הסטודנטית אפרת אנזל: בזמן הלימודים ניהלתי פאב בתל אביב
היום יצוין יום הסטודנט במכללות ואוניברסיטאות ברחבי הארץ. לרגל האירוע נפרסם במהלך השבוע ראיונות קצרים עם מי שכבר סיימו את לימודיהם. והיום: מנחת תוכנית "לחיות טוב" ברשת, אפרת אנזל, שמספרת על העומס באוניברסיטה, על המרצה שהשפיע עליה ועל הדרך למנוע "אינפלציה" במקצועות מסוימים
בערוץ nrg חברה אנו מעלים במהלך השבוע ראיונות קצרים עם סטודנטים (בדימ') שמספרים על חוויותיהם מימי הלימודים.
והיום: מנחת הטלוויזיה אפרת אנזל (35) מנחת "לחיות טוב" - תכנית אירוח יומית ב"רשת". למדה רפואה באוניברסיטת תל אביב, בשנים 1997-2003
עבודות במהלך הלימודים - בשנה א' הדרכתי פסיכומטרי ומלצרתי במסעדת דגים ופירות ים, בשנים ב', ג' ו-ד' הייתי ברמנית ומאוחר יותר ניהלתי פאב בתל אביב. בשנה ה' כבר עבדתי בטלוויזיה (פינה באודטה והנחיית תכנית בערוץ ג'טיקס).
מעורבות חברתית בתקופת הלימודים - אז זהו, שלצערי לא. הלימודים נמשכו כל יום שמונה שעות, ומשם הייתי נוסעת למשמרת לילה בפאב, משמרת שהסתיימה בדרך כלל עם עלות השחר או מאוחר מזה.בשנה וחצי האחרונות כבר נדרשתי לתמרן בין העבודה בתקשורת ללימודים המעשיים בבתי החולים. טוב, אז האמת היא שגם לא הגעתי לכל השיעורים באוניברסיטה כי בדרך כלל הייתי בעבודה.
סטודנטים ומאבקים חברתיים - אני עוקבת מהצד אחרי הפעילות של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב ומאד מתרשמת מהעשייה האמיתית, שחורגת מגבולות הקמפוס. עד לא מזמן עוד הייתי מכותבת על פעילותה של אגודת הסטודנטים לרפואה, שהיא אגודה חצי נפרדת, והתרשמתי מהמאבק שלהם לשיפור תנאי ההעסקה של סטאז'רים ומתמחים.
בעיני זהו מאבק חברתי חשוב מאין כמוהו – התנאים המחפירים בהם מועסקים הרופאים במדינה משליכים בסופו של יום על הבריאות של כולנו. אין ספק שהסטודנטים בישראל עדיין רחוקים ממאבקי הסטודנטים של שנות ה-60' בצרפת, אבל מצד שני גם פריז נמצאת במרחק ארבע שעות טיסה, והמציאות הכלכלית שונה.
הסטודנט הישראלי נמצא במאבק קיומי, עד כדי שינוי סדר העדיפויות: קודם עבודה, ורק אחר כך לימודים. במציאות כזו קשה לצפות מנער בן 23 למעורבות חברתית ציבורית. הוא צריך מתישהו גם לישון, לא?
שכר לימוד - אני לא כל כך אוהבת להביע דעתי בנושאים שאני לא מספיק בקיאה בהם, אבל דבר אחד אני יודעת: כסטודנטית לרפואה עדיף שאשב בשקט. לימודי הרפואה הם הלימודים היקרים ביותר והמדינה מסבסדת את רובם. אם נשווה בין שכר הלימוד בפקולטה לרפואה בישראל למדינות אחרות, נראה שמצבנו לא כל כך רע, ועל כך יעידו הסטודנטים הישראלים שלומדים רפואה בחוץ לארץ.
הגדלת הטבות למילואימניקים - הו, זה באמת כבר מרגיז. אני כן מצפה מצה"ל להתחשב באנשים שתרמו למדינה ולא להקשות עליהם להתקדם בחיים. חודש מילואים באמצע הסימסטר זו מכת מוות לידע שלך כאיש מקצוע בעתיד (ואני בכוונה מדגישה: מכת מוות לידע, לא לציונים. בבחינות הסטודנטים מסתדרים, אבל השאלה מה נשאר מזה במוח אחר כך).
קריטריונים לקבלה - אני חושבת שראיונות כניסה לפקולטה, כל פקולטה, חשובים הרבה יותר מכל ציון בגרות או פסיכומטרי. המוטיבציה שלך להצליח במקצוע ספציפי חשובה יותר מהציונים שהשגת בתיכון.
אני חושבת שזה יכול לחסוך את האינפלציה בכמות עורכי הדין שהלכו ללמוד משפטים סתם כי זה תואר נחשב, בלי שום כוונות לעסוק בתחום, וזה יכול למנוע גם נשירה מהעיסוק בקרב בוגרי הפקולטות היוקרתיות – חיסכון של זמן וכסף לסטודנטים, להורים שלהם ולמדינה.
מרצה לחיים – פרופ' יואל רק, שלימד אותי בשנה א' את הקורס "האבולוציה של האדם". הקורס הזה שינה את כל תפיסת החיים שלי תרתי משמע, ועד היום אני מצטטת קטעים נרחבים ממנו בוויכוחים תיאולוגיים ופילוסופים. זה הזמן להגיד תודה.
לחזור לקמפוס - אל האקדמיה? ממש ממש ממש לא. מעדיפה קריאה עצמית של ספרי עיון בנושאים שמעניינים אותי, הרצאות חד פעמיות או קורסים נטולי בחינות, ומעדיפה לימודים מעשיים על פני קריאת חומר תיאורטי. יש משהו בבחינות שסוגר לך את היצירתיות – אתה לומד כדי לעבור בחינה ולא בכדי לדעת.
מאז הפסקת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם