימתי להתפטר רק אם כולם יבואו איתי", שיפץ ליצמן את ההצהרות שנתן. "מה יעזור אם אעזוב לבד?".
רחוב הרב חבשוש מסמל את תחילת המתחם האנטי-ציוני במזרח העיר. מכאן ועד הקצה המזרחי של רחוב מאה שערים נמצאים המעוזים של העדה החרדית על כל פלגיה ויריבויותיה. "שטח פלסטין", מכריזה כתובת הגרפיטי הטרייה שנמרחה על הקיר. "גפני=הרצל", מודיעה הכתובת הנוספת, השמצה בלתי נסלחת במונחים חרדיים, שמחייבת תביעת דיבה. לפשקווילים נגד חילול הקברים נוספו כאלה שקוראים לציבור לא להגיע לתפילות בכותל בערב החג, כדי לא להעניק לגיטימציה לשלטונות הציוניים, כאילו בזכותם מותרת הגישה.
ריח חריף של אשפה חרוכה מציף את הרחוב אחרי לילה של הפגנות. ערמות של קרטונים וזבל חוסמות את הגישה לרחובות הצרים. השבוע החליטה העירייה להפסיק את איסוף הזבל בשכונה, אבל השתדלות של חברי מועצת העיר החרדים שינתה את המצב והמכולות נכנסו לשכונות בערב החג.
ליד מוסדות סטאפקורב אני פוגש את ידידי ש'. אני זוכר אותו מההפגנות האלימות מול חניון קרתא וגם מפרשת האמא המרעיבה. ש', מנהיג שטח בעדה החרדית הקיצונית, היה ועודנו הספונסר של העצורים בבתי המשפט, איש הקשר הנמרץ עם המשטרה ועורכי הדין. אנחנו מנהלים שיחה ממושכת. ש' טוען כי החילונים לא מבינים כלום וכי מדובר במאבק אסטרטגי בתוך הציבור החרדי. הוא מפנה את תשומת לבי לכותרות החוזרות ונשנות על המודעות השונות, "אשר יגורנו בא".
לפי ש', בוויכוח ההיסטורי על הצורך בשיתוף פעולה עם השלטון ניצחה שוב העדה החרדית, שמבקשת להתרחק מהממשלה הכופרת. "אנחנו שואלים את יהדות התורה, את אגודת ישראל, את דגל התורה, את גור, את כולם: מה יוצא לכם מהחיבור הזה? אחרי 62 שנה הם מכריחים אתכם ללמוד מקצועות ליבה, הם חופרים לכם קברים, הם מתערבים ופוסקים לכם מה לעשות בעמנואל, ועוד מכפישים אתכם שהכל שם עדתי".
" אנחנו אומרים להם שייצאו משם", ממשיך ש', " שום דבר טוב לא קורה. הם ממשיכים להשמיץ אותנו ולהסית נגדנו, לקרוא לנו טפילים ולא יצרניים. הם לא מקבלים אותנו לעבודה גם אם נביא תעודות עם תואר שני. הרבנים שלנו אמרו מזמן שזה מה שיקרה, שלא צריך לקחת מהם כסף. שצריך להתנתק מהם. אשר יגורנו בא".
לדברי ש', הקרבות האחרונים לא פרצו בגלל הקברים שהתגלו באשקלון וביפו. ההפגנות שהיו בתחילת השבוע הן רק לטובת שחרור העצורים, וכולם הלכו הביתה. מדובר במאבק פנימי על דמותה של החברה החרדית. הסיפור הגדול הוא האינטרנט, "שכולם אומרים זה נורא, אבל כולם מחביאים את המחשבים שלהם בארון. האינטרנט חשוב לנו פי אלף מכל הקברים. אנחנו אומרים להם תתנתקו מכל הזוהמה, מכל הקשר עם העולם החילוני, לפני שיהיה מאוחר".
כך או כך, במאה שערים פגשתי גם כאלה שיצאו בתרועות ניצחון. הם טענו כי מעולם לא חשו כל כך חזקים מול רשויות החוק. המפגינים יצאו בשלום אחרי ההפגנות בקרתא ובפרשת האמא המרעיבה. גם החבר' ה של הקברים בילו את החג עם בני משפחותיהם. אפילו גרינפלד, שנעצר לא מזמן בחשד שהצית את חנות המצלמות "אינטרטק", לפני שנתיים, שוחרר עם חבריו שהתפרעו בעקבות המעצר. הכל דבש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם