כאן תמו שידורנו: היום הקרב על רשות השידור
בהוראת רה"מ בנימין נתניהו אמורה היום ועדת השרים לענייני חקיקה לדחות את הצעת החוק לניתוק השלטון מהשידור הציבורי
הנה הסיפור: ועדת השרים לחקיקה תדון היום בהצעת חוק פרטית שעליה חתומים 51 ח"כים (!) מכל המפלגות, כולל חמישה מהליכוד (שאמה, רגב, פיניאן, חוטובלי וכץ). הצעת החוק הזו שמגישים עכשיו הח"כים נחמן שי, זבולון אורלב ואיתן כבל, היא בעצם העתק מוחלט של הצעת חוק ממשלתית שהוגשה בכנסת הקודמת. אז, היא עברה קריאה טרומית, ירדה לוועדה, אבל אז פרצו הבחירות והכל נדחה.
הממשלה הנוכחית הייתה יכולה לעשות מעשה פשוט, אלמנטרי, וגם מתבקש, ולהחיל עליה רציפות שלטונית כדי להמשיך בתהליך החקיקה. אבל הממשלה הזו העדיפה לא לעשות את זה. יותר מזה: ועדת השרים לחקיקה תדחה היום את הצעת החוק הפרטית, בהוראת הקואליציה, שהיא בעצם הוראת ראש הממשלה. כל זאת, כדי להמשיך להכפיף את ניהול הרשות לידיהם המשומנות והגסות של הפוליטיקאים והאינטרסנטים.
גורמים בכירים במשרד המשפטים ובמשרד האוצר זועמים. בסוף השבוע נשמעו כמה מהם מסננים דברים קשים, אולי חסרי תקדים, מול התנהגותם של אנשי נתניהו. "הוא רוצה לשמור על זה", הם אומרים, "הוא לא מבין כמה חשוב לנתק את זה עכשיו מהפוליטיקה, הוא פשוט החליט לייבש את כל היוזמה הזו. מתאימה לו רשות שידור חלשה ומקרטעת, אבל תלויה בו ואוכלת מכף ידו".
הגורמים המקצועיים האלה הם שעבדו שנים ארוכות עם הממשלות הקודמות על ניסוח הצעת החוק. הם יודעים שהרפורמה הכלכלית שעוברת עכשיו הרשות לא תהיה שווה את הנייר שעליה תודפס אם לא תתרחש במקביל גם רפורמה מקצועית. הרפורמה הזו אמורה
על פי הצעת החוק החדשה תקום ועדת מינויים בראשות שופט מחוזי (בדימוס), שאותו בוחר השר הממונה, ובה מכהנים עוד ארבעה נציגי ציבור מתחומי התרבות, החברה והכלכלה. הוועדה הזו היא שתבחר את "מועצת הרשות" (השר יבחר את ראש המועצה מתוך שלושה מועמדים שתעביר הוועדה), ובכך יחול הניתוק המתבקש בין העריכה והניהול המקצועיים ובין הפוליטיקה.
כשנבחרה הממשלה הנוכחית התברר שאין לה כוונה להעביר את הצעת החוק ההיא, שעליה טרחו כולם (התחיל איתן כבל, סיים יצחק הרצוג). אז החלו בניסוח חוק חדש. עבדו חודשים ארוכים, מול השר הממונה יולי אדלשטיין. בסוף הגיעו לנוסח. אדלשטיין הצליח למסמס כמה מהסעיפים החשובים ולהותיר את ההשפעה בידי הפוליטיקאים, אבל הגורמים המקצועיים החליטו ללכת עם זה.
במשרד המשפטים זעמו ולא ממש הסכימו לפשרות של אדלשטיין, אבל בסופו של דבר הושלם ניסוח הטיוטה וההצעה הייתה מוכנה. עדיף חוק לא מושלם אחד ביד, על חוק מצוין על העץ, אמרו אנשי המקצוע. אלא שאז אדלשטיין התפטר (כזכור, בגלל הפארסה שחולל נתניהו סביב מינוי יו"ר לרשות). לפני כמה שבועות הודיע נתניהו שבמקום לתת את תיק רשות השידור, כמתבקש, לאחד משריו המובטלים (יוסי פלד, נניח), הוא לוקח אותה לעצמו. הגבות הורמו כבר אז, אבל עכשיו ברור לכולם למה.
בשבוע האחרון התברר שנתניהו קובר גם את הנוסח החדש של החוק, שאותו אישר אדלשטיין. גם זה לא יעבור אצלו. החוק עכשיו מצהיב במגירה, במקומו יגיע היום החוק המקורי, שמוגש על ידי 52 ח"כים, והשרים ידחו גם אותו. רשות השידור תישאר כבולה בחיבוק הדב של הפוליטיקאים, אבל בנימין נתניהו יהיה מרוצה.במשך כל שנותיו באופוזיציה ומחוץ לחיים הפוליטיים, לאחר שהובס בשנת 1999, שינן נתניהו לעצמו ולאנשיו שהוא חייב שתהיה לו "מדיה" משלו. אחרת, בחיים לא ינצח. עכשיו, חלומו מתגשם. שלדון אדלסון פתח לו "עיתון". ומה עם טלוויזיה? אה, את זה יש לנו מוכן. לא צריך אדלסון. פשוט צריך להשאיר את רשות השידור ככה, תלויה בדרג הפוליטי, מגמגמת ונטולת עצמאות. וזה מה שנתניהו עושה.
מדובר במהלך עלוב ומעליב (אפשר לחשוב איזה השפעה יש היום לרשות השידור), ובפגיעה ברורה בציבור משלמי האגרה שזכאים לקבל, אל מול האח הגדול, הישרדות ושלל שידורי הריאליטי הצהובים, גוף עצמאי, חזק, נשכני ובלתי תלוי. גוף שלא יעשה חשבון לממשלה, לאף ממשלה, לא לימין ולא לשמאל, ויהיה קשוב רק לזכות הציבור לדעת ולמצפון המקצועי. זה לא קשור לימין, ולא לשמאל. לממשלה לא אמורה להיות דריסת רגל בשידור ציבורי אמיתי. ככה זה בעולם. ככה זה אמור להיות גם אצלנו. אחרת, אין טעם בהסכמי השכר החדשים וכל הרפורמה, שתעלה לנו 600 מיליון שקל, תהיה זריית כסף ברוח. אבל לנתניהו לא ממש אכפת. יש לו "עיתון", עכשיו תהיה לו גם "טלוויזיה".
מלשכת ראש הממשלה נמסר: "מאז שהאחריות על ביצוע חוק רשות השידור עברה לראש המשלה לפני שלושה חודשים, חלה התקדמות משמעותית בביצוע הרפורמה ברשות השידור. כצעד בונה אמון נפסקו העיצומים, הושגה הבנה עקרונית עם ועדי העובדים על פעולה משותפת לניסוח הסכמי שכר, מתקיימים דיונים עם הנהלת הרשות על מבנה ארגוני חדש ועוד. כדי להבריא את הרשות אחרי שנים כה רבות, הן כלכלית והן באופן שתמלא כראוי את יעודה על פי החוק, דרוש עוד זמן. שלושה חודשים הם פרק זמן קצר מכדי לפתור בעיות כה יסודיות וסבוכות. לפיכך, הצעת חוק פרטית אינה הפתרון הנכון בשלב זה. בהמשך התהליך, לאחר שהרפורמה תצא לדרך וימונו מוסדות רשות השידור על פי החוק ייבחן קידומה של הצעת חוק ממשלתית חדשה לרשות השידור".
גם בתגובה הרשמית מנסה ראש הממשלה להתחכם. כל הפרק העוסק ברפורמה הכלכלית אינו רלוונטי. לא בזה אנחנו עוסקים כאן. "הצעת החוק הפרטית" שעליה מדבר נתניהו היא הצעת חוק ממשלתית שעברה קריאה טרומית בקדנציה הקודמת, אין בה שום פוליטיזציה, הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים ובמשרד האוצר בנו אותה אז ועומדים מאחוריה היום. בשביל מה הוא זקוק לעוד זמן?
אפשר לחשוב שמדובר בשיחות קרבה עם הפלסטינים. וגם אם הוא חושב שההצעה ההיא לא טובה, יש לו אחת חדשה, שהשר שהוא כל כך מחבב, יולי אדלשטיין, טרח והכין. למה הוא קובר גם אותה?
התשובה ברורה לגמרי: הוא קובר את שתיהן, את הישנה והחדשה, כי הוא פשוט לא רוצה לשחרר. הוא רוצה להמשיך לבחוש ולנהל את הרשות ולא לתת לה להמריא. כאילו יש ערך אמיתי, במצב הנוכחי, למה שרשות השידור יכולה לתת לו. חבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם