טריאתלון הנשים: כל אחת מנצחת

דנה מורן קוראת לכל אחת להשתתף בטריאתלון הנשי שיתקיים בסוף החודש, אך לאו דווקא בשביל הספורט. מה, רק גברים יכולים?

דנה מורן | 6/5/2010 8:14

למרות השיפור שחל במעמד הנשים בארץ ובעולם, המחקרים עדיין מצביעים על אחוז נמוך במיוחד של נשים בתפקידי ניהול, אך גרוע מזה הוא הקיבעון המחשבתי המופיע בסקרים: ישנם גברים, וחמור מזה – נשים, שעדיין מאמינים במקומן של נשים במטבח, וחוסר יכולתן של נשים להתמודד עם קריירה ועסקים.

דנה מורן צילום: יח"צ

אלה עובדות מוזרות במיוחד לאור הקלישאה הידועה שגברים לא מסוגלים לעשות שני דברים בבת אחת, ונשים יכולות לעשות הכל בו זמנית. וזה נכון לא רק לעסקים. לגברים מיוחסים גם ענפי ספורט עתירי משמעות בעוד שנשים, קשה בכלל למצוא אותן במדורי הספורט. כנראה שגם במקרה הזה מקומן הטבעי הוא במטבח, או על הספה.

נעשים ניסיונות רבים לעודד ולהעצים נשים. בסדנאות, דינמיקות וקבוצות תמיכה אך אחת הדרכים המקוריות ואולי המפתיעות היא דווקא טריאתלון הנשים. יותר מכל תחביב ספורטיבי אחר - זהו ענף ספורט שמשלב שחיה, רכיבה על אופניים וריצה.

כבר מעצם הגדרתו הוא מצריך יכולת שילוב בין מגוון אימונים בעלי אופי משתנה ולא מעט לוגיסטיקה. כדי להיות טובים בכל שלושת הענפים, את בריכת השחיה פוקדים לפחות פעמיים בשבוע, השכם בבוקר יוצאים לאימוני הריצה, ובוקר שבת לרוב מוקדש לרכיבות אופניים מרובות קילומטרים. לעיתים מדובר אף על יותר מאימון אחד ביום.

לא בכדי טריאתלטים חייבים לדעת לשלב משמעת אימונים קפדנית בתוך סדר היום של הקריירה. טריאתלטיות, בנוסף לכל, צריכות גם לשלב את המשימות הטבעיות שמיוחסות להן כמו הדאגה למשק הבית ולילדים. ממש משחק בכדורי ג'אגלינג של החיים. לכן לא מפתיע שנשים, שיודעות לעשות יותר מדבר אחד, בכל זאת, לא מיוצגות בספורט הזה באותה מידה כמו גברים.

מוצאים כוחות

הכוחות לדחוף את היכולות שלנו לגבולות חדשים, היכולת להציב מטרות רחוקות טווח, לבנות תכניות פעולה שישיגו אותן, ולקחת את אותה נשימה ארוכה שלעיתים דרושה כדי להגיע למטרות האלו דורשת ניהול זמן.

נדרש תעדוף המטלות שנוחתות על שולחני בעבודה. החיבור בין ספורט כתחביב לבין יכולות ניהול קיים במחקרים, אך הוא מתחדד מאוד כשמדובר בנשים וככלי למוביליות חברתית (כפי שנחקר למשל באוני' שיקגו, בהרווארד ואפילו בבר אילן).

על עצמי אני יכולה להעיד כי דרך זו כוללת הרבה

יותר משמעת עצמית, ובעיקר, קביעת יעדים אתגריים אך ברי השגה. ולו רק בשל התחושה שמי שיש בה את היכולת לקום בחמש לפנות בוקר לאימון ועוד לנהל יום שלם של קריירה ובית. מסוגלת להכל.

יותר מאלף נשים, השנה בלבד, מחליטות לפקוד את טריאתלון הנשים (המתקיים במרינה בהרצליה בסוף חודש מאי). לא מדובר רק באתלטיות חובבות ספורט, אלא בעיקר בנשים שהחליטו לצאת מן הכורסא, שהחליטו להוכיח לעצמן ולאחרים, שגם נשים מסוגלות להתמודד עם אתגר מורכב (במקרה גם ספורטיבי).

הניצחון הפרטי

דרוש אומץ להחליט להכניס פתאום לרשימת המטלות השגרתיות גם אימונים משלושה ענפים שונים כדי להגיע ולעמוד על קו הזינוק. עצם ההחלטה להשתתף בתחרות ולעשות את כל ההכנות הדרושות, היא שמביאה את הנצחון הפרטי של כל אחת ואחת.

הספורטאיות החדשות שמצטרפות כל שנה לטריאתלון נשים מסמלות בעיני סוג של חוסר כניעה לתכתיבי החברה המיושנים. סדר היום שלהן בוודאי לא כלל אימוני שחיה או רכיבות אופנים ארוכות, שלא לדבר על ריצות בקצבים משתנים וכן הלאה.

לעשות את השינוי הזה ולמקם אותו אי שם בין עיסוקי היום והשגרה, דורש הרבה משמעת והתמדה ולא מעט מאותה יכולת מיוחדת שמיוחסת רק לנו – לעשות כמה דברים בבת אחת.

וכמו בספורט, כך גם בעבודה. אני מאמינה שמי שרוצה לעשות שינוי ולהביא את עצמה למקומות יותר מאתגרים ויחודיים בחיים, יכולה לעשות זאת. בדיוק כמו כל אותן בנות שמוצאות את עצמן, בסיפוק רב, על קו הזינוק עם עוד אלף שכמותן שלא מוכנות לוותר.

דנה מורן היא מנהלת שיווק בתחום הביומד, משתתפת בטריאתלון הנשים