נפאל: סטודנטים מהטכניון מייצרים גז
אנשי פרויקט "מהנדסים ללא גבולות" הגיעו למזרח הרחוק והצליח לקצר הליך ייצור הגז. על הדרך גם הקטינו את זיהום המים ומנעו כריתת עצים
הסטודנטים מהטכניון וכפריים נפאלים יוצקים את כיפת המתקן צילום: דוברות הטכניון
הבישול נעשה בתוך חדר סגור והמבשלות סובלות מהעשן הרב. בפעילות איסוף העצים והבאתם לבית משתתפים כל בני המשפחה, כולל הילדים. הצוות הישראלי החליט להתמקד בשיפור מעכל אנאירובי (ללא חמצן). הכפריים אוספים אליו את צואת הפרות ואת הביוב המשפחתי, מוסיפים מים, שופכים הכל למעכל ובכל יום יש להם שלוש שעות של גז בישול.
ברחבי נפאל יש 200 אלף מעכלים כאלה. זהו בור מדופן בבטון, עם כיפה
מעליו. הכפריים נוהגים למלא את הבור בערימה עד מעל לפתחו, להחליק אותה ככיפה, לצקת עליה בטון ובחלוף 12 ימים – להוציא את כל האדמה מהבור דרך פתח קטן שהשאירו בצד. פעולה זו קשה ונמשכת ימים רבים. קבוצת אנשי הטכניון תכננה תבנית ליצירת הכיפה, שמשקלה נמוך. זהו מבנה חזק, קל להרכבה ולפירוק, עם מוטות אלומיניום ופלחים עשויים קל-קר. משקלו – כ-40 קילוגרם. "בדקנו שהוא עומד בעומס, פירקנו אותו ולקחנו אותו לנפאל", הסביר פרופ' טלסניק.
הפיתוח של הטכניון הצליח מעבר למשוער. ארבעה ימים לאחר היציקה פורק המבנה ונותרה הכיפה. ארגונים בנפאל החליטו לאמץ את הרעיון בבניית מעכלים נוספים. עתה בונים הסטודנטים מעכל דומה בטכניון והם ינסו בו סוגי זבל שונים. "המעכל האנאירובי פותר למעשה בעיות בלי לייצר בעיות חדשות", מבהיר פרופסור טלסניק. "הבעיות שהוא פותר הן – זיהום מקורות מים, פגיעה בבריאות המבשלות בחדר הקטן, הסגור והמלא בעשן, כריתת עצים ועבודת ילדים. גם השפכים היוצאים מהמעכל מהווים חומר מעולה ליצירת דשן. למעשה יש לנו כאן סיטואציה של פתרונות בלבד ללא חסרונות", הוא מדגיש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם