פרשת בהר: בין אחיזת קניין נוסח נתניהו לשמיטתו בנוסח התורה
כשם שחובתה של המדינה להגן על קניין הפרט מפני גזל ורמאות, כך חובתה להגביל קניין זה על פי צרכים חברתיים. מגבלות אלו נשחקות מאוד בישראל תחת ממשלת נתניהו. ביבי, מכיר את עיקרון "והארץ לא תימכר לצמיתות"?
על המקבלים את הגישה הליברלית הזו לשאול האם יש הגבלות החלות על זכות זו וכיצד יוצרים איזונים נכונים בינה לזכויות אחרות. רבים ממצדדי הליברליזם הכלכלי מצטטים את לוק ולא יודעים כי הוא עצמו סבר שיש להגביל את זכות הקניין בשני כללים מרכזיים - יכול אני להפקיע דבר ולהופכו לקנייני רק "כאשר כמות מספקת, באיכות לא פחות טובה, נותרה במשותף בשביל אחרים"; ובנוסף הוא כותב: "באיזו מידה נתן לנו את הדברים? עד כדי לשבוע... אך מה שלמעלה מזה הריהו גם למעלה מחלקו וקנוי לאחרים".
גם כאשר אני מממש את זכותי כיחיד לקניין, מוטלת עלי חובת ריסון ואיפוק חברתית. עלי לוודא שיש מספיק לאחרים ועלי להגביל את עצמי במה שנחוץ לי לחיי ולא לגלות חזירות. משאבי העולם שייכים במקורם לכולנו. יש להעריך ולכבד את העבודה והיצירתיות ולאפשר קניין פרטי, אך צריך לזכור תמיד שאנחנו חיים בתוך הקשרים חברתיים ושיש לאזן את זכות הקניין עם צרכים חברתיים.
מרתק לגלות שגישה דומה מצויה כבר בתורה. בפרשת השבוע מופיעים מנגנוני השמיטה והיובל שראוי שיאתגרו את תפיסת השוק בימינו. השמיטה מבוססת על כך שכל אדם יכול למכור ולקנות קרקעות, וכמובן לעבד את אדמתו ולמכור את התוצרת, כמו בכל שוק חופשי, אבל אחת לשבע שנים עליו לשמוט את אחיזתו בקרקע, להפסיק לעבוד אותה, ולאפשר לכל החפץ בכך להנות מפירותיה ללא תשלום.
כך זה מנוסח בפרשת השבוע: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".
התורה מציעה איזונים מעניינים בין בעלות לשיתוף ובין עבודה למנוחה. פעולת האחיזה היא פעולה של קמיצת אגרוף, של התכנסות. האחיזה היא חשובה, אך יש בה כוחנות ומאמץ תמידי והיא לא מאפשרת כמעט
היא משתפת ומשחררת. אחת לשבע שנים עלי לשמוט את האחיזה בקרקע, המסמלת את רכושו המרכזי של אדם ומקור עבודתו, ולשתף את אלו שיש להם פחות. אחת לשבע שנים אני משחרר את היומיום של העבודה הקשה והחשובה ומאפשר מקום ומרחב למנוחה ולעשייה שונה בתחומים שונים, חשובים לא פחות.
התורה מוסיפה ומציעה מנגנון משלים לשמיטה, מנגנון רדיקלי בהרבה. אחת לחמישים שנה, פעם אחת בחייו הבוגרים של כל אדם, תבוצע הלאמה של כל הקרקעות וחלוקתם מחדש על בסיס החלוקה המקורית הראשונית. "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ... וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי".
הלאמה וחלוקה מחדש של קרקעות על בסיס כללי יסוד היא סבוכה ביותר לביצוע ומעלה שורה של שאלות הקשורות באפקטיביות, בריסון הכוח השלטוני ובהוגנות. למרות זאת, הצעה זו והתפיסה העומדת מאחוריה ראויים לעיון מחודש ורציני בימינו.
זהו ניסיון לייצר שוויון הזדמנויות, להגן על החלש בחברה ולשחרר את האדם מהשתעבדות לקנייניו ולעבודתו. גם מי שלא מקבל את השיטה הספציפית שמציעה התורה, ראוי לו לחתור למציאת שיטה כלכלית חברתית הלוקחת בחשבון את שלושת הערכים הללו.
בחברה מאורגנת עיקר האחריות לייצר שוויון הזדמנויות, להגן על החלש ולאפשר לאנשים מנוחה מעבודתם נמצא בידי המערכת הפוליטית. לא ניתן לעשות זאת אם השליטה בשוק תינתן רק לכוחות פרטיים המונַעים באופן טבעי מרצונם לצבור ממון. כשם שחובתה של המדינה להגן על קניין הפרט מפני גזל ורמאות, כך חובתה להגביל קניין זה על פי צרכים חברתיים. מגבלות אלו נשחקות מאוד בישראל תחת ממשלת נתניהו.
את עקרון "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" מבקש נתניהו להמיר ברפורמה המשחררת קרקעות רבים לבעלות פרטית נטולת ריסונים; את חובת השמיטה מבקש נתניהו להמיר בנוקשות האחיזה כאשר הוא מבקש להפחית מיסים לעשירונים העליונים. נתניהו מושפע מאוד מגישות ניאו ליברליות דוגמת אלו של סמית, נוזיק, האייק ופרידמן.
אל מול אלו לא ניצבות דווקא גישות סוציאליסטיות מרקסיסטיות. בתוך הגישה הליברלית ניתן למצוא הוגים רבים, דוגמת קיינס, לוק, מיל ורולס, הסבורים שחובה לאזן את האחיזה הקניינית בשמיטה למען הזולת. יחד עם זאת, אם לא רוצה נתניהו להעמיק בהגותם של אלו, נכון יהיה שיקרא את פרשת השבוע ויהרהר מעט ברעיונות השמיטה והיובל, רעיונות העוברים כחוט השני לאורך כל המסורת היהודית רבת השנים. אולי זה ישכנע אותו.
אתר בינ"ה: www.bina.org.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם