מחקר: הירדן הדרומי בסכנת התייבשות
בעבר זרמו לנהר 1.3 מיליארד קוב מים בשנה. הזרימה הנוכחית לא עולה על 40 מיליון קוב. מחקר של ידידי כדוה"א מגלה כי דרושים 400 מיליון קוב להצלת הנהר ובעיקר שיתוף פעולה ישראלי-ירדני-פלסטיני
בעבר זרמו בירדן 1.3 מיליארד קוב מים בשנה, בזרימה מהירה כשרחבו של הנהר הגיע ל- 60-40 מטר. "כיום כמעט אין זרימה וכמות המים שעוברת בעצלתיים ב'תעלת הביוב' כלשונו, לא עולה על 20-40 מיליון קוב לשנה ורוחב הנהר עומד על בין חצי מטר לשישה מטרים בלבד", אמר המנכ"ל הישראלי של של ידידי כדור הארץ, גדעון ברומברג.
המים הוסטו על ידי ישראל, סוריה וירדן. הפחתה זו מהווה 98% מהזרימות ההסטוריות של הנהר. לדבריו, 46% מהזרימות לירדן הוסטו על ידי ישראל, 25% על ידי סוריה ו-23% על ידי ירדן. לכן על ישראל לספק למען הצלת הירדן 200 מליון קוב, (בגלל מצבה הכלכלי הטוב דורש הארגון מישראל אספקה של 50% מהמים שנלקחו), על סוריה להשיב 100 מליון קוב ועל ירדן 90 מליון קוב.
ישראל אינה מזרימה יותר מים מתוקים לירדן. כקילומטר ממוצא הירדן מהכנרת נפסקת הזרימה בסכר אלומות. בנקודה זו מוזרמים לערוץ הנחל שפכי בית שאן, עמק בית שאן ועמק הירדן - שפכים שאינם מטופלים. בנוסף מוזרמים מים מליחים המוטים אליו ממעיינות מליחים שסביב הכנרת, מים מזוהמים מבריכות הדגים ונגר חקלאי. לנהר הוזרמו בעבר מים מהירמוך בהיקף של 450 מליון קוב בשנה. אלא שסכרים שנבנו לאורכו דלדלו את זרימת המים לירדן.
תוספת של מי ביוב מקבל הנהר לכל אורכו משפכי הרשות הפלסטינית וירדן. לאורך הנהר בצידו הירדני 250 אלף תושבים,
בשל זרימות השפכים והמים המליחים איבד הנהר יותר מ-50% מהמגוון הביולוגי. אך עדיין ניתן לראות מים זורמים בנהר. אלא שהארגון מזהיר, כי במצב כזה, קיימת סכנה שקטעים ניכרים מהנהר צפויים להתייבש לחלוטין, בדומה להתייבשות ים המלח, ולכן יש לנקוט פעולה מיידית על מנת להשיב מים שפירים לנהר.
במחקר שנערך לאחרונה, ואשר מוצג היום (ב') לראשונה בכנס בעמאן, קובעים ראשי "ידידי כדור הארץ", כי ניתן להשיג 500 מיליון קוב מים בשנה, בפעולות פשוטות, ולהזרימן לירדן. בין הפעולות שעל ישראל לבצע: הקטנת דלף מצנרת המים; הקטנת איבוד מים ממאגרים בין היתר על ידי כיסויים למניעת התאדות; אגירת מי גשמים בחצרות ובגגות בתים; צמצום נרחב יותר של השקיית גינות; שינוי צמחיית הגינון והגידולים החקלאיים לצמחים וגידולים שאינם זוללי מים; שימוש במים אפורים להשקיה ולשטיפת אסלות, בין היתר על ידי חובת התקנת צנרת כפולה בבתים החדשים.
בירדן בעיית הדלף מהצנרת היא בעיה קריטית כאשר בין 40% ל-50% מהמים דולפים ואובדים. הארגון קורא לביצוע פעולות למניעת איבוד מי דלף. הירדנים מאבדים מים רבים בהשקיית שדות חקלאיים על ידי הצפות והארגון קורא לו לעבור להשקיה בצנרות ובטפטפות. אין איסוף מים עיליים (מי שטפונות). יש לעבור למתקני שטיפה כפולה בשירותים, ולהשתמש במים אפורים. גם מהרשות הפלסטינית נדרשות פעולות לצמצום הצריכה במים, בעיקר בחקלאות ועל ידי מניעת דלף בצנרת העירונית. יש לייעל את השימוש בהשקיה. ולאגור מי גשמים בגגות הבתים.
"הירדן זקוק ל-600 מיליון קוב בשנה לצורך שיקומו. אבל להצלתו - נדרשים לפחות 400 מיליון קוב בדחיפות. כמובן שרק שיתוף פעולה בין המדינות יביא להצלת ושיקום הנהר. אי אפשר לצפות שרק מדינה אחת תיקח על עצמה את הפרוייקט והאחרות ימשיכו לזהם ולקחת ממנו מים", טוען ברומברג. לדבריו חבל שסוריה אינה בת שיח עם הארגון כי גם היא היתה יכולה לתרום לשיקום הירדן.
בישראל ישנה נכונות לפעול בנושא, ומכון טיהור שפכים הולך ומוקם בעמק הירדן, לטיפול בשפכי האיזור. בנוסף המשרד להגנת הסביבה חליט להכין מחקר לשיקום הנהר מנהריים עד לנחל בזק, וכבר נבחרה מתכננת לפרוייקט. הנושא עלה בוועדה המשותפת ישראל ירדן והרשות הפלסטינית בנושא תעלת הימים. בחודש הבא ייפגשו נציגיו עם אנשי הבנק העולמי לבדיקת אלטרנטיבה להקמת תעלת המים (מהים האדום לים המלח) של הזרמת מים מהצפון לשיקום הירדן וים המלח.
"הסכם השלום בין ישראל לירדן קובע כי על שתי המדינות לעבוד יחד כדי לשקם את הנהר. לצערי 15שנה עברו מאז - ומצב הירדן רק הורע. אנו קוראים לשתי הממשלות ולרשות הפלסטינית, לפעול יחד כדי לגשר בין צרכי האוכלוסיות לבין צרכי הטבע. כשצד אחד עובד לבד - לא ניתן יהיה לשקם את הנהר. רק פעילות משותפת תביא להצלתו", אמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם