הזיכוי התמוה של תעשיות אלקטרוכימיות
הדוח הראשון שפרסמה עמותת אל"ס בסדרת הדוחות "שקט תעשייתי", מצא התנהלות רשלנית ביותר של המשרד להגנת הסביבה, שהיעדר אכיפה מצדו הביא לתוצאות הרות אסון במקרים רבים - הבולט שבהם היה "מפעל המוות" בעכו. בדוח שני, שיתפרסם בסוף החודש, לא צפויות חדשות טובות יותר
"רוב בדיקות העמידה בתקנים נעשות על ידי המפעל עצמו. זה בעייתי כשלעצמו, משום שהחתול צריך לשמור על השמנת, ומכאן שמהימנות הבדיקות מלכתחילה מוטלת בספק", מסבירה ליאורה אמיתי, המנכ"לית השותפה של העמותה, "אבל הבעיה המרכזית היא שאפילו את זה המשרד לא בודק. אף אחד לא מוודא אם המפעל מבצע את הבדיקות, לא ברור אם מישהו מסתכל עליהן, לפעמים המפעל כלל לא מגיש את הבדיקות שערך ובגלל ברדק טוטאלי הדברים הללו לא נבדקים כמו שצריך. את כל אלו ראינו כשהגשנו בקשה לקבל מידע על עשרה מפעלים. ביקשנו את רישיונות העסק שלהם ואת כל הדיגומים שנעשו בהם בשנתיים האחרונות. מתוך עשרת המפעלים קיבלנו מסמך אחד על דגימה אחת בלבד, וזאת בשעה שכל אחד מעשרת המפעלים היה צריך לעשות לפחות ארבע בדיקות במשך השנתיים (בדיקת ארובות, בדיקת שפכים וכד') ".
עמותת אזרחים למען סביבה נחשבת לשועל קרבות ותיק במאבקים נגד מפעלים מזהמים בצפון, אבל קרב גדול אחד נגד מפעל - שהפך עם השנים לנושא הדגל השחור, ואף זכה לכינוי "מפעל המוות" - היה זה שהדליק לראשונה את הנורה האדומה, שהביאה, לימים, להוצאת סדרת הדוחות "שקט תעשייתי" לאור.
"הטריגר שלנו היה בעיקר מה שקרה במפעל התעשיות האלקטרוכימיות שבקריית הפלדה בעכו", ממשיכה אמיתי. "כל פעם שפנינו למשרד להגנת הסביבה בדרישה לתשובות על המפעל, שהיה ברור לכולם שהוא מזהם את הסביבה בחומרים מסוכנים מאוד ומסרטנים, קיבלנו תשובות שהכל בסדר. את התשובה הזאת שמענו גם על מפעלים אחרים, אבל מאז, כל פעם שאני שומעת את התשובה "הכל בסדר", אני מתחילה לדאוג".
במהלך שנת 2003 התפוצצה אחת הפרשיות הסביבתיות הגדולות ביותר. כ-80 מתוך 300 עובדים במפעל התעשיות האלקטרוכימיות, שייצר פי-וי-סי, הגישו תביעת נזיקין נגד המפעל, באמצעות עו"ד ארז שניאורסון, בטענה שבמשך שנים נאלצו להיחשף לחומרים מסרטנים ומסוכנים שנפלטו בממדים העולים בהרבה על המותר. על פי התביעה, העובדים הועסקו ללא אמצעי מיגון, מה שגרם לתחלואה מאסיבית בסרטן ובמחלות אחרות.
"מספר העובדים שפנו אליי בבקשה להצטרף לתביעה היה גדול, אבל היינו חייבים לסנן בשביל להצליח להגיע לתוצאות אפקטיביות יותר", נזכר עו"ד שניאורסון. סרטן, מחלות עור וכבד, אימפוטנציה, עקרות ומחלות פסיכיאטריות הן רק
המסמכים הללו ומסמכים נוספים שימשו לימים גם את עו"ד אריה נייגר, שייצג את המפעל בתביעה שהוגשה נגדו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסמוך לסגירתו. אבל לא רק הראיות שהצביעו על האכיפה הרכה ביותר של המשרד כלפי המפעל עזרו לעו"ד נייגר לנצח אחרי שבע שנים במשפט, שהסתיים לפני כמה חודשים. גם איסוף ראיות רשלני, לדברי השופט אלטר, מנע את האפשרות להוכיח באופן חד משמעי את מה שכולם ידעו שחור על גבי לבן: המפעל זיהם את הסביבה.
אחת הטענות של המשרד להגנת הסביבה הייתה כי המפעל פלט HCL EDC, VCM וכלור, חלק מהם הם החומרים הרעילים ביותר שעמם עבד המפעל ואשר גורמים לסרטן ולמחלות קשות נוספות. אלא שלפני שהמשרד טען כי הדבר סיכן את הסביבה וגרם לזיהום חד משמעי, היה עליו לפשפש במסמכים שעליהם הוא בעצמו חתם כבר בשנת 1999, המאשרים כי נתן למפעל ארכה לעמוד בתקנים רק החל מסוף שנת 2005. לא ברור מדוע המשרד להגנת הסביבה נתן את ההנחות המפליגות, אבל בסופו של דבר נסגר המפעל ב-2003, ומכאן שהוא מעולם לא עבר על התקן.
"אילו עצם הימצאותם של חומרים אלה באוויר, בכל ריכוז ובכל כמות, גם מחוץ למפעל, היה מהווה זיהום אוויר בלתי סביר, הייתה המאשימה אוסרת לחלוטין על פליטתם. אבל הוכח כי היא לא עשתה כן", אמר השופט אלטר מבית משפט השלום בעכו. "והנה מתברר מקריאת הוראות אלה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום לא הוגבל המפעל כלל בפליטת החומרים הללו. משיקולים שלא נדונו - וההנחה היא שהם משקפים מדיניות סבירה ואחראית של המשרד להגנת הסביבה-ניתנה למפעל ארכה לעמידה בהגבלות על פליטת חומרים אלה עד לתאריך 31 בדצמבר 2005.
"כלומר, במועד שבו אירעו האירועים הנטענים בכתב האישום פעל המפעל ללא כל מגבלה של פליטה לאוויר של חומרים אלה. לטענת ב"כ המאשימה (המשרד להגנת הסביבה) טענה זו "מקוממת". על דברי ב"כ המאשימה נשיב כך: זו אינה טענה. זו מציאות משפטית שאינה שנויה במחלוקת והיא עולה באופן מפורש מלשונו הברורה של רישיון העסק של המפעל. אם מציאות זו "מקוממת", אין למאשימה להלין אלא על עצמה. היא זו שקבעה את המצב המשפטי שבו הותרה במפורש פליטה לא מוגבלת של חומרים אלה".
דברים נוספים שאליהם התייחס השופט אלטר נגעו לצורות הוכחה בסיסיות לזיהום אוויר לפי חוק. הוכחות שאותן המשרד להגנת הסביבה לא הצליח לאשש, פעם אחר פעם. הצורה הראשונה נוגעת להבאת עדים כדוגמת עוברי אורח או תושבים הגרים בסמיכות למפעל, אשר לפי דבריהם סבלו מצריבות בעיניים, מעשן או מריחות שגרמו לתופעות בריאותיות בסמוך לאירוע. אף שתושבי הסביבה, בעיקר חברי קיבוץ כפר מסריק הסמוך, ניהלו מאבק סביבתי עיקש נגד הזיהום מהמפעל והאירועים שגרמו לצריבות, משום מה המשרד לא מצא לנכון לזמן ולו עד אחד מהם. במקום זאת, הוא בחר בפועלים מהמפעל כעדים שהסבירו על הזיהום בתוך המפעל, ולא בסביבתו, כנדרש בחוק.
גם מקרה אחד ובודד שבו דורית זיס, היום הממונה על מחוז הצפון של המשרד להגנת הסביבה, העידה כי קיבלה פנייה טלפונית ממנהלת בית ספר בסביבה שהתלוננה על זיהום חריג, נפסל על ידי השופט, מאחר שהתביעה לא יכלה להביא את העדה שעשויה הייתה להעיד ממקור ראשון על המפגע. במקרים נוספים דרש בית המשפט ראיות רבות, שלטענת אנשי המשרד להגנת הסביבה נמצאו באותה עת באחד מהמשרדים שלהם. ראיות אחרות התבססו על דגימות שהיה על המפעל למסור למשרד אולם גורמים במשרד שאמון על הגנת הסביבה אמרו כי לא הוגשו להם. אנשי המשרד לא הצליחו להביא ולו מסמך אחד שיצליח להרשיע את המפעל.
"בעיניי, בית המשפט נהג באופן ראוי וייתכן שלא היה יכול להגיע למסקנה אחרת", אומרת ד"ר אור קרסין, מומחית למשפט סביבתי ופעילה בארגונים סביבתיים רבים. "קשה לנו לקבל את התוצאה שיש כאן מפעל שידוע ברבים, לכל ילד או מבוגר שחי באזור, כמפעל מזהם, מלוכלך, שבמשך שנים פגע בעובדים שלו וגם בסביבה".
עו"ד אריה נייגר מייצג מפעלים רבים בארץ שלגביהם נטען לעתים קרובות כי הם מזהמים. גם הוא עצמו אומר כי לו המשרד להגנת הסביבה היה מתרכז במהלך שבע שנות התנהלות המשפט בהבאת ראיות, ייתכן כי התוצאות היו שונות לגמרי. "היה להם שופט אוהד שמאוד רצה להרשיע. הוא אפשר להם לתקן את כתב האישום, להביא עוד ראיות, להביא עדים עד לרגע האחרון, אבל ארבע שנים הם התעסקו בכמה המפעל הזה רשע ואני התעסקתי באיפה הראיות".
בעוד כמה שבועות, כאמור, יתפרסם הפרק השני בסדרת הדוחות "שקט תעשייתי". למרות השיפור שחל בשנה האחרונה במערך האכיפה והפיקוח של המשרד להגנת הסביבה, הדרך להגנה על הציבור מהזיהום עדיין ארוכה. "למרות ההישגים המרשימים בתחום החקיקה, מערך הפיקוח והאכיפה אינו מצליח להדביק את ההתקדמות הזאת ונשאר הרחק מאחור", נכתב במבוא של עמותת אזרחים למען סביבה. "הכשלים נובעים מבעיות ניהול מערך האכיפה וכן ממחסור חמור בכוח אדם מקצועי במחוזות של המשרד להגנת הסביבה ובתחומי סמכותם של איגודי הערים לאיכות הסביבה. רבות כבר נכתב ונאמר על היעדר אכיפה סביבתית. הדוח 'שקט תעשייתי' מראה כי המחדל המתמשך בתחום האכיפה מתחיל בכשל במנגנוני הפיקוח והבקרה".
תגובת המשרד להגנת הסביבה: בקרוב ייכנס לתוקף חוק אוויר נקי, שנועד לתת מענה למרבית הבעיות המועלות בדוח. למשרד בסיס נתונים ממוחשב ועדכני, המכיל נתונים של כל המפעלים שיש להם פליטות לאוויר. בסיס מידע זה מעודכן באופן שוטף ומאפשר מעקב ובקרה אחר העמידה בתנאי רישיון.
בנוגע לפסק הדין בעניין התעשיות האלקטרוכימיות הגיב המשרד: הפרוטוקולים המתעדים את דיוני בית המשפט משתרעים על פני מאות עמודים, ומעיון ראשוני בהכרעת הדין עולה כי בית המשפט לא נתן בהכרח את המשקל הראוי והמלא למכלול הראיות שהובאו בפניו, לרבות עדויות עובדי המפעל שתמכו בגרסת המשרד. אנשי המקצוע במשרד וגורמי האכיפה יבחנו את החלטת בית המשפט לעומקה, ובהתאם למסקנות ישקול המשרד את צעדיו בהמשך ההליך וישקול בחיוב ערעור על פסק הדין מתוך החשיבות שאנו רואים במיצוי הדין עם מזהמי הסביבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם