יענקל'ה לאן? דרכו לצמרת של יעקב שחם
איך הפך נער מעברה מק. ים לעורך מקומון חיפאי שעם קצת מחברים הפך ליו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות השנייה, אחד התפקידים המשפיעים בתקשורת הישראלית
גבות רבות הורמו למשמע הדברים, כמו גם למשמע ההכרזה על שחם כיו"ר הוועדה. ועדת טלוויזיה היא אחת משתי הוועדות החשובות ביותר במליאת הרשות השנייה, והיא הקובעת בעצם את לוח השידורים, דנה בסוגיות של רגולציה ובגדול מחליטה מה נראה על המסך שלנו. שחם הגיע לתפקיד לפני כחודש וחצי לאחר שתי קדנציות (כחמש שנים) באותו תפקיד, יו"ר ועדת הטלוויזיה, ברשות השידור.
עד שיום בהיר אחד, ב-11 בנובמבר האחרון, נשלח מכתב לכל חברי ועדת הטלוויזיה של רשות השידור אשר בישר להם כי מאחר ששחם עתיד בימים הקרובים להצטרף למועצת הרשות השנייה, הוא רואה לנכון למסור את ניהול הישיבות מיום זה לממלא מקום יושב ראש הוועדה ולא ישתתף יותר בישיבות המליאה ובוועדותיה.
"אנשים ברשות לא האמינו", מספר גורם ברשות השידור. "הוא יושב כאן בוועדה, נחשף לתחקירים סודיים ולסיפורים שאנשים עובדים עליהם, בעצם לכל התוכן, ובאותו זמן הוא עושה שורת צעדים כדי לעבור לרשות השנייה. זה לא נתפס. איך אפשר לכנות את זה אם לא ניגוד עניינים?".
נראה כי הצירוף "ניגוד עניינים" מלווה את שחם לכל מקום שאליו הוא הולך. האיש שעזב גוף רגולטורי אחד ועבר לגוף המתחרה, בעודו עורך עיתון אשר שייך לגוף תקשורת שלישי, מוצא את עצמו לעתים קרובות מותקף נוכח מה שנראה מהצד כאינטרסים צולבים שאינם מתיישבים בכפיפה אחת.
שחם, 66, נולד במצרים ועלה עם הוריו לישראל כשהיה בן שלוש. ילדות קשה של עוני ומעברות, על אף חיי הנוחות שהשאירו הוריו מאחור. הוא גדל בקריית ים, מעולם לא סיים תיכון ואין
בשנות ה-80 ניהל במשך שנתיים את התחום המסחרי במקומון החיפאי של "ידיעות אחרונות" "קול חיפה", עד שבוקר אחד קם והחליט לפתוח מקומון משלו. בעזרת חבריו זכריה פרייליך (מפרסום שפי) ואיזו אהרון ייסד שחם את חברת המו"לות "מגדלור בע"מ" והחל להוציא לאור את המקומון "ידיעות חיפה", שנבדל באופן משמעותי משני המקומונים ששלטו בשוק בתקופה ההיא: "כלבו" של רשת שוקן ו"קול חיפה" של "ידיעות אחרונות".
שחם יצר פורמט חדש - יש שמכנים אותו גאוני: במקום כתבות מגזין ארוכות, כ-20 עמודים במקומון מוקדשים אך ורק לנושאי רכילות. רכילות בבתי המשפט ובבתי החולים, בפאבים ובשכונות המבוססות, בקמפוסים ובנמל - פורמט המבוסס על הרגל חיפאי ידוע, לפתוח את העיתון בכל יום שישי ולחפש את השם שלך, בהתבסס על אופייה של חיפה כמין "קיבוץ גדול". שחם השכיל להבין את זה, ויחד עם הרבה ידיעות חדשותיות מקומיות הפך "ידיעות חיפה" ממקומון זניח למקומון מצליח במיוחד, שהצליח לנשל ממעמדו אפילו את "כלבו" הוותיק והמבוסס.
בשנת 2002 החליט שחם להצטרף לרשות השידור, והגיש את מועמדותו לתפקיד חבר במליאת רשות השידור לוועדת רביבי, שעסקה בבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים. באותה תקופה היה רענן כהן השר הממונה על רשות השידור, אולם כאשר החלה הוועדה לדון בעניינו של שחם, החליף אותו ראש הממשלה אז, אריאל שרון, כשר הממונה על הרשות.
לכן, על אף שהוועדה מצאה ששחם אינו עומד בתנאים לכהן כחבר מליאה מאחר ש"אין לו די ניסיון בגופים בעלי היקף עסקים משמעותי כנדרש בחוק", כפי שכתבה, מצא שחם את דרכו לחברות מן המניין במליאה. זאת, לאחר ששרון, שרצה להכניס כמה שיותר אנשי ליכוד למליאה, שלח מכתב לוועדה, ובו התפייט על סגולותיו ועל יכולותיו של שחם. בין היתר כתב כי הוא עומד בראש מערכת העיתון "ידיעות חיפה" הנחשב למוביל בין עיתוני הצפון, שימש בעבר כמנכ"ל משותף באחד ממשרד הפרסום הגדולים בישראל, ובנוסף הוא ממלא תפקידים ציבוריים, כמו חבר במועצת המנהלים של חברת המוזיאונים של חיפה ויושב ראש איגוד הנאמנים של תיאטרון חיפה.
שרון, מתברר, לא ראה כל ניגוד עניינים פוטנציאלי בין חברות במליאה ובין שלל עיסוקיו האחרים. נהפוך הוא - "למותר לציין", כתב , "כי פעילותו של מר שחם הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי ראויה לציון... על כן אודה לך אם תביא את מועמדותו של מר שחם לבחינה מחודשת בפני הוועדה שברשותך". המילים החמות שהרעיף שרון על שחם, שהיה אז חבר פעיל במרכז הליכוד, עשו את שלהן.
אבל שרון לא היה היחיד שגמר על שחם את ההלל - ממליץ נוסף היה השופט החיפאי מיכה לינדנשטראוס, אז נשיא בית המשפט המחוזי וכיום מבקר המדינה. במכתבו שיבח לינדנשטראוס את שחם וציין גם את העובש דה שבעיתונו דיווחו על עבודת בתי המשפט בצורה מקצועית ומדויקת, "וזה ייאמר לזכותו של שחם כעורך ראשי", כתב . עם כאלה מכת ש בי המלצה, איך אפשר להגיד לא? מועמדותו של שחם אושרה בניסיון השני "בכפוף להתחייבותו כי יימנע מלדון ולהשתתף בדיונים הקשורים לעיסוקיו האחרים".
חודשיים לאחר המינוי כחבר מליאה מינתה מליאת רשות השידור את שחם ליו"ר ועדת הטלוויזיה, אחת משתי הוועדות החשובות ביותר בגוף המפקח על רשות השידור. מאוחר יותר הוא גם מונה לנציג הרשות בוועדת המדרוג, מה שגרר תלונות בדבר ניגוד אינטרסים מצד חברי המליאה (כפי שפורסם ב"הארץ"), שטענו כי לא יכול להיות ששחם, שמוציא את פרנסתו מ"ידיעות אחרונות" שהיה אז בעל אחזקות בערוץ 2, ייצג בוועדה את ערוץ 1.
אבל שחם כבר עלה על הגל: ב-2006 אושרה בשנית מועמדותו לחבר המליאה וליו"ר ועדת טלוויזיה. איגוד המפיקים ופורום היוצרים הדוקומנטריים יצאו אז נגד המינוי ושלחו מכתב חריף בנושא לציפי לבני, שהייתה אז השרה הממונה על הרשות. "אנו רואים בשחם אדם בלתי ראוי לעמוד בראש ועדה חשובה זו, זאת בשל הרקורד הבעייתי שלו כיו"ר הוועדה בשנים עברו", כתבו.
"שחם שימש בתפקיד יושב ראש ועדת התוכניות במהלך כהונתו של המנכ"ל הקודם בראל והיה שותף לכישלון הניהולי של הרשות במשך שנים. בפגישה שהתקיימה בין שחם לבין נציגי איגוד המפיקים ופורום היוצרים הדוקומנטריים הביע הראשון פליאה מדוע רשות השידור צריכה לעשות ולממן יצירה ישראלית מקורית איש כותית בכלל".
אז כתבו. שחם מונה לקדנציה שנייה ברשות, ולא רק זה - כעבור זמן קצר מונה שר חדש כממונה על הרשות, איתן כבל ממפלגת העבודה. כבל לא רק שלא שעה לתלונות על שחם, אלא אף ביקש למנות אותו ליושב ראש זמני של מליאת הרשות. בעקבות פרסומים בעניין, שלחה אגודת העיתונאים בירושלים מכתב לכבל עם העתק למבקר המדינה, לינדנשטראוס, ובו היא מביעה את התנגדותה למינוי.
"לטעמנו קשה להעלות על הדעת כיצד מתיישב תפקיד יושב ראש מליאת השיש דור עם בעלות על מקומון. על פניו מדובר בחשש ממשי ביותר לניגוד עניינים הפוסל את מינוי מר שחם לתפקיד", כתבו אנשי האגודה. במשרד של לינדנשטראוס, אשר בדרך כלל שש לחקור כל מה שרק מריח מניגוד עניינים, אמרו כי הם אינם עוסקים בנושא.
כעבור זמן קצר כתב שחם לכבל שתשובת מבקר המדינה מדברת בעד עצמה. יתרה מכך - ההחלטה על מינוי חברים לוועד המנהל היא בידי מי שהופקד על כך, כמו השר הממונה על רשות השידור וועדת רביבי, שכבר אישרה את מועמדותו. "אי לכך", חתם , "איני רואה כל סיבה מדוע שמי לא יעלה לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב".
אלא ששלומית ברנע-פרגו, לשעבר היו ש עצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, חשבה אחרת, ובמכתב ששלחה לכבל הסבירה כי מאחר ששחם הוא הבעלים של חברת "מגדלור, הוצאה לאור בע"מ" העוסקת בהוצאתו לאור של המקומון "ידיעות חיפה" וכן משמש כעורך המקומון, הרי שיש לו ניגוד עניינים. "לפי מיטב הבנתי עיסוקו זה של מר שחם והאינטרסים שלו יוצרים ניגוד עניינים עם כהונה בוועד המנהל של רשות השידור ואף עם תפקיד חבר מליאת רשות השידור", הסבירה. שחם, בתגובה, שלח מכתב עוד באותו היום, ובו הסביר ש"ידיעות חיפה" הוא מקומון פרטי ששום רשת ארצית אינה שותפה בו והוא מכסה רק תחומים מקומיים. אבל במשרד ראש הממשלה לא השתכנעו וכבל נאלץ לבטל את מועמדותו של שחם.
האומנם פרטי? במשך שנים נמנע שחם מלפרט את טיב הקשרים העסקיים בינו לבין "ידיעות אחרונות", אולם כיום נמצאת חברת "מגדלור בע"מ" שמוציאה את העיתון לאור בבעלות מוחלטת של "ידיעות אחרונות", לאחר שרכשה את המקומון. מובן של"ידיעות אחרונות", מעסיקו של שחם, עשויים להיות עניינים צולבים עם הרשות השנייה, ולו למראית עין.
זה אינו ניגוד העניינים היחיד שנקשר בשמו של שחם. כאמור, מכהן שחם בתפקיד יושב ראש דירקטוריון חברת המוזיאונים של עיריית חיפה כבר כמה שנים טובות. התפקיד אמנם ללא שכר, ועבר את כל אישורי הוועדה לבדיקת מינויים לפי תקנות העיריות, אולם מעצם היותו עורך (ולשעבר בעלים) של עיתון שאמור לסקר באופן ביקורתי את עיריית חיפה ולשמש כלב השמירה של הדמוקרטיה, עולות שאלות אתיות קשות.
במאי 2009 העלה יעקב בורובסקי, נציג האופוזיציה בעירייה, בפני מועצת העיר, את עניינם של שחם ושל חברו הטוב דני נישליס, מנכ"ל רדיו חיפה, שמכהן כיו"ר דירקטוריון התיאטרון העירוני. בין היתר ביקש בורובסקי תשובות מראש העירייה לשאלות האם נדוש נה סוגיית ניגוד העניינים והאם נבחנה הזיקה הכלכלית והציבורית בין התאגידים ל"ידיעות חיפה" ולרדיו חיפה, וביקש פירוט של היקף ההתקשרויות הכלכליות בין התאגידים העירוניים ובין שני הגופים, וכן את פירוט הפרש סומים שיזמה העירייה ב"ידיעות חיפה".
התשובה שקיבל הייתה כי מועמדותם של שחם ונישליס נבחנה על ידי הוועדה לבדיקת מינויים הפועלת לפי תקנות העיריות (נציגי העירייה בתאגיד עירוני) תשס"ו 2006, וכי שניהם נמצאו כשירים לכהן כיושבי ראש חברת המוזיאונים והתיאטרון (בהתאמה) לפי הוראות תקנה 3ב.
אולם על שתי השאלות האחרות, בנוגע לקשרים הכלכליים של העירייה מול ידיעות חיפה ורדיו חיפה, קיבל בורובסקי תשובה ש"הנתון המבוקש לא רלוונטי לסוגיית ניגוד עניינים אפשרי לכהונה כיו"ר תאגיד עירוני". אחרי ויכוחים עם ראש העירייה ופניות חוזרות ונשנות, קיבל לבסוף בורובסקי את הנתונים, שלא הניחו את דעתו.
יצוין שנוסף על שלל תפקידיו העירוניים - שחם יושב גם כחבר בגוף שאמור לייעץ לראשי אוניברסיטת חיפה, ובין השאר לנשיא ולוועד הפועל בנושאי תדמית. זהו תפקיד שלא משולם עליו שכר, אולם גם האוניברסיטה היא כמובן בתחום הסיקור של "ידיעות חיפה". האם ייתכן שהעורך ייעץ לראשיה ובו זמנית יכתוב עליה תחקיר, אם יתבקש אחד כזה? את התפקיד, אגב, קיבל שחם מחברו הטוב, ראש החוג לתקשורת, הפרופסור גבי וימן, שמכהן כיושב ראש הגוף המייעץ למוסד והוטל עליו להציע מועמדים. שחם היה אחד המועמדים שהציע.
בכלל, לשחם יש חברים טובים מאוד. הזכרנו כבר את לינדנשטראוס, שלא היסס להמליץ עליו בעבר, את נישליס חברו הטוב, ששולט ללא עוררין בחיפה ומכונה בעיר "השריף" על שום כוחו הרב בה, וכאמור גם וימן, שלא מהסס להשוות אותו ללא פחות מאשר יוזף פוליצר וטוען ששחם המציא עיתונות חדשה.
גם שחם יודע לפרגן לידידיו - אם זו תמונה במדורי הרכילות של וימן או של אשתו, נאוה, שופטת בבית דין לעבודה, ואפילו מודעת פרסומת שמימן שחם כמתנה לחברו על פני עמוד שלם בעיתון שלו בעקבות יציאת ספרו של וימן "החידה הסינגפורית". "מודעת ברכה כמחווה מידיד", הסביר וימן לרמי רוזן, כתב המקומון "כלבו", שעלה על העניין. "מבדיקת 'מודעת הברכה' עולה שאין בה שום דברי ברכה. מודעה מסחרית פרופר", כתב רוזן.
עם כל כמה שנעים ונחמד להיות חבר של שחם, קצת פחות נעים להיות אויב שלו. על פי כתב התביעה שהגישה העיתונאית נעמי לויצקי נגד רשות השידור ומשה גביש בעקבות הורדת תוכניתה "מקורות יודעי דבר" מלוח השידורים עולה שמניעים אישיים זרים הם שהניעו את שחם להודיע על ביטול תוכניתה. הבסיס להם, לטענתה, הוא סכסוך נושן בינו לבין השר לשעבר שממונה על רשות השידור, איתן כבל, עוד מהימים שבהם היה כבל השר הממונה על רשות השידור, כאשר נאלץ לבטל את מינויו של שחם כחבר גם בוועד המנהל של רשות השידור (החלטה שכאמור לא התקבלה על ידו).
על פי כתב התביעה, במהלך פגישה בינו ובין לויצקי הודה שחם שהוא יזם את הורדת התוכנית ושהוא עצמו צפה אך במעט תוכניות. לדבריו, שני אירועים בתוכניות המעטות שבהן צפה עוררו את חמתו: הזמנתו של ח"כ איתן כבל לאחת התוכניות, ודיון בנושא רשות השידור שבו הושמעה ביקורת על מנהליה של הרשות. בשבוע שעבר, במסגרת פשרה הוחלט כי רשות השידור תשלם ללויצקי 305 אלף שקל על הורדת התוכנית.
סיפורים על גבי סיפורים נארגו במשך השנים בחיפה סביב דמותו של שחם, שהקים בשתי ידיו מיני אימפריית תקשורת. בין היתר נטען כי שחם מפעיל לחצים על מפרסמים שאם לא ירכשו מודעות בעיתונו, יסקר אותם באופן שלילי. כן, אותו שחם שאמר רק לפני כמה שבועות, באותו ריאיון כניסה לתפקיד, כי יש להפריד בין תוכן לפרסום ולהקפיד לא לאפשר שילוב חומר פרסומי על חשבון זמן השידורים. "אם יש סרט של חצי שעה ובתוכו יש במצטבר ארבע דקות של תוכן שיווקי, זה זמן שצריך להיחשב לפרסום", אמר.
כבר בשנת 90' פורסמה כתבה על הנושא במקומון החיפאי המתחרה "כלבו", ובה כמה עדויות בנושא, אחת מהן של אברי רביב, דובר חברת חשמל אז: "כממונה על כל נושא הדוברות של חברת החשמל אני מקפיד על הפרדה מוחלטת בין נושאי עיתונות טהורים שחברת החשמל מגיבה עליהם ובין פרסום מודעות בתשלום של החברה בעיתונים. לפני זמן מה פנה שחם וביקש שחברת החשמל תפרסם מודעות בעיתונו.
"הוחלט שבשלב זה אין לחברת החשמל עניין עסקי לפרסם אצלו. מיד אחר כך דיווחו לי אנשים שבאו איתו במגע שהם שומעים ממנו איומים כאלה ואחרים ושהוא נותן להבין בין השורות שאם לא יקבל מודעות, חברת החשמל תושמץ בעיתונו".
רביב, שהחל בעצמו לקבל טלפונים משחם, סירב לענות להם ואף להיפגש עם שחם בנושא. שחם, בתגובה, פנה למנכ"ל, כך לדבריו של רביב. בין היתר, מספר רביב בכתבה, אמר לו שחם: "בוודאי שמעת על הכוונה למנות יועץ לענייני תקשורת לדירקטוריון חברת החשמל וזה הרי לא לטובתך. אני, יעקב שחם, בעיתון שלי יצאתי נגד התופעה הזאת".
"פתאום מופיע אצלי אדם שאין לי שום קשר איתו, מעמיד אותי במצב של התגוננות בפני הממונים עליי, מתחזה אצלם כעיתונאי שבא למשימה עיתונאית וממני הוא דורש מודעות בתשלום תוך כדי איומים מתוחכמים", אמר אז רביב, והשבוע נזכר: "הדברים האלה התעצמו לאין שיעור בתקופה לאחר מכן, כשיצחק חופי, שהיה מנכ"ל חברת חשמל, עזב, ובמקומו נכנס משה כץ.
"יו"ר הדירקטוריון היה אז סילבן שלום ומסע הלחצים לפרסם אצל שחם, שהיה חבר מרכז, התחזק. אני לא אשכח את הפעם שבה הוא הגיע למשרד שלי בלי הזמנה ובלי לקבוע פגישה. זה היה בחורף הקשה של91'-92' והוקמה ועדה לבדוק את תפקודה של חברת חשמל.'אתה יודע', הוא אמר לי,'שהדירקטוריון עומד להצביע אם תמשיך או לא ושאני מיודד עם סילבן'". זמן קצר לאחר מכן החליט הדירקטוריון להעביר את רביב מתפקידו.
היו גם מי ששילמו מחיר כבד יותר: על פי אותה כתבה ב"כלבו", מנכ"ל מוזיאון חיפה בימים ההם, דוד פלונסקי, נאלץ להתמודד במהלך ארבעה חודשים עם יותר מעשרים (!) ידיעות וכתבות, רובן בכותרות לרוחב כל העמוד, בהן: "מוזיאון חיפה בדיחה עצובה", " פלונסקי ייפרד מכהונת המנכ"ל", "דוד פלונסקי האחראי למחדלים נשאר על כיסאו" ועוד, רק משום שסירב לפרסם מודעות בעיתון של שחם.
"הוא טרח לשלוח בכל יום שישי אנשים מטעמו שחילקו את העיתון לעובדים במוזיאון כדי שמישהו לא יחסיר, חס וחלילה, את מסע הלינץ' נגד המנכ"ל שלהם...", נכתב בכתבה. "המבול הזה נמשך שבועות ארוכים עד שפתאום הייתה דממת אלחוט ואז הגיע הטלפון: 'עכשיו כבר יש מודעות?'".
חברת המועצה דאז דליה רז אישרה את הדברים בכתבה וסיפרה כי בשיחה סגורה אמר לה שחם כי הוא עושה את כל זה בשל המודעות. "הוא נהג לאיים במפורש שאם לא ירכשו אצלו מודעות הוא יפרסם דברים שליליים על הגוף שבו עבדתי", מספר גורם שעבד מולו בעבר. "ניסיתי למשוך את השיחה וביקשתי ממנו להתקשר שוב כדי להקליט אותו, אבל הפעם הבאה שהוא התקשר הייתה רק אחרי כמה חודשים ושוב הוא תפס אותי לא מוכן".
ומה לגבי התכנים? שחם אמר במפורש בריאיון הראשון שלו כיו"ר ועדת טלוויזיה ברשות השנייה כי הוא רואה לו למטרה להרחיב את כמות התחקירים בערוצים 2 ו-10.
אבל כבר בשבוע הספיק שחם להתעמת עם מנכ"ל חדשות 10 ראודור בנזימן, על רקע מינויה של רותי יובל לעורכת מהדורת ששי של הערוץ. שחם טען כי בכך נוקטת חברת החדשות קו פוליטי ברור שמאלה; כמעט מיותר לציין, שהדבר אינו לרוחו.
בנוסף, אם נסתמך על עברו ברשות השידור, הרי שלא מסתמן שתחקירים דווקא הם הצד החזק שלו: בין היתר הציע שחם לקצץ את תוכנית התחקירים "מבט שני" ולהפוך אותה במקום זאת לשתי תוכניות אירוח. כמו כן, לאחר שידור הסרט "רוח שקד" על סיירת שקד במלחמת ששת הימים, שעורר סערה במצרים, אמר שחם לאתר ICE: "שידור הסרט והפגיעה הקשה ביחסי ישראל-מצרים הם מחדל קשה שמישהו חייב לשלם עליו את המחיר...". זאת תוך שהתעלם מכך שדעתם של המצרים כבר נחה בינתיים משידור הסרט, כפי שעולה מפרוטוקול ישיבת ועדת הטלוויזיה. ההחלטה הייתה לא לשדר את הסרט בשנית.
דוגמה נוספת לכך היא הסרט "על אשמה ותהילה" של ניר טויב, אשר מפרק מיתוסים צה"ליים. שחם, לאחר שציין שלא ראה את הסרט אך קרא את התקצירים, אמר בישיבת הוועדה: "אם מחלקת ההיסטוריה של צה"ל הייתה נותנת לי את זה הייתי מאמץ את זה והייתי אומר שצריכים לעשות סרט, אבל לא קיבלתי את זה ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל ויש הבדל גדול". ההחלטה בנושא שידור הסרט טרם התקבלה.
יעקב שחם מסר בתגובה: "במשך כל שנותיי בפעילות הציבורית לא נמצא כל דופי בפעילותי. בכל מקרה, תמיד אמרתי לאלה שעומדים מולי מה אני חושב עליהם. לא חסכתי בביקורת, לא עיגלתי פינות והיו אף מקרים שפעלתי להפסקת עבודתם של אלה שסרחו. כמעט בכל תפקיד שהגעתי אליו היו כאלה שחששו. הם ידעו שלא אעשה חשבון לאף אחד, ורק המנהל התקין יעמוד ישר לנגד עיניי.
"עובדות אלה ניתנות לבדיקה אצל היועצים המשפטיים של רשות השידור ושל חברת מוזיאוני חיפה. במשך 20 שנה, בעבודת מערכת קשה, תוך אינספור איומים כלפינו מאנשי עסקים, חברות גדולות, אנשי ציבור ופוליטיקאים, הגענו להיות העיתון המוביל בחיפה והאזור. במשך כל אותן שנים אני משמש כעורך העיתון ומוערך כאחד מאנשי התקשורת המובילים.
"לגבי הטענות: המינוי ליו"ר מועצת המנהלים של מוזיאוני חיפה אושר על ידי ועדת המינויים של משרד הפנים כאשר כל הנתונים הוצגו בפניהם. באופן אישי איני רואה כל ניגוד עניינים, דבר שניתן להיווכח בו אם בודקים את העיתונים של השנים האחרונות, בהם ניתן למצוא ביקורת קשה כנגד פעולות לא תקינות של עיריית חיפה ומכאן שטענה זו מופרכת ביסודה.
"לפני כשש שנים הייתי חבר בקבוצת אנשי תקשורת בכירים שהתבקשה על ידי אוניברסיטת חיפה לייעץ לה בנושאי תדמית. הקבוצה נפגשה מספר מועט של פעמים כך שאיני רואה בכך כל ניגוד עניינים.
"כל הפרטים הקשורים בנושא עבודתי ב'ידיעות חיפה' הועברו לוועדת המינויים בראשה עמדה השופטת שפניץ, שאישרה את המינוי לתפקידי ברשות השנייה תוך הטלת מגבלות שאני עומד בהן. ברגע שעלה נושא המינוי שלי לרשות השנייה, הודעתי למליאת רשות השידור ולהנהלתה שאני לא מטפל יותר בשום נושא הקשור לרשות השידור וכי לא אשתתף בישיבות ועדת הטלוויזיה.
"לעניין הטענות בדבר הפעלת לחץ על מפרסמים: שקר זה הופץ על ידי גורמים אינטרסנטיים לפני 15-16 שנה. מאז גם המלעיזים הפסיקו להפיץ שקר זה. לעניינו של סילבן שלום, מדובר בשקר ובלשון הרע. האם הכתבת ברצינות מתכוונת למחזר טענה מופרכת ושקרית מלפני 20 שנה של עיתון מתחרה? ההצלחה של העיתון, במיוחד זו המערכתית, הביאה לכך ש'ידיעות חיפה' הוא העיתון הנקרא ביותר
בחיפה והאזור. ההוכחה לכך היא נתוני הרייטינג בשבע השנים האחרונות.
"לגבי טענותיה של נעמי לויצקי: אני הוא זה שיזמתי את תוכנית ביקורת התקשורת בערוץ הראשון. תוכנית זו הייתה אמורה לטפל בנושאי תקשורת, עיתונאים, עיתונים וטלוויזיה, אך לא בפוליטיקאים. בתוכנית מסוג זה לא היה מקום להזמין פוליטיקאים. בשיחה עם נעמי לויצקי עלה נושא זה. הזכרתי לה כי מספר פוליטיקאים הוזמנו לתוכנית שלה וביניהם איתן כבל וכי זה לא נכון היה לעשות".
מהרשות השנייה נמסר: "כל עוד לא הוגשה הסתייגות בכתב המינוי שנמסר מוועדת שפניץ, הרשות השנייה אינה רואה מניעה במינוי".
מלשכת השר סילבן שלום ביקשו שלא להגיב על הדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם