כיבוי האורות ביום כדוה"א מיצה את עצמו

מי שרואה בעצמו איש סביבה בכל ימות השנה, חש שכיבוי האורות הוא אקט מלאכותי. כדאי לגוון, מה דעתכם על יום ללא מכוניות?

אביב לביא | 1/5/2010 13:12

בתוך הבאזז הגדול שעטף את אירועי יום כדור הארץ, היה קל להחמיץ את העובדה שעם ישראל מתחיל להתעייף מטקס כיו בוי האורות השנתי. המגמה הזו טושטשה גם בזכות הצטרפותן של שבע ערים חדשות לשעת העלטה, שהקפיצה את החיסכון הכללי ל-74 מגהוואט (לעומת כ-65 אשתקד). אלא שסיכום הנתונים של חברת החשמל מגלה שבכל הערים שצברו ותק ביום הירוק - למעט דימונה וכפר סבא, כוכבת השנה - חלה צניחה משמעותית במספר המכבים.

בתל אביב, למשל, כובו 182,252 נורות (2.8 אחוזים מסך הצריכה), לעומת 290 אלף אשתקד (ירידה של כ-30 אחוז); בחיפה חסכו 6.62 מגהוואט, לעומת 7.5 אשתקד; בירושלים ירדו מ-175 אלף נורות ל-119,850; בבאר שבע כובו רק 40,436 לעומת 76 אלף בשנה שעברה (כמעט 50 אחוז פחות). ויהי חושך? לא ממש.

יום כדור הארץ בכיכר רבין. חלה צניחה משמעותית במספר המכבים צילום: אמיר מאירי

לא היה צורך לחכות לנתונים הרשמיים כדי לחוש לאן נושבת הרוח. בסקר פרטי שערכתי, התשובות התחלקו לשניים: מי שרואה בעצמו איש סביבה בכל ימות השנה, חש שכיבוי האורות הוא אקט מלאכותי ולא מיהר לקחת בו חלק; מי שמצפצף על הסביבה, לא ראה לנכון להפסיק לצפצף עליה דווקא ביום חמישי בשמונה בערב.

הפער בין ההמולה התקשורתית לתוצאות האמת הכניס

את השדרים ששוגרו לדווח על מבצע כיבוי האורות למבוכה קלה. האווירה הייתה של גמר גביע אירופה, אבל הביצועים הזכירו עוד משחק אפור בליגה הישראלית. מדי פעם השדרים נאלצו להודות שהנתונים שזורמים ממטה חברת החשמל לא מזהירים - באילת הצטמצמה צריכת החשמל רק ב-1.85 אחוז לעומת ערב רגיל - אבל מיד התעשתו ושבו לחגוג יחד עם כדור הארץ.

חיינו כאן ועכשיו

כל זה לא אומר שיום כדור הארץ מיותר בהוויה הישראלית, או שיש להפסיק לציין אותו. להפך. בתוך שלוש שנים הוא זינק ממעמד של אירוע נישה ליודעי ח"ן, ליום שמשהו ממנו נוגע כמעט בכל ישראלי. אפשר גם לומר שהשנה היום הזה עבר תהליך חיובי: האקט הסמלי - כיבוי האורות - פינה את מקומו בחזית לטובת הרבה יותר תוכן סביבתי אמיתי. ביום חמישי שעבר נערכו ברחבי הארץ כנסים, ערבי עיון, סדנאות, הוקרנו סרטים, נערכו פעילויות חינוכיות לילדים, שלא לדבר על השיח הערני בתקשורת. עכשיו רק נותר לחשוב מחדש על עניין כיבוי האורות.

כפי שכתבתי בהזדמנות קודמת, אני סבור שצריך לתת ליום כדור הארץ תפנית מקומית. חשוב להציל את הפלנטה, לא פחות חשוב להציל את ישראל. הציבור הישראלי יזדהה הרבה יותר - וגם יוכל להפיק מכך תועלת מעשית - עם יום שיעסוק בהיבטים הסביבתיים של חיינו כאן ועכשיו.

מכאן גם צריכה להיגזר גישה אחרת לאקט שמסמל את היום. כיבוי האורות הוא גימיק מבריק, קליט תקשורתית, מצטלם היטב. אבל דומה שהוא מיצה את עצמו. הכיבוי נושא איתו מסר בעייתי, מהסיבה הפשוטה שלשבת שעה בלי אור זה לא נוח. הגיע הזמן שהציבור הרחב יבין שאורח חיים סביבתי מבטיח חיים איכותיים יותר - ולא חשוכים יותר.

כדאי לבחון, למשל, את האפשרות שכל הערים המשתתפות ייסגרו ביום כדור הארץ לתנועת רכבים פרטיים. מעין יום כיפור קטן, עם תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל. זו תהיה המחשה יעילה לכך ששינוי סדר העדיפויות התחבורתי יאפשר לנו לחו יות עם הרבה פחות זיהום אוויר, רעש ותאונות דרכים. זה רק רעיון אחד.

יש מדינות שבהן ביום כדור הארץ מכריזים על מבצע לאומי לניקוי נחלים או חופים. כשחלקתי את תחושותיי עם ליאת צבי ממשרד הפרסום גלר-נסיס, שחתומה על מיתוג יום כדור הארץ בישראל, התברר שאני מתפרץ לדלת פתוחה. "זה כאילו תמללת את מחשבותיי", היא אומרת, "עקבתי השנה אחרי התהליך שבו היום הזה קצת עבר מהאנשים לממסד, מה שהתחיל מלמטה נהיה יותר מיינסטרים וקיבל חיבוק אדיר של התקשורת, העיריות והפוליטיקאים. ברור שצריך לעשות חושבים לגבי איך ממשיכים מכאן. כשהייתי בשיקגו הכריזו על יום כדור הארץ כיום ללא מכוניות ודאגו שזה יהיה ביום שישי. אולי זה מה שכדאי לעשות גם אצלנו".

aviv67@gmail.com