ראשי » ירוק » סביבהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

25 שנה לגילוי החור באוזון

כמעט במקרה גילו שלושה מדענים בריטים חור בשכבה המקיפה את כדור הארץ. בשנות סוף ה-80 נוסחה אמנת מונטריאול להתמודדות עם הגזים הגורמים להרס שכבת האוזון. בניגוד לצמצום פליטות הפחמן הדו חמצני, לפחות עד כה, מדינות העולם חתמו על ההסכם והצליחו לפעול יחד

החודש לפני 25 שנה נתגלה במקרה החור באוזון. תגלית מדעית שהובילה לאחת האמנות הבינלאומיות היותר מוצלחות בכל הנוגע לסביבה: פרוטוקול מונטריאול.

  החור בשכבה הגבוהה של האטמוספרה (הסטרטוספרה) מעל מרחבי קרח העד של יבשת הקוטב הדרומי, אנטארקטיקה נתגלה על ידי שלושה מדענים בריטים. הם הבחינו בתופעה והזהירו כי החור מאיים להתפשט לחלקים נוספים של האטמוספרה המקיפה את כדור הארץ, מה שעלול להגביר את הסכנה לסרטן עקב קרינה מהשמש וגם לעיוורון (כתוצאה מקטרקט). שכבת האוזון, כידוע, היא השכבה המשמשת הגנה נאותה על החיים שעל כדור הארץ, מפני קרינת העל-סגול המסוכנת.

המדענים שהיו מעורבים בתגלית (ג'ונתן שנקלין, ג'ו פרמן ובראיין גרדינר) היו חלק מצוות של אוניברסיטת קיימברידג' שביצע סקר באנטארקטיקה שנועד בכלל לעקוב אחר שינויים באוזון ועד כמה אפשר יהיה להשתמש בנתונים אלו לשיפור תחזיות מזג-האוויר. וזאת על סמך תיאוריות שהיו קיימות בנושא הזה. ואז נתגלה ה"חור" – ובעיקר הובהר שהוא באמת מתפשט.

המדענים דיווחו, אז, כי בעובייה של שכבת האוזון שמעל אנטארקטיקה מתרחשים שינויים עונתיים, בדרך כלל בספטמבר ובאוקטובר (האביב בחצי הכדור הדרומי). כשמגיע הקיץ, שכבת האוזון מתאוששת, אולם רק באופן חלקי. הירידה בעובייה מתחילה מיד כאשר קרני השמש הראשונות חודרות את החשיכה שמכסה את השמיים הדרומיים. נוצרת אז ריאקציה פוטו-כימית שבה מעורב בעיקר הכלור שבמשפחת התרכובות הזאת. 

שנתיים לאחר התגלית שפורסמה בעיתונות המדעית ב-1985, ובלחץ גדול שהופעל על פוליטיקאים (בעיקר בגלל האזהרה מפני הגידול במקרי סרטן עור), החל השלב הקשור לנושאי סביבה. אז נוסח לראשונה "פרוטוקול מונטריאול". זאת כאשר הוצגו נתונים לפיהם משפחה של כימיקלים נפוצה מאד בתעשייה – כלור-פלואור-פחמן (ובקיצור משפחת ה-CFC) היא שגורמת להרס שכבת האוזון. חומרים אלו מצויים בעיקר במערכות הקירור של פריג'ידרים וגם בתרסיסים. אמנם, היו גם מחקרים שהטילו ספק בתרומה ההרסנית של הכימיקלים הללו ליצירה והתרחבות החור באוזון, אבל יותר ויותר נתונים מדעיים הצטברו והוכיחו שכך אכן הדבר.

ב-1995 הייתה בריטניה חלוצה בהפחתה הדרגתית של השימוש באותם כימיקלים. חמש שנים אחריה הלכו עוד מדינות בעיקר המפותחות

וב-2009 בישר ארגון האו"ם שכל חברותיו חתמו על "אמנת מונטריאול" והוציאו את הכימיקלים הללו מרשימת החומרים שמותרים לשימוש בתחומן.

זו הסיבה שאמנה זו, שמטרותיה הן במובהק סביבתיות, הפכה לאחת המוצלחות ביותר שעליהן חתמו מדינות העולם. בניגוד, למשל, לביצועיה של האמנה לצמצום פליטות הפחמן הדו חמצני, שיעדיה המעודכנים נקבעו בדצמבר האחרון בוועידת קופנהגן והיא נכון לעכשיו מדשדשת וקיים ספק אם היעדים, על פי לוח הזמנים שסומן, אכן יושגו.

ומה עוד מעיד על הצלחת האמנה? באחרונה נראים סימני התאוששות ל"חור" בשכבת האוזון. קרוב לוודאי בגלל האיסור להשתמש בכימיקלים המסוימים הללו. המדענים אומרים כי יידרשו עוד כמה עשורים עד שעובי השכבה הזאת תחזור למה שהייתה לפני 50 שנה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...