חמש שאלות לתקשורת העוינת
יש לנו ארץ נהדרת, עונה שביעית לתוכנית סאטירה מוגבלת, טאלנטים עצלנים ושנאה לא ממש מובנת לדתיים ומתנחלים
הקשר שבין ארץ נהדרת לציבור הדתי הוא לא נושא לביקורת טלוויזיה או תקשורת, אלא לניתוח של פסיכיאטר. מכיוון שפסיכיאטר נורמלי לוקח יותר מדי כסף לשעה, נצטרך להסתדר לבד. ובכן, הדבר הברור ביותר הוא הזלזול של "קשת" בציבור הדתי.
כש"ארץ" שודרה בימי ראשון ממוצע הרייטינג שלה היה בערך 30 אחוז, ההתעקשות לשדר בשבת ולהתעלם משומרי המצוות (שהם 20 אחוז מהאוכלוסייה, לא כולל מסורתיים שחלקם עדיין שומר שבת!), גרמה לתוכנית לרדת לאזור רייטינג של 25% בלבד. היינו שמחים לדעת מה ההיגיון העסקי מאחורי ההתעקשות.

ללא ספק, רגע השפל של העונה האחרנה היה מערכון שערך השוואה בין ההתנגדות של ח"כ יעקב כץ לעובדים זרים, לבין קצין הנאצי מהסרט "ממזרים חסרי כבוד". (היו כמובן רגעי שפל נוספים של הסתה נגד מתנחלים, אבל המערכון על כץ באמת היה שיא השפל (וסליחה על השימוש באוקסימרון).
כפי שכתבנו בעבר ההתנהגות שלו, עמדותיו וגם התנהלותו התקשורתית ראויים לעיתים לגינוי ובוודאי ראויים לסאטירה.
העונה האחרונה של ארץ נהדרת סיפקה לא מעט קטעים שהיו לא מצחיקים (וגם ביקורת תקשורתית). אבל הביקורת הכי משמעותית הגיעה מהאקדמיה - nrg מעריב חשף עבודת מחקר שמוכיחה בצורה מעוררת השתאות כי ב"ארץ נהדרת" פשוט מתנכלים למתנחלים ודתיים בשיטתיות, בהשוואה למיעוט הערבי למשל.

למרות פרק הסיום המביך, למרות ההעתקות (סליחה, ההשאלות - מתוכניות סאטירה בחו"ל), למרות שהיו לאורך העונה האחרונה גם הרבה קטעים לא מוצלחים, ארץ נהדרת סיפקה כמה קטעים מצחיקים ודמויות ראויות לחיקוי בפינת הקפה.
רגע השיא של העונה האחרונה היה כנראה מערכון חידון התנ"ך. ללא ספק היה מדובר בקטע מבריק על גבול הגאוני. זה קרה בגלל שילוב של הומור בריא עם סאטירה חילונית/שמאלנית שלא יורדת מתחת לחגורה. זו היתה הוכחה שאפשר לצחוק על נושא דתי בלי לגלוש לוולגריות.
לגבי דמות מנצחת בעונה הנוכחית – ברור שניקח איתנו לפגרה את את "המקפלות". למרות שיוצרי ארץ נהדרת כנראה גם לא סובלים "פרענקים" (ע"ע המעתוקיות), ננצור עד לעונה הבאה את שאולי (ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, אולי תסתמו את הפה שלכם?).

לסיום שתי תהיות - למה אין לא ב"קשת" ולא בכל ההפקה האדירה של ארץ נהדרת, אף מבוגר אחראי שיכול להסביר שבתוכנית שבה צופים גם ילדים רכים בשנים, אי אפשר להשתמש במילים גסות (ולא, הפיפס בשידור לא משנה כלום. מדובר בהמצאה שנועדה לצנזר גסויות לא מתכוננות ולא מערכונים שעליהם מתאמנים בקפידה).
אבל יש לנו אניגמה גדולה עוד יותר – על פי איזה מוסר עבודה ושל איזו ארץ בדיוק, אחרי שתיים-שלוש תוכניות משדרים לקט ולאוסף של 14 תוכניות שהרצף שלהן נקטע שוב ושוב קוראים "עונה" (בעונה השנייה למשל היו 26 פרקים). למעשה אפילו לגוגואים יש עונה יותר ארוכה מאשר לטאלנטים המפונקים של "קשת". עצלנים – לכו לעבוד.







נא להמתין לטעינת התגובות






