עונים בשאלה: יהודי רוסיה בוחנים זהותם
מדי שנה מתכנסים במוסקבה מאות צעירים יהודים-רוסים ובמשך 4 ימים דנים בסוגיות הקשורות לזהותם. הפנים החדשות של יהדות רוסיה
מצחיק ועצוב, חשבתי. בישראל אנחנו תקועים בפנים ובחוץ-אותו ייאוש, אותו כיבוש, אותם אנשים בשלטון, אותה רבנות, אותה שחיתות ואותן בעיות. כבר כמעט שלא שואלים שאלות ויש תחושה שאין לאן ללכת, שלא זזים. אבל במוסקבה, כדי להיות יהודי צריך לשאול שאלות. הרבה שאלות. לא רק על יהדות. יהדות כאן היא לא רק שאלה דתית, היא עולם ומלואו, ופרויקט "לימוד" בעיר מעניק לצעירים יהודים את הפלטפורמה המדויקת והמרתקת לעשות זאת-לחפש את זהותם כיהודים.
התהליך חשוב יותר מהתוצאה: מאות הצעירים שפקדו את בית ההבראה Polyany, בעבר כפר הנופש של חברי מרכז המפלגה הקומוניסטית, לא מוכנים שמישהו יכתיב להם את יהדותם. הם עושים זאת בעצמם. מלמטה. הממסד נשאר מחוץ לדלת. למה? כי אין להם תשובה אחת. הם לא מחפשים מסגרת מגודרת אחת שתגדיר את זהותם. הם מבקשים לפתוח, להעמיק ולהרחיב.
היהדות כאן היא לא רק אורתודוקסית, רפורמית או קונסרבטיבית אבל לא רק חילונית. היא גם וגם, ועוד. "בארצות הברית למשל, התהליך נגמר", מסביר ד"ר דימה זיסר, איש חינוך במקצועו ואחד מהמתנדבים בפרויקט. "ההבדל בין היהדות האמריקאית לרוסית הוא בכך שכאן רואים את התהליך ואילו שם יש כבר תוצאה. כאן מחליטים כל הזמן מיהו יהודי. שם כבר הכריעו. בארצות הברית הכל ברור. כאן אנחנו בשלב שאילת השאלות".
ואכן, אצל הצעירים היהודים-רוסים, תהליך החיפוש הוא שמחיה את הזיקה ליהדות. זאת הסיבה שבגללה הם לא מגיעים לשורה תחתונה אחת, אלא לכמה תשובות אפשריות בו זמנית או למסקנה שאין תשובה בכלל. "אני יהודי לא כי אמא שלי וסבתא שלי יהודיות, או כי סבא רבא שלי היה רב גדול, אלא כי אני שואל שאלות", אומר זיסר.
במילים אחרות, החיפוש הוא המהות. אני שואל, סימן שאני יהודי. לחברי המשלחת הצטרפו גם עו"ד דליה רבין וד"ר ציקי ולדן, "בנות של", אבל בעיקר בזכות עצמן, שהגיעו למוסקבה כדי לייצג את יצחק רבין ושמעון פרס שזכו בפרס נובל לשלום. הכינוס השנה היה בסימן פרסי הנובל שקצרו ישראלים ויהודים. והיו לא מעט מהם (לפי ויקיפדיה, נכון לשנת 2009, היהודים וצאצאיהם זכו ב-176 פרסי נובל, מתוך 804 זכיות והם מהווים 21.9 אחוז מהזוכים בפרסי נובל. שיעור זה גדול בערך פי מאה משיעורם
חלק מהצעירים שהגיעו לכנס חיו בישראל בתקופות שונות, אבל רובם חזרו למוסקבה. הלב נחמץ כשרואים את הצעירים האינטלקטואלים המצוינים האלה כאן ולא בישראל. למה הם חזרו ולמה לא נקלטו בישראל, שם היו יכולים לתרום מכישוריהם ומשכלם? נראה שמלבד הפערים בתרבות, הכנס הזה מעיד על תשובה אפשרית ידועה וכואבת, שעליה מדברת ולדן.
"אחד הקשיים בישראל הוא שיהדות וממסד הולכים ביחד ואף גרוע מכך, יהדות הולכת עם פוליטיקה", היא אומרת, "כך קורה שהאנשים בממסד ובפוליטיקה מכתיבים את סוג היהדות ואת אופיה ואף מנצלים אותה. אבל תפיסת העולם היהודית פלורליסטית מטבעה וצומחת מלמטה. כדי לדעת צריך ללמוד, להכיר את המקורות בעצמך וללא מתווכים.
"פה קרה דבר מדהים. אנשים צעירים לוקחים את גורלם בידיהם ומחליטים לעצמם את דמותם כיהודים. הם עושים את זה מלמטה ובלי הממסד. שלל הנושאים שהם עוסקים בהם הם הדברים שמטרידים צעירים באופן כללי: לידה וגידול ילדים, שבעת ימי הבריאה, טקסי מעבר, היסטוריה יהודית, תיאטרון וספרות ועוד. ההרצאות והסדנאות בפרויקט הלימוד מקיפות את שלל הנושאים הללו".
ולדן נרגשת מהמפגש עם המשתתפים בפרויקט. "הם אומרים:'אנחנו עייפים מהפרשנים, מהמתווכים ומהממסד. אנחנו רוצים למצוא בעצמנו את המשמעות של להיות יהודי".
אפילו בישראל להיות יהודי אינו נושא שמובן מאליו לכולם: עבור רבים מהישראלים דוברי הרוסית, זה עדיין נושא כאוב. הממסד בישראל, ובראשו המונופול של הרבנות על נישואים, גירושים וקבורה, לא רואה בכולם אורחים רצויים. "הממסד, שכביכול נועד להגן על היהדות, גרם לה הכי הרבה נזק", מסבירה ולדן.
"הוא קומם אנשים נגד היהדות בחוסר היכולת שלו לגלות סובלנות אמיתית מול פרשנויות שונות של היהדות. זה הרחיק את כל אלה שהיו מעוניינים לעסוק בזה. לכאן באים אנשים שרוצים ללמוד. המשמעות של להיות יהודי זה לא להסתפק בקבלתה כמובנת מאליה ולקיים את הטקסים הדתיים שלה, אלא לשמור - ושמירה שנעשית דרך לימוד. שמירה על הזהות היהודית אינה שמירה על הדת. שמירה על תרבות, מסורת ומורשת".
ואכן, מאות הצעירים שמגיעים לאירוע בכל שנה מחכים לו בציפייה. האירוע הזה לא נועד רק לשם שבת אחים גם יחד, הוא מכיל תוכן. הרבה תוכן. למעלה מ-600 צעירים, וגם כמה מבוגרים, באו ליטול חלק בהרצאות מרתקות מפי ישראלים ואינטלקטואלים רוסים-יהודים. ישראל נוכחת רק בשוליים. הם לא זקוקים לישראל כדי להגדיר את יהדותם. הם ניסחו אותה בעצמם: יהדותם בשכלם. זו יהדות רוסית חדשה צעירה ותוססת. להיות יהודים כמו שהם רוצים.
הכל פתוח: יש רפורמים, אינטלקטואלים יהודים חילוניים למהדרין, אורתודוקסים, הומואים ולסביות, ויש גם כאלה שמבלים את רוב הזמן בלובי עם בקבוק בירה. אבל בכולם ניצת גרעין יהודי שמסקרן אותם. האפשרות לתת בו חיים במובן הממסדי - בית כנסת, מחנות קיץ יהודיים, פרויקט תגלית או מסע - היא פחות אטרקטיבית בעבורם. לכאן הם באים כדי לחקור. ואלמלא היה מה לחקור וללמוד, הם לא היו באים.
"אחוז קטן מאוד רוצים לעלות לארץ", מסבירה ג'יניה מלכינה, מנהלת הפרויקט והיחידה שמקבלת שכר בעבור עבודתה. כל עשרות האחרים שסייעו בהקמת הפרויקט השנה, עשו זאת בהתנדבות. מלכינה, צעירה מבריקה שעלתה לארץ לפני כעשור, מסבירה מדוע לא מצאה את עצמה במדינת היהודים. "ישראל לא סיפקה אותי במובן האינטלקטואלי", היא אומרת.
אבל בפרויקט "לימוד" היא פורחת. חבריה מעבירים מיילים ביניהם, שם הם מכריעים מה תכלול תוכנית הלימודים. איש לא מתערב להם בתכנים. צ'סלר סבור שפה טמון הגרעין: "רבים ניסו לפצח את הקוד הרוסי ולא הצליחו. אנחנו הצלחנו. אילו היינו מכתיבים להם מה לעשות ומה ללמוד, היינו נכשלים. הסיבה להצלחה היא שאנו לא מתערבים. אין לנו גוף אחד שתורם לנו ושקובע את התכנים. העולם הזה הוא שלהם בלבד. העובדה שאין תורם עיקרי, ש-50 אחוז מההוצאות הצעירים מממנים בעצמם ושאין אוטובוסים מאורגנים מדימונה, משמעותה שאין הטלת וטו על התכנים".
המיליונר ואיש העסקים המצליח מתיו ברונפמן, שמשמש כתורם נדיב ומסייע בגיוס תורמים אחרים ובחיזוק הפרויקט, נותן בצ'סלר אמון מוחלט והערכה. "טורבו", "אנרג'ייזר", "האיש עם החוצפה", אלה מעט הכינויים שהודבקו לו בחיבה רבה. האיש הזה עשיר בחיים ובסיפורים. מזיז הרים. אי אפשר למצוא בו גרם ציניות, אבל יש בו טונות של ציונות.
הלוואי שהיו עוד הרבה כאלה, ואין. צ'סלר ייסד את הפרויקט המרגש הזה. הוא הגיע לברונפמן והניח על שולחנו את התוכנית. ברונפמן, שלא הכיר אותו אז, אמר: "קח 10 אלף דולר. אם תצליח במה שאתה מתאר, אני איתך לאורך כל הדרך. אבל תדע, שאותי אפשר לתחמן פעם אחת בלבד". צ'סלר הצליח, ברונפמן קיים הבטחתו, והשאר היסטוריה.
ואכן, "לימוד" הפך למעוז האליטה היהודית האינטלקטואלית. "שברנו הרבה מסגרות", אומרת מלכינה. "אנשים שמגיעים משלמים החל מ-150 ועד 600 דולר לחדר. יש הרבה ספונסרים שתומכים בנו, אבל אנחנו מביאים את המרצה שאנחנו רוצים, ולא זה שהג'וינט רוצה או מישהו בירושלים רוצה. הגיעו מרצים שלפני ארבע שנים לא חלמנו שנצליח להשיג אותם והם כולם כאן, בלי שנשלם להם אגורה".
"אנחנו שואלים מה שמעניין אותנו, את החברים שלנו ואת ההורים שלנו - ולא מה שמעניין את הממסד", מסכים אחד המתנדבים הבולטים, דימה מרייסיס. "מגיעים אנשים שהקשר היחיד שלהם לקהילה היהודית הוא 'לימוד'".
גם רומן קוגן, שלאחרונה הצטרף לצוות המתנדבים, סבור שהסיבה לכך שרבים באים היא אפשרות הבחירה. "הקונספט הוא בחוסר הקונספט", הוא אומר. "אנחנו כאן יכולים ללמוד מה שמעניין אותנו ולא את נציגי הממסד".
ואכן, בתוכנית הלימוד ניתן לבחור בסדנאות בישול, הרצאה על דרכו של הרצל, שירה מודרנית ברוסיה, מוזיקה, תלמוד ואפילו על לידה טבעית וגידול ילדים. היהדות היא השכינה החילונית שמרחפת מעל לכל.
כדי להאמין שאני מוקפת אינטלקטואלים צעירים, הסתובבתי בין השולחנות במהלך ארוחת הבוקר מלווה בצעירה רוסייה, שהסכימה לתרגם לי מרוסית לעברית. נוכחתי במו אוזניי שהצעירות והצעירים לא מדברים על "האח הגדול" או על קניות: הם מנהלים דיונים ערים על ספרות, פילוסופיה ויהדות. הם מעלים נושאים ששמעו בהרצאות ומתווכחים עליהם. על פיסת נייר הם רושמים רשימת קריאה, שאספו במהלך ההרצאות.
"כאן ברוסיה חשוב לנו להבין בתיאטרון, לקרוא ספרים, להבין במוזיקה", מסבירה ג'יניה מלכינה.
זה ייחודי ליהודים או שזה אופייני לתרבות הרוסית, שאלתי. "יהודים ברוסיה הם אינטלקטואלים. במשפחה יהודית-רוסית אם הבן או הבת לא ילכו לאוניברסיטה זה נחשב לאסון. אין דבר כזה שילד לא ילך לאוניברסיטה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם