אנשים חמים: משפחות שבוחרות לחיות בלי מקרר
אנשים שהוציאו מהבית את הטלוויזיה יש אפילו בתל אביב. אבל מה לגבי אנשים שהוציאו מהמטבח את המקרר ובוחרים לאכול רק אוכל עונתי וטרי? שלוש משפחות שחיות בלי מקרר מספרות איך עושים את זה
תאמינו או לא, יש אנשים בעולם המערבי, וגם בישראל, שבחרו לוותר על תיבת הקירור המטרטרת במטבח, הלוא היא המקרר. מובן שהבחירה אינה מתמצית רק בכך - האנשים שאיתם שוחחתי עשו את זה, באופן לא מפתיע, כחלק מתפיסת עולם כוללת, שרואה את צורת החיים המקוונת-מחושמלת-סלולרית-צרכנית שלנו כלא מובנת מאליה. מה שלאחדים ייראה אולי כוויתור על נוחות וכהתפשרות תזונתית, נתפס אצל נטולי המקרר כחיים בריאים יותר ובעיקר חופשיים יותר.
בליאת טאוב, בת 35 מכרמיאל, נתקלתי אינטרנטית לפני כמה שנים באתר הפורומים "באופן טבעי", שם הייתה פעילה מאוד בפורום שדן בחיים בלי מקרר. טאוב היא אמא לשני ילדים בחינוך ביתי, הרבליסטית קלינית בהכשרתה ובעלת דיפלומה בפרמהקלצ'ר, עוסקת באקטיביזם חברתי-סיבתי ויחד עם בן זוגה עדיאל עומדת מאחורי "תפריט מקומי" לעידוד צריכה מקומית בגליל. לפני חמש שנים, כשבתה הגדולה שחר הייתה בת שנתיים היא חייתה בלי מקרר בכלל ועכשיו יש בבית רק מקפיא, "כי לא עוברים את הקיץ בלי גלידה".
החיים בלי מקרר התחילו באופן לא לגמרי מתוכנן: "התקלקל המקרר שהיה לי והחלטתי לא לתקן כל כך מהר, אלא לבדוק איך זה בלי", היא מספרת. "אחת המוטיבציות הייתה שהיה לי מקרר גדול מדי. חייתי בדירה של 30 מ"ר עם ילדה. כל הזמן שואלים, למה בלי מקרר? ואני שואלת, למה כן? אנחנו אוכלים טבעוני בבית, ובשר וחלב הם המוצרים העיקריים שצריכים קירור, אז זה מאוד מקל. אני לא יודעת אם עם בשר וחלב אפשר להסתדר בלי מקרר. מה שמבאס אותי עם מקרר, זה שאני שוכחת המון דברים. יש שכבות במקרר והמון דברים מתקלקלים. עכשיו אני מאבדת הרבה פחות אוכל, כשהיה לי מקרר לא הייתי חופרת לעומק".
תמי לביא,
דיצה וג'ק, היא בת 24, הוא עולה מלונדון בן 25, חיים גם הם בכליל, ביורט (אוהל מונגולי) עם בתם התינוקת נטע. הם הורים במשרה מלאה, שמקדישים את עיקר זמנם לעבודות הבית ללא עזרתם של מכשירים חשמליים. "פשוט לא היה כאן מקרר", דיצה אומרת. "אנחנו לא צרכנים, חיים בפשטות. אין, רכב, בלנדר, מכונת כביסה, טלוויזיה, מדיח. דברים שאם מנסים לחשוב מה בנאדם צריך, אז אף אחד מהם לא נכלל בקטגוריה הזאת. הצורה שבה אנחנו חיים מאפשרת לא לעבוד ואנחנו זוכים להיות ביחד ולראות את הילדה גדלה, לתת לה את כל תשומת הלב וגם אחד לשני. זה לא שאין עבודה, העבודה היא סביב הבית".
ולראיה, בזמן ששוחחתי עם דיצה, ג'ק היה בחוץ וכיבס את החיתולים הרב-פעמיים של נטע. הם מגדלים אוכל בגינה, אוספים מי גשמים ומעט הכסף שלו הם זקוקים מגיע מחסכונות. "אנחנו משתדלים להתנתק מהמערכת", דיצה מספרת. "אין לנו חשבון בנק. באופן סמלי, הכסף נמצא בתוך קופסה בשירותים שלא עובדים. הרעיון הוא שמשתדלים לחיות פשוט. יש יותר עבודה סביב הבית, אבל העבודה בשביל עצמנו ולא בשביל מישהו אחר כדי שנוכל לקנות דברים שיעשו את החיים יותר קלים. לפי מדדים רשמיים אנחנו עניים, עולם שלישי, אבל ההרגשה היא של שפע".
ג'ק, שעשה הפסקה מכיבוס החיתולים, מוסיף במבטא לונדוני: "אני חושב שלפני פחות מ-100 שנים לאף אחד לא היה מקרר. עכשיו זו תקופה שיש הרבה דברים. יום אחד לא יהיה את כל זה - דלק, משאבים מהטבע שמאפשרים לנו להמשיך ככה. לי חשוב לדעת איך לחיות בלי הדברים האלה, ואנחנו יודעים איך לחיות ככה. אנחנו מתכוננים".
איך נערכים לחיים בלי מקרר?
ליאת: זה קרה לפני הקיץ, אז לא הייתה בעיה. אני גרה בעיר ויש ירקן קרוב לבית. בקיץ קונים הרבה פעמים בשבוע בכמויות קטנות. עלים מגדלים בגינה, אז אני קוטפת מה שאני צריכה. בשביל מים קרירים קניתי ג'ארה מחרס בלי גלזורה. החרס הוא חומר נושם. שמתי את זה מול חלון שזרם בו הרבה אוויר ואז היו מים קרירים. עם ירקות ופירות היה ניסיון להשתמש בכלי חרס, אבל הלחות גרמה לריקבון מהיר, כך שלא היה לזה יתרון על סל מכוסה. גרתי אז בדירת מרתף בירושלים וזה היה יחסית קל. היום בדירה שלנו בכרמיאל הארון עומד על קיר דרומי, שזה גרוע. אנחנו עדיין שמים את הירקות בארון פתוח בסלים כדי שינשום. הדבר היחיד שהשתדרגנו בו עם המקפיא, זה כשיש שאריות של ארוחות בקיץ אנחנו שמים בצידנית בקבוקים מהמקפיא ושומרים בה את האוכל. כשגרתי בירושלים וראיתי שיש יותר מדי אוכל, הזמנתי חברים סטודנטים לארוחת חינם. כמעט לא זרקתי אוכל. למדתי לבשל את הכמות הנכונה. יש בבית כמעט כל הזמן דברים שאפשר לאכול בלי בישול – פירות וירקות, קרקרים שאנחנו מכינים, גבינה מאגוזים שלא דורשת קירור, טחינה, חמאת בוטנים - את הרוב אנחנו מכינים בעצמנו. היום יש גם הרבה פירות קפואים. פרי קפוא עם חופן אגוזים בבלנדר, זה הפאסט פוד שלנו. יש אוכל שמתבשל נורא מהר כמו בורגול ועדשים אדומים.
תמי מספרת שגילתה שחלב מחזיק יומיים בחוץ, חמאה ויוגורט לא צריכים מקרר. קונים ואוכלים פעם בשבוע מעדן, זה הצ'ופר של הילדים. אנחנו לא אוכלים הרבה מוצרי חלב, אין לי מיליון אקטימל בבית. אם אני אקנה, יאכלו ישר. אין ארטיקים, קרטיבים, מאמא עוף. גם אם היה לי מקרר לא היה לי את הדברים האלה. אנחנו מבשלים כל יום ואוכלים טרי, קונים לחם או עושים צ'פאטי. פשוט מתרגלים. כמעט קנינו מקרר גדול ואז אמרתי לעודד, מה נשים בו?
"חיים בלי מקרר קובעים דיאטה מסוימת", אומרת דיצה. "לא אוכלים חלב ובשר, אוכלים רק דברים טריים. יש גינת ירק, ועכשיו יש גם עלי בר שאנחנו מלקטים. פעם בשבוע אנחנו לוקחים ירקות ופירות מהשוק, את מה שנשאר בסוף היום. אם יש דברים שצריך להשתמש בהם מהר, אז אנחנו משמרים [דיצה וג'ק מכינים ומוכרים ריבות, חמוצים וצ'אטני בשיטת מסורתיות טבעיות ובצנצנות זכוכית, פרקטיקה שהם רואים בה אמצעי לשימור אנרגיה], קונים דברים יבשים כמו קמח ואורז ומבשלים אותם כמו כולם. בחורף יותר קל, כי אפשר להכין סיר גדול לכמה ימים. בקיץ מבשלים כמויות קטנות.
"הרבה נבהלים כי הם חושבים שזה דורש זמן", אומרת ליאת טאוב. "אבל זה חוסך את הזמן שצריך לעבוד בשביל אוכל מהיר, מקרר וחשמל. התזונה שלנו השתפרה, אנחנו אוכלים רק טרי, הרבה יותר פירות וירקות. חומוס רק באותו יום, שאז הוא הכי טעים. זה כמו להגיד שאוכל אורגני יקר, אבל אם עושים שקלול של כל מיני נתונים ומורידים ופלים, קולה ומוצרי חלב, זה נראה אחרת".
"זה שינוי תפיסה, תמי לביא מבהירה את נקודת המבט שלה. "בלי מחשב, טלוויזיה, מכונת כביסה, מדיח. כל אורח החיים אחר. אצלנו יש לינה משותפת, כלומר הורים וילדים באותו חדר, וחינוך ביתי. אני יודעת שאני קיצונית. אם היה חשמל, לא הייתי מתנגדת למכונת כביסה ומדיח כי זה אקולוגי וחוסך מיים. טלוויזיה לא הייתי מכניסה. עצם זה שאין לי מקרר, ואני לא יכולה לקנות גלידה או מעדנים, עוזר לי בחינוך של עצמי ושל הילדים. אני שמחה עם הבחירה שאין לי המון דברים, למרות שהילדים בטח היו רוצים. מדי פעם הם שואלים, אבל הם יודעים את התשובות. יש להם דברים שאין לילדים בעיר: יש טבע, אין בית ספר, אין שיעורים. יש יתרונות וחסרונות לכל דבר. הם היו רוצים יותר דברים בבית, כל יום עוף או גלידה, אז מדי פעם קונים ואז הם מעריכים את זה יותר".
מה היה הכי קשה? היו רגעי משבר?
ליאת: ביאס אותי ששיטת הכדים לא הצליחה, כי רציתי מקרר אלטרנטיבי. עשיתי ניסיונות ואז התייאשתי ועזבתי. אחרי הקיץ הראשון תיקנתי את המקרר ומכרתי אותו, ואז התפנה המקום שהוא תפס בבית. הייתי צריכה אומץ להיפטר מהמקרר. אחר כך עברנו לגור עם חברים שהיה להם היה מקרר, אבל אף פעם לא הכנסתי את האוכל למקרר. המשכתי לטפל בדברים בשיטות שלי.
דיצה: יש פעמים שאנחנו אומרים שבא לנו להתפנק, אז אנחנו נוסעים לאמא שלי ושמה נהנים מחיי נוחות ליום-יומיים ואז כבר רוצים לחזור הביתה. יש משהו מנוון בזה שהכל כל כך קל: מדיח, מכונת כביסה, טריקים שלוקחים ממך את העצמאות. אלה מיומנויות שצריך לשמר. יום אחד ייגמר הנפט ויצטרכו להסתדר בלי המכשירים. אני לא יודעת אם בחיים שלנו, למרות שנראה לי שכן, וזה משהו להעביר לדורות הבאים, למשל איך להכין לחם".
איך אנשים הגיבו להוצאת המקרר מהבית?
ליאת: עד היום סבתא שלי שואלת אם אני צריכה כסף למקרר. הבן הקטן בן השנתיים, סוּף, התחיל לגלות עניין בזה שאצל סבתא יש ואצלנו אין. שחר, שכשהוצאתי את המקרר הייתה בת שנתיים, הייתה רגילה לזה שהכנו לבד גלידות וקרטיבים ופתאום אין. כשגרתי איתה בירושלים היה לנו הסכם עם מישהי בקיוסק ליד הבית שאצלה היינו שמות את הקרטיבים הביתיים. היינו הולכות לקיוסק לאכול קרטיב. בכרמיאל קנינו מקפיא".
תמי: "כל הזמן שואלים, איך את עושה את זה? גם הסבים והסבתות. ההורים של בעלי באים עם צידנית עם מעדנים, ההורים שלי מגיעים עם אוכל בקרח, בגלל התפיסה שהשניצלים לא יחזיקו מעמד שעה באוטו. יש כל מיני תגובות, אבל אוהבים אותנו בכל זאת".
דיצה: "יוצא לפעמים שאני נוסעת בטרמפים ואני מספרת שאני חיה באוהל. שואלים אותי, איפה את מתקלחת? איפה השירותים? מדמיינים חיים פרימיטיביים, אבל החיים שלנו נוחים. ההורים שלי היו פה ולא נשארו לישון, כי לא היה להם נעים עם השירותי קומפוסט. ההורים של ג'ק כן ישנו איתנו ביורט".
זה חוסך כסף או גרם ליותר הוצאות?
תמי: "אני חושבת שזה חוסך ברמה שאני קונה רק מה שצריך".
מה עושים עם שאריות אוכל?
ליאת: שמים בצידנית עם בקבוק קפוא. קורה שמתקלקל קצת אוכל, ואז זורקים לקומפוסט ויודעים שמאכילים עוד מישהו בזה.
יש לכן טיפים למי שרוצה להצטרף?
ליאת: שמים את המוצרים היבשים ל-24 שעות במקפיא וזה מחטא אותם, לארוז הכל בקופסאות אטומות, לשים עלי דפנה שדוחים את העש - זה עוזר בחלק מהמוצרים. ירקות ופירות עונתיים נשמרים טוב יותר. יש דברים שמחזיקים יותר זמן בשקית בד או ניילון, כמו גזר. אנחנו מקפיאים בננות לקראת הקיץ. זה נורא פשוט, לא צריך ידע, צריך בחירה. מה שנראה לי הכי חשוב זה להשקיע מחשבה. המון דברים אנחנו עושים על אוטומט "כי צריך". צריך לעצור ולחשוב מה הדברים שלא צריך. המכשיר הראשון שנפטרתי ממנו היה הטלוויזיה. זה פינה לי המון זמן. קשה לעשות את הצעד הראשון ולהחליט שיש לנו דברים מיותרים, אבל ההתנקות נורא בריאה.
תמי: אני שומרת אורז וקמח בדליים סגורים ובצנצנות. צריך לקנות מה שבאמת צריכים ולא רק כי המוצר נראה טוב ומגרה, כדי לא לבזבז ולא לזרוק.
דיצה: "מקרר זה משהו שהמציאו לפני 50 או 60 שנה ופעם לאף אחד לא היה. מה ששומרים במקרר זה בדרך כלל אוכל עם חומרים משמרים או מזון מעובד".
רוצים להצטרף? כאן וכאן תמצאו פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם