המקום בו יש שותפות בין חילונים וחרדים

עובדות אורנג' בי-ם ומנהלות המשפחתונים ביישוב אלעד מוכיחות כי הפסיפס האנושי שמרכיב את החברה שלנו יכול לנהל מאבק משותף

רן רביב | 17/5/2010 3:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אני גר בעיר שיש בה קהילות גדולות של חרדים. לפעמים, כאשר ילדיי נתקלים בחרדים ברחוב, הם מביטים בהם בחשש ובתמיהה ובעיקר בזרות. הם גם שואלים או מעירים הערות שלעיתים נגועות בהכללות ובסטריאוטיפים שקלטו מפה ומשם, מן הסתם גם מהוריהם.

ברגעים האלה אני יודע שאותו פחד עתיק נגד הזר והשונה כבר חילחל לו פנימה, ששנאת הזר מזדחלת לה גם לביתי. שנאת החרדים שחשבנו שהגיעה לשיאה בדמגוגיה של מפלגת שינוי, מרימה ראש גם בימים אלה, חיה ובועטת. בבית פנימה, בכלי התקשורת ובזירה הפוליטית.

שאלת ההשתתפות של הציבור החרדי בשוק העבודה היא אכן שאלה בסיסית בדיון על מקומה של הקהילה החרדית בחברה הישראלית, כמו בכל דיון על קבוצות אחרות בחברה. (כאן באופן בולט, הפוליטיקה המיגזרית של המנהיגים החרדים לא מקדמת תהליכים שייצרו חיבור עם אוכלוסיות אחרות).

ההתייחסות הרווחת בתקשורת לסוגיית העבודה של החרדים, מטשטשת ומסתירה את התהליכים המורכבים העוברים על שוק העבודה הישראלי, תהליכים שמשפיעים בעיקר על העשירונים התחתונים.
אני גדלתי על הבטחה, אותה אני מעביר הלאה במין רפלקס מותנה, שמי שעובד מתפרנס, ובכבוד. זה לא היה נכון לגמרי אף פעם, אבל התהליכים בשוק העבודה הופכים את ההבטחה הזו לעוד מיתוס מופרך.

בני הבכור כבר לא קונה את ההבטחות. הוא יודע שיש לא מעט עובדים עניים. "למה לא נותנים לכולם משכורות שיוכלו להתפרנס מהן?", הוא שואל אותי. וכשאני מגמגם לו איזו תשובה חלקית הוא מתעקש: "לאן הולך הכסף שלא הולך למשכורות?" ובעיקר: "מי אחראי לזה?".
סוג של מהפיכה

אם מציגים את שתי השאלות האלו: איך זה שיש עובדים עניים? ומדוע יש כל כך הרבה חרדים שאינם עובדים? מקבלים את ראשיתה של התשובה.

שוק העבודה שהפסיק להבטיח פרנסה סבירה, עודד אוכלוסיות שלמות למצוא פתרונות אחרים. הדחיפה להשתתף בשוק העבודה הפכה להיות פחות ופחות אפקטיבית ככל שההבטחה לעבודה שמפרנסת בכבוד הלכה ונמוגה.

תשובות לעצמי ולילדיי דומה שניתן לקבל מהעובדים בסניף החרדי של חברת אורנג' בירושלים, אלה שנאבקים על זכותם להתארגנות ולתנאי עבודה הוגנים. הם היו מצליחים לענות לאן הולך הכסף שהיה יכול לפרנס אותם כהלכה – למשכורות השמנות והתשלומים שגוזר לעצמו אילן בן דוב, המנכ"ל.

אבל יותר חשוב מכך, העובדים החרדים של סניף אורנג' גם עונים על השאלה: "מי אחראי?". הם התארגנו ולקחו את האחריות לידיהם. בתמיכת פעילי ארגון כוח לעובדים הם הקימו ועד והחלו להיאבק על הזכויות שלהם.

גם מנהלות המשפחתונים, ובראשן דווקא אלו של

היישוב החרדי אלעד, ממשיכות לסמן את התשובות הנכונות. המנהלות באלעד וביישובים אחרים מנהלות מאבק על מקומן בחברה ועל הנורמה של ניצול "בעבודות נשים", נורמה המאפיינת את החברה הישראלית. הן עושות זאת על ידי התארגנות משותפת לכל המגזרים בחברה.

יש לנו כאן סוג של מהפיכה - גם אם היא אינה מתקבלת בתשואות מצד מי שתפקידו לשמר את המצב הקיים. שתיים ממובילות ההתארגנות באלעד, שנבחרו להוביל את הוועד ביישוב, טובה כהן ויעל זייציק, פוטרו ממקום עבודתן. כל החברות האחרות בוועד קיבלו איומים לפיטורים.

התארגנויות העובדים והעובדות מהמגזר החרדי מחלישות את הביקורת על החרדים, משום שאנו מבינים שיש קבוצה באוכלוסייה שמסרבת להיכנס לשוק עבודה נצלני. העובדות האמיצות באלעד, כמו גם חבריהן בסניף אורנג', מסמנות את ראשיתה של הדרך למאבק משותף על חברה ראויה יותר לכולם, ואת המקום בו דרכיהם של חילונים וחרדים לא רק מצטלבות אלא גם מתאחדות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''חברה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים