ראשי » חדשות » יהדות

הירש כוכב עליון: חייו של מנהיג נטורי קרתא

למה התעלמה רוב התקשורת החרדית מפטירת הרב משה הירש מנטורי קרתא ולמה העיתונים החילוניים דיווחו על מות ידידו של עראפת

בלוויות של חרדים לעולם לא מניחים זר פרחים כאות השתתפות באבל. האמת היא שזה קצת חבל, כי אילו הדבר היה מקובל, התקשורת הישראלית היתה צריכה להניח זר ענקי על קברו של הרב משה הירש, ממנהיגי "נטורי קרתא" שהלך לעולמו בל"ג בעומר. במשך שנים הוא כיכב בתקשורת החילונית על תקן "שר החוץ של נטורי קרתא", אלא שלאחר מותו היומון החרדי הנפוץ "יתד נאמן", לא הזכיר ולו במילה אחת את פטירתו ופועלו של המנוח. 

אריה זיסמן, הכתב המדיני של "יתד מדיני", אמר אתמול ל"מעריב": "לצערי הרב התקשורת הכללית הוכיחה פעם נוספת את הבורות שלה בענייני הציבור החרדי. לקחו אדם שולי לחלוטין שבקושי ייצג את עצמו והפכו אותו לדמות מרכזית ושיחרו למוצא פיו באירועים שונים. חשוב להדגיש כי בציבור החרדי לעגו וצחקו הן לאיש והן לעובדה שהתקשורת מייחסת לו חשיבות כה רבה.

"העובדה הפשוטה היא שבימים לאחר פטירתו, העיתונות החרדית היומית הממוסדת כלל לא התייחסה לכך. נקל לתאר כמה כתבות היו נכתבות עליו אילו הוא אכן היה דמות מרכזית בציבוריות החרדית, כפי שהתקשורת הכללית נהגה לחשוב".  

הרב משה הירש נולד בניו יורק לפני כ-80 שנים ובנעוריו למד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, שבראשה עמד הרב אהרון קוטלר, המנהיג של היהדות החרדית בארה"ב. מקורביו של הרב הירש סיפרו לא אחת כי בתקופת לימודיו בישיבה הוא חלק חדר בפנימייה עם הרב מאיר כהנא והרב שלמה קרליבך.

בין אם מדובר באגדה אורבנית-חרדית ובין אם מדובר באמת לאמיתה, יש הרבה מאוד סמליות במסלולים שכל אחד מהשלושה בחר - הרב קרליבך בחר לקרב בין יהודים לחילוניים באמצעות מוזיקה, הרב כהנא הקים תנועה פוליטית, התעמת עם ערביי ישראל בצורה גלויה ובוטה, ולבסוף גם

נרצח על ידי מחבל ערבי. הרב הירש התעמת עם מדינת ישראל בתקשורת הישראלית והעולמית וגרם נזק תדמיתי לדתיים, מאחר ובתקשורת הם נתפס כחלק אינטגרלי מהציבור החרדי.

בציבור החרדי תמיד בזו לקיצוניים-הירושלמים המכונים בלעג "כתונת פסים", על שום מעילי ה"זברה" המפוספסים שהם לובשים. אבל דוד סופר, מהאתר החרדי "אתרוג", מודה שאפילו רוב החרדים לא מודעים להבדלים בתוך זרמים הקיצוניים של "העדה החרדית" ו"נטורי קרתא". לדבריו ההתבדלות החרדית החלה בתקופת המנדט הבריטי אשר קבע כי לכל עדה וקהילה יש זכות לנהל את ענייניה הפנימיים.

שומרי המצוות יוצגו על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב האשכנזי הראשון בארץ ישראל ומייסד הרבנות הראשית. לעומתו הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג "היישוב היהודי הישן", הורה לנטוש את הוועד הלאומי שייצג את הציוניים ואת הציונים דתיים והכריז על הקמת "העדה החרדית" שהתנגדה לסימני הלאומיות המתעוררים ובכללם לשאיפה להקמת מדינה עברית.

אולם מהר מאוד התגלע שבר אידיאולוגי בין הרוב החרדי הגדול ובין הקיצוניים שכונו "נטורי קרתא" (שומרי החומות, בארמית). הרוב המוחלט של החרדים והליטאים התאגדו במסגרת פוליטית שנקראה "אגודת ישראל" (מפלגת "יהדות התורה" של ימינו) והחליטו להיות חלק מהמדינה והמשחק הפוליטי למרות ההתנגדות העקרונית לתנועה הציונית.

הקיצוניים שכונו "נטורי קרתא" התנגדו לציוניים, אבל גם האחד לשני ולכן התפלגו שוב ושוב. תחת המותג "העדה החרדית" התכנסו ארבע חסידויות  - תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, דושינסקי וסאטמר וכן קבוצה ליטאית המשתייכת לזרם "בריסק". תחת המותג "נטורי קרתא" נשארה קבוצה המונה כיום עשרות משפחות בלבד (!) שאחד מראשיה הוא הרב משה הירש, חתנו של הרב אהרון קצנלבוגן ממייסדי נטורי קרתא.

הרב הירש התגורר בדירה צנועה ברחוב עין יעקב 39, בשכונת מאה שערים שבירושלים. מי שיגיעו למקום בימים הקרובים ויעברו את מבחן הצניעות (לבוש חושפני ייענה בגידופים וזה במקרה הטוב), יכלו לראות שבסמוך לבית רוסס על הקיר דגל פלסטין.

הסיבה לכך היא שאנשי נטורי קרתא מסרבים להכיר במדינה הציונית וכמהים לחיים במדינה פלסטינית. חשוב להדגיש כי הסיבה לכך היא דתית ולא פרקטית - הם יודעים כמובן שבמסגרת "מאורעות תרפ"ט", בשנת 1929, נטבחו עשרות חרדים בחברון על ידי שכניהם הערבים. אבל האמונה הדתית של "נטורי קרתא" גדולה מהפחד.

מתברר שבתלמוד הבבלי מופיעה אגדה ולפיה לאחר חורבן בית המקדש בורא העולם השביע את עם ישראל בשלוש שבועות, שעיקרן איסור לעלות לארץ ישראל בצורה המונית ואיסור מרידה בגויים. אגב, השבועה השלישית אוסרת על הגויים לעשות ליהודים את המוות בזמן הגלות, אבל רבים מהגויים כנראה לא למדו תלמוד ולכן התעלמו מדי פעם מהציווי הזה.

על פי אותה תפיסה דתית-קיצונית, יש להתנגד לקיומה של מדינת ישראל ולהחרים את מוסדותיה. לכן רבים מאנשי נטורי קרתא והעדה החרדית לא מוכנים לקבל מימון מהמדינה עבור מוסדות החינוך שלהם. הילדים שלהם מדברים ביידיש, לבושים כמו במאה ה-18, אינם קוראים עיתונים, לא משתמשים במחשבים, לא מתחברים לאינטרנט וכמובן לא רואים טלוויזיה או סרטים. החריג היחיד הוא הכניסה של טלפון סלולרי (כשר כמובן), אבל המידע העיקרי מופץ באמצעות פשקווילים הנתלים על הקירות.

בסמוך לביתו של הרב הירש נתלה פשקוויל לאחר פטירתו ובו נכתב שיר הלל למנוח. בין היתר נכתב שם: "הרביץ תורה לעדרים במקומות תורה רבים וכתב חידושי תורה רבים בכל חלקי התורה... לוחם מלחמות ה' בעוז ותעצומות ולא חת מפני כל, פניו לא הסתיר מכלימות ורוק, הכריז את דבר ה' ברמה נגד טומאת הציונים". 

לגבי החלק הראשון - בפעם הבאה כשאתם מבקרים בבית של חבר חרדי, אל תנסו לחפש שם ספרי הגות או מוסר שכתב הרב הירש. אשר לחלק השני - "מלחמות ה'" בהן השתתף הרב הירש, הוא כמובן לא שירת בצבא, אבל בציבור החרדי נפוצה השמועה שהירש איבד את הראייה באחת מעיניו, לאחר מאבק בהפגנה. מצד שני, בציבור החרדי גם האמינו לפני מספר חודשים באיש העסקים החרדי משה זוסמן, עד לשלב שבו על פי החשד הוא ביצע "הונאת פונזי" בהיקף של 50 מיליון דולר ואז נעלם.

חלק מהמאבק של הרב הירש בציונות כלל מפגשים גלויים וחיבה עמוקה ליאסר ערפאת. פעם אחר פעם נפגשו השניים עד שערפאת אף "מינה" את הרב הירש לתואר הריק-מתוכן "שר היהודים בממשלת פלסטין". 

חבר הכנסת אחמד טיבי, שכיהן בעבר כיועץ של ערפאת אמר השבוע כי הוא לא הכיר באופן אישי את הרב הירש אבל בהחלט היה מודע לקשר האמיתי בין עראפת לבין הרב הקיצוני. בראיון לערוץ החדשות החרדי "הכל בקול", שפועל בטלפונים סלולריים בלבד, נשאל ח"כ טיבי מדוע הרב הירש בכלל קיבל התייחסות בלשכת עראפת, כאשר גם שם ידעו שאין לו השפעה על הציבור החרדי ובוודאי שלא הציבור היהודי-חילוני.

על כך השיב טיבי: "הם ידעו כמובן שהוא והקבוצה שלו, אינם הכוח המוביל בישראל, אבל בלשכת עראפת, העריכו את האומץ שלו להגיע גם בתקופות של אינתיפאדה ומלחמה, ולומר את דעתו בכל זמן ובכל מקום. ידעו גם שיש לו דעה מגובשת נגד הציונות ונגד הגזענות ולכן הציבור הערבי אהב לראות אותו מתבטא בנושאים כאלה בעד המדינה הפלשתינית ונגד הכיבוש הציוני".

על השאלה איזה תועלת העניק הרב הירש לרשות הפלסטינית ענה ח"כ טיבי: "מתברר שהיחס לאנשים הוא לאו דווקא יחס שמודד כמה אנשים הוא מביא איתו ואיזו השפעה יש לו. לרשות היה ויש קשר עם ישראלים רבים לאו דווקא עם משה הירש. ישבו עם שרים, ראשי ממשלה אישים פוליטיים וחברתיים. בין כל אלו היו גם נציגים של האוכלוסייה החרדית ומשה הירש היה אחד הנציגים של האוכלוסייה הזו".

בשלהי 2006 השתתפו אנשי נטורי קרתא בוועידת השואה אותה יזם מחמוד אחמדיניז'אד. הנשיא האירני שטען כי כלל לא היתה שואה. אנשי נטורי קרתא שנאמו באירוע טענו שדווקא היתה השואה, אבל היהודים אשמים בכך מאחר והם הפרו את "שלוש השבועות" – מרדו בגויים ועלו בצורה המונית לארץ ישראל.

החיבוק הפומבי בין אנשי נטורי קרתא לנשיא אירן גרמו לשאט נפש וזעזוע לא רק בציבור החילוני אלא גם בקרב החרדים. הרב משה פרידמן שהתנשק עם נשיא אירן זכה לסדרת חבטות מיהודה משי זהב, שכונה בעבר "קמב"ץ העדה החרדית". ח"כ משה גפני מ"יהדות התורה" נשא נאום מחאה בכנסת נגד אנשי נטורי קרתא. אבל חשוב יותר - אנשי הציבור והעיתונאים החרדים הבינו שנגרם להם נזק אדיר בכל פעם שאנשיו של הירש שורפים דגלים ביום עצמאות והולכים בזמן צפירת יום הזיכרון.

פטירתו של הרב הירש השבוע לא תשים כמובן סוף לקיצוניות החרדית, אבל היא אפשרה הצצה לפער בין הדרך שבה התקשורת החילונית רואה את החרדים כקולקטיב ובין הדרך שבה החרדים מעדיפים רוב הזמן להתעלם מהקיצוניים שביניהם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...