מחפשת סרוג, בן 3, עמוק ואמין לקשר רציני
יעל פרידסון נפרדת בצער מהעונה השנייה של סרוגים, מצפה לעונה הבאה, אבל גם לא מהססת לשגר ביקורת בונה לכיוונם של היוצרים
הדמות של הודיה לא זזה, אבל לפחות הנישואים של יפעת היו משב רוח מרענן צילום: אווה גז
השבוע, עם סיום העונה השנייה של "סרוגים" ב"יס", הצופה יוצא עם תחושה מאד מבולבלת. מצד אחד סדרה איכותית שלא מפחדת להתמודד עם סוגיות רגישות בחברה הדתית, ודמויות לא שכיחות על המסך, שרק בא שיזמינו אותך לארוחת שבת.
מצד שני, הסיפור של כל דמות פשוט לא אמין- אף אחד לא אטום עד כדי כך כמו נתי, לוזר כמו אמיר או שטחי כמו הודיה. העונה לוותה בהבטחות שהכיוון הוא יותר פנימי ומורכב מאשר העונה הראשונה. האמנם?
רוב המבקרים החילונים היללו את התפקיד של הודיה, בעיקר כי היא סימלה עבורם משאלת לב למה שיקרה לשאר הציבור הדתי בארץ ברגע שהוא יראה את אור הנאורות. הודיה שלכאורה היתה צריכה לעבור תהליך משמעותי בשתי העונות, בעיני לא זזה מטר לכאן ולכאן, נולדה ונשארה חפיפניקית, שזה בסדר גמור אבל לא קשור לדמות שניסו למכור לנו.
היא לא שכנעה אותי כדוסית חסודה בעונה הקודמת, בטח שהאמונה שלה לא התערערה בעקבות לימודי מקרא, והחזרה בשאלה שלה היתה התהליך הכי ילדותי שאפשר לתאר- התגובה שלה להתחזקות של אסף היתה כמו של ילד שנכנע ללחץ חברתי, נטולת הבנה לכך שמדובר בתהליך עמוק של ניסוי וטעייה.
לא בונים על תמלוגים
אמיר ויפעת האירו את חיי הנישואים באור מרענן וחשוב- שאחרי החתונה לא מגיעים למנוחה ולנחלה אלא יש עליות וירידות כמו בכל תחום אחר בחיים. אבל הזוג הצעיר (שגם ככה לא היה ברור למה הם התחתנו מלכתחילה) קרס תחת צרות המגזר הדתי שהתסריטאים העמיסו על כתפיהם הצרות - חתונת נידה, עקרות הלכתית, משפחה וקריירה והשד העדתי שצץ לו.
נראה שליוצרים היתה רשימת צ'ק ליסט של כל הנושאים
הבוערים בחברה הדתית שחשוב שיעלו בעונה הנוכחית, מחשש שתהיה עונה שלישית. רק חסר שדפנה תהיה מסורבת גט ושלא יקבלו את הבת של אמיר ויפעת לבית יעקב. לקראת פרק הסיום הוסיפו כמה טוויסטים לעלילה כמו סרט קיץ זול שכבר בונה על חלק 2 בקיץ הבא. איכשהו נראה שהיוצרים של סרוגים לא בונים על תמלוגים משידורים חוזרים אלא על הנוכחות שלהם בפאנלים במתנ"ס של יישוב דתיים.
תנו להם לנשום בין סערה לסערה
אורי לחמי המעולה בתפקיד רועי שי כהן ארבל
היחידים שהיוו דמויות אמינות היו רועי ורעות - רועי שהעלה את העולם המיוסר והמורכב של הומוסקסואלים דתיים, ורעות את הקשיים של רווקה דתייה. לאורך הסדרה שמעתי צעירים דתיים שמוחים על חוסר הייצוג של רווק דתי נורמלי - לא יהיר כמו נתי, לחוץ כמו אמיר, ושהגברים היחידים בסדרה שיכולים לתקשר עם בחורה הם דתל"שים והומוסקסואלים. צר לי, אבל כאן "סרוגים" פגעו בול בנקודה - אין ייצוג כי אין את מי לייצג.
מערכת היחסים של רעות ממחישה את הבעיה של הרבה רווקות דתיות עצמאיות- שהן over qualified. הסיבה היחידה שבחורה מוצלחת ועצמאית כמו רעות תתפשר על חיי המין שלה בעתיד, למען משפחה וזוגיות עם אדם רגיש ומתקשר כמו רועי, זה רק בגלל שאין בחורים כאלו. בחורות כמו רעות סופגות הרבה אמירות של אל תהיי בררנית. אבל הן לא, באמת שלא. לנגד עיניהן עומדת יפעת שלכאורה ויתרה על נסיך חלומותיה בשביל להתחתן עם הבחור הרגיש, ולא נמצאת במקום טוב יותר.
שיהיה ברור - כל זה לא אומר שלא נהניתי מהסדרה. זו עדיין אחת הסדרות האיכותיות על המסך, עם משחק מעולה ולוקיישן מנצח, ועם תפקיד חברתי לא קטן. גם אני מרגישה שהסרוגים הם חברים אמיתיים שלי שנסעו להודו לקיץ, וגם אני מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה, אבל רק מקווה שהתסריטאים יורידו את הרגל מהגז, ויתנו להם לנשום אוויר ולחייך, בין סערה לסערה.
יעל פרידסון, בת 24, ירושלמית מלידה, לומדת היסטוריה באוניברסיטה העברית. סטריאוטיפית בדיוק כפי שאתם מדמיינים (אבל נשואה!)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם