שלושה ימים עם הנשיא פרס במוסקבה
במצעד בכיכר האדומה עם מנהיגי העולם, בנאום בכנס הווטרנים היהודים ובמסעדה על כמה כוסיות וודקה. כך נראה ביקורו של פרס ברוסיה
במשך שלושה ימים בילה שמעון פרס במוסקבה. הוא השתתף במצעד הניצחון בכיכר האדומה, העביר בפגישה עם דימיטרי מדבדב מסר של שלום לאסד (זה לא עזר. מדבדב, שביקר השבוע בסוריה, אמר שישראל אשמה בכל מה שקורה במזרח התיכון. פרס אמר בתגובה שאסד בטוח שהדרך לשלום עוברת באמצעות טילים ארוכי טווח המכוונים לעבר ישראל ) ונאם בכינוס של הווטרנים היהודים לציון 65 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית, שארגן הקונגרס האירו-אסיאתי בראשות אלכסנדר משקביץ.
העולם המעיט בתפקידה של רוסיה בהדברת הנאציזם ובמחיר ששילמה, אמר פרס באירוע. למחרת קיבל דוקטור של כבוד במכון הרוסי הגבוה למדיניות חוץ. מכאן יוצאים הדיפלומטים הרוסים. פרס מזכיר בנאום את הזיקה בין התרבות הרוסית לישראלית, מדבר על טולסטוי ועל מקסים גורקי.
הסטודנטים מביטים בו באדישות אבל ביראת כבוד. כשאבו מאזן היה כאן לפני שנה, אומר אחד הסטודנטים, ישראלי ממוצא רוסי שחזר עם משפחתו למוסקבה, סטודנטים עמדו בתור מחוץ לאולם והתחננו שיכניסו אותם, היום הגענו לכאן כחלק מנוכחות חובה בשיעורים. אבל שום דבר לא היה רוסי כל כך כמו הפגישה עם לוז'קוב. "דינוזאור של הסדר הישן ודמות גדולה מהחיים", כינה את לוז'קוב השבוע ה"פייננשל טיימס".
לוז'קוב (73) ופרס עמדו על מדרגות ארמון הצאריצינו שהיה ביתה של קתרינה הגדולה. שני דינוזאורים. זה 18 שנים הוא משמש כראש עיריית מוסקבה האגדי, עשיר מופלג שרק לפני 20 שנה נסע לראשונה לארצות הברית, הביא איתו במזוודה שני זוגות גרביים ובכל לילה כיבס בבית המלון זוג גרביים אחר.
כמה ימים לפני הביקור של פרס פורסם בתקשורת הרוסית שאשתו של לוז'קוב, ילנה בוטרינה, היא כיום האישה העשירה ברוסיה והרוויחה רק בשנה האחרונה מיליארד דולר כמנכ"לית חברת האחזקות אינטקו. לוז'קוב הפעיל על פרס את קסמיו הרגילים. עם כובע הקסקט, סמלו המסחרי, הוא רקד ושר, שוכח לשעה קלה בחברתו של הנשיא את סיפורי השחיתות עליו שצצים מכל עבר.
כדי למשוך אליו את לבבות הווטרנים ואזרחיה הקשישים של מוסקבה החליט לוז'קוב, למשל, להציף את מוסקבה לרגל יום הניצחון בתמונות של סטאלין. לשליש מתושבי רוסיה, על פי סקרים מקומיים, יש יחס חם לסטאלין. לתדהמתו של לוז'קוב המחאה הייתה גדולה, לא רק הקרמלין התנגד לפוסטרים של סטאלין, גם תושבי מוסקבה לא התלהבו. "איך דווקא ביום חג עולה דמותו של יוזף סטאלין שראה בנו מכונות ולא בני אדם", שאלו שבעה ווטרנים במכתב זועם אל לוז'קוב. העירייה התקפלה ולוז'קוב גנז את
בסיור בארמון הצאריצינו איש לא הזכיר את יוזף סטאלין, רק שמו של לנין עלה כשפרס שאל אם הפסנתר הלבן, הענק, נשאר בארמון מתקופת לנין. לוז'קוב פרץ בצחוק, את הכל בנינו מחדש, אמר. הארמון המפואר היה משכנה של הצארינה קתרינה, במאה ה-19 נזנח, שופץ מחדש בשנות התשעים וב-2004 עבר לרשות עיריית מוסקבה, שהשלימה את השיפוץ.
לוז'קוב בנה את הקריירה שלו משיפוצים. הוא בנה מחדש במחצית שנות התשעים את הקתדרלה הגדולה של מוסקבה עם 2,500 פועלים שעבדו סביב השעון. בספרו "האוליגרכים" כותב דיוויד הופמן שהמסר של לוז'קוב היה שאפשר לעשות את זה. ולוז'קוב עשה את זה בגדול. הקתדרלה, כותב הופמן, ערבבה "אינטרסים ציבוריים ופרטיים, מיזגה הון עם שלטון והפיצה שחיתות, והכל כאשר דמות מרכזית אחת, לוז'קוב, אוחזת בהגה".
לוז'קוב סלל כבישים ובנה קניונים ומגרשי משחקים, פתח תחנות חדשות לרכבת התחתית, שיפץ את האצטדיון של מוסקבה ובנה אלפי דירות חדשות. לאימפריה של לוז'קוב, כותב הופמן, "היו גם צדדים מכוערים, השחיתות הפרועה, המידבקת, שניזונה מתאוות הבצע ומנהרות הכסף החדש שהציפו את מוסקבה. לא היה אפשר לעשות עסקים במוסקבה של לוז'קוב בלי לשלם שוחד לפקחים, לשוטרים ולפקידים".
שום דבר מכל זה לא נראה על לוז'קוב. בפגישה עם שמעון פרס הוא נראה כמו סבא חביב. הוא מוביל את אורחיו, הנשיא ופמלייתו, למסעדה מהודרת בפאתי הפארק של ארמון הצאריצינו. לוז'קוב יושב בראש השולחן הגדוש כוסות שתייה, פטל רוסי מתוק, צלחות של כבד קצוץ ולחמניות טריות ממולאות בפטריות.
הוא אוכל בתאווה מהמנות העשירות, מרק עוף צח עם כיסונים נימוחים, רגל קרושה, קציצות עוף, דג אפוי ושלושה כדורי גלידה, מצטרף לזמרים בשירה קולחת, מקיש על השולחן ברגעים המתאימים. עוזריו מביטים בו ביראה. לפני חודשיים נפתחה חקירה נגד אחד מסגניו, אלכסנדר ריאבינין. על פי החשד, הוא ניצל את מעמדו בעירייה כדי להעביר נכסי נדל"ן לבתו. לוז'קוב, השליט הבלעדי של מוסקבה, יכול לספוג גם האשמות כאלה.
שני הדינוזאורים ששרדו כפי שכמעט אף פוליטיקאי לא הצליח לשרוד, פוצחים בשירה סוערת על לילות מוסקבה. לא בטוח עוד כמה לילות לוז'קוב ישרוד. אף על פי שהתמנה לראשות העירייה על ידי ילצין, לוז'קוב הוא איש של פוטין. מאז שהפסיד לפוטין בקרב על הנשיאות הם שמרו על יחסים ידידותיים.
הקשר שלו עם מדבדב הוא סיפור אחר. התקשורת הרוסית מדווחת על יחסים מעורערים בין השניים. למדבדב נמאס מפרשות השחיתות האופפות את לוז' קוב כענן אפור, תמידי, שאינו מרפה. נראה שלראשונה זה 18 שנים כוחו של לוז'קוב מתערער, נכתב השבוע ב"פייננשל טיימס", ומדבדב מתחיל לחשוב על מציאת מחליף לראש העיר הנצחי.
אבל במסעדה שבפארק הצרות נשכחות לרגע. אחרי כמה כוסיות של וודקה לוז'קוב סמוק הלחיים מספר לשמעון פרס על לייזה מינלי שהגיעה להופעה במוסקבה. היא שרה את קלינקה, הוא אומר, אנחנו לימדנו אותה את המילים ברוסית, אבל במקום לשיר את המילה "בגן" היא שרה את המילה "בתחת". היינו המומים, לא הבנו מדוע טעתה, אנחנו לימדנו אותה לשיר נכון, אבל הקהל הריע לה כפי שלא הריע לאף זמר.
שיאו של ביקור פרס ברוסיה הגיע ביום שני בערב, באירוע ההיסטורי שארגן הקונגרס היהודי האירו-אסייתי לציון 65 שנות ניצחון על הנאצים.
נשיא הקונגרס, הד"ר אלכסנדר משקביץ, אחד המנהיגים הפוליטיים הבולטים של הקהילות היהודיות בעולם, אחראי, בין היתר, גם לכמיליון וחצי היהודים שעדיין חיים ברחבי ברית המועצות לשעבר; לקהילה של 30 אלף היהודים הנמצאים באיראן וגם לקשר ולסיוע לקהילות מרוחקות וקטנות יותר, כמו הקהילה של יהודי מונגוליה, הכוללת 25 איש.
משקביץ, מיליארדר קירגיזי שעשה את רוב הונו ממכרות בקזחסטן, מסר באירוע עדכון על מצבם הכללי של היהודים החיים מאחורי מסך הברזל של אחמדינג'אד והעיר כי בניגוד למתיחות המדינית הבינלאומית שבין איראן למערב, מצבם של היהודים במדינה טוב למדי וכי הם נהנים מחופש דת ומיחס טוב מצד השלטונות.
אורחת הכבוד המיוחדת לאירועי יום הניצחון הייתה מרים פרץ, ששכלה לאחרונה את בנה אלירז ברצועת עזה ואשר בנה אוריאל נהרג בלבנון בשנת 1998. לדברי משקביץ, "מרים מסמלת את הניצחון היהודי המתמשך. בזכות הווטרנים שהביסו את הנאצים העם היהודי שרד ובזכות הקרבתה והמחיר הקשה מכל ששילמה מרים, ועוד אלפי אמהות ישראליות, העם היהודי ממשיך לשגשג גם היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם