ראשי » ירוק » שביל ישראל – יומן מסע

אלעד ירד אל הירדן: מתקרבים אל הסוף השביל

שני צועדים שברו את הרגל. לאורך הירדן פגשה החבורה את כמויות הזבל שהיו זרוקות לכל עבר. שביל ישראל - יומן מסע, רגע לפני סיום

זהו השבוע השביעי למסענו "נפגשים בשביל ישראל", שמתקיים על ידי ארגון צו פיוס, החברה להגנת הטבע, המדרשה באורנים ועמותת אב"י בשביל ישראל. סוף המסע כבר כמעט מורגש. התחלנו את השבוע טיפה מאוחר, ביום שלישי, כיוון שבתחילת השבוע נערך חג שביעי של פסח שאותו החבורה המצומצמת של השביל עשתה בעין חייזר שלמרגלות הר תבור. החג בעינינו היווה את מה שהשביל נותן - המפגש הכן והתמים בין הדתיים והחילונים, הצעירים והמבוגרים. תחושת המשפחתיות היא זו שהניעה אותנו לעזוב את משפחותינו ולערוך את החג ביחד עם חברים שאותם הכרנו רק לפני שבעה שבועות תמימים.

התחלנו בכפר תבור שלמרגלות הר התבור היפהפה. את טקס הבוקר ערכנו ליד האנדרטה של הרוגי מועצה אזורית גליל תחתון. הטקס היה מרגש במיוחד מכיוון שאבי מרגלית, שהולך איתנו מתחילת המסע, דיבר על אחיו יעקב שלזכרו צעדנו באותו היום. קשה להסביר במילים את התחושה שכאשר מישהו שצועד איתנו כל כך הרבה זמן מדבר על קרוב שנפל. זה כמעט הופך להיות סיפור וחוויה אישית שלנו. משם המשכנו במעלה הר תבור שעלה והתפתל. הנופים של נצרת עלית וסביבותיה הפליאו אותנו כל פעם מחדש.

בפסגת הר תבור נכנסנו לכנסיית הטרנספורמציה המרהיבה ביופייה ומשם ירדנו בירידה התלולה של הר תבור. אך אם לרגע חשבתם שהיום הולך להסתיים ללא אקשן, אתם טועים. במהלך הירידה התלולה נפלו שני צועדים ושברו את רגלם. למזלנו,

צוות חילוץ שמנה צועדים אמיצים (כמובן את אליאור החובש) סחב את הנופלים לנקודת הפינוי הקרובה.

לאחר מכן התכנסנו שוב לחלק שבעינינו היה הכי מרגש במסע כולו. רעיה ויוסי אפנר, יוזמי פרויקט "נפגשים בשביל ישראל", הקרינו לנו סרט שהם הכינו על אבי, בנם, שבעצם לזכרו אנו צועדים כל יום. בסרט הופיעו משפחת אפנר, חברים ומכרים שהכירו את אבי וסיפרו עליו- היכן נולד, שאיפותיו וכיצד הם ראו אותו.

כולנו התרגשנו עד דמעות. אבי, שהיה דמות במסע , קיבל פנים, חיים ואישיות עם רצונות ושאיפות ובכלל, הסתכלנו על רעיה ויוסי בצורה אחרת. הסרט שינה לנו את צורת המבט והמחשבה עליהם, מבט של הערכה עמוקה והערצה. עדיין נרגשים מהסרט, ניגשנו לארוחת הערב ולאחריה הלכנו לישון. 

את הבוקר התחלנו בכפר קיש. מדריכת התוכן שלנו לאותו יום שלחה אותנו עם השאלה האם היינו מחליפים את "התקווה" בשיר אחר של אימבר -  "משמר הירדן" שנכתב על מנת לעודד את העלייה לארץ. רובנו הסכמנו ש"התקווה" מתאים הרבה יותר לשמש כהמנון. מכפר קיש התחלנו ללכת לעין חווה ומשם למצפה איילות. הנופים המרהיבים של הקוצים והעמק הנפלא היו פשוט מהפנטים. עצרנו לתצפית נפלאה על העמק.

ירדנו אל נחל יבניאל היפהפה שם טבלנו כמעט בכל הזדמנות אפשרית. חבורת כל השביל אמצה לעצמה סיסמה "יום ללא טבילה הוא פשוט יום מבוזבז". לכן כל פעם, בין אם קר או חם, ברגע שבזווית עינינו תקלוט מעיין או נביעה כל שהיא, נקפוץ מיד פנימה. במהלך הצעידה בנחל הגענו לתצפית מרשימה על אום ג'וני ואתר פרהיסטורי. סיימנו את המסלול בקיבוץ בית זרע שם נפגשנו עם הסופר, המחנך וההיסטוריון מוקי צור שסיפר לנו על תולדות הקיבוצים בישראל. 

אחרי התארגנות קצרה התיישבנו סביב המדורה לשירה וניגונים שהזכירה לנו את תקופת המדבר הנפלאה. את הבוקר התחלנו בטקס די גדול בבית זרע שכן הצטרפו אלינו בני נוער מהפנימיה בבית הספר "ויצו-נהלל" וגם מבית הספר בבית ירח הסמוך.

למחרת התחלנו את הצעידה אל אנדרטת כל הקיבוצים שם אכלנו ארוחת בוקר ומשם צעדנו לאורך הירדן. היה קשה לראות את כמויות הזבל שהיו זרוקות לכל עבר. תוך כדי ההליכה ניסינו להכיר את הפרצופים החדשים שהצטרפו אלינו וליצור איתם קשרים חדשים.
 

הגענו עד אתר הירדנית ובית המוטור, שם ערכנו את הסדנא שעסקה בהשוואה ובשיח בין שירה של רחל "ואולי" (לא היו הדברים מעולם) לבין שירה של תרצה אתר "אכן היו דברים מעולם". הדיון סבב בין התנועה הקיבוצית ושיתופיות ומשם גלש לתרומה למדינה וכיצד אנו תורמים לעצמינו ולאחרים, ובכלל האם המצב שלנו היום כמדינה הוא אופטימאלי.

הדיון נמשך תוך כדי ההליכה בין המושבה כינרת אל חצר כינרת. בדרך עברנו בקברה של הפרדה "בובה" שעזרה להקים את האזור כולו ונפטרה בשיבה טובה בשנות ה- 80. בחצר כינרת עצרנו להתרעננות קלה לפני העלייה לעין פורייה/עין קדש. לאחר העלייה הקשה למדי הלכנו על קו הרכס עד פארק שוויץ כאשר הכינרת פרוסה לרגלינו בכל יופייה והדרה.

בפארק שוויץ נפגשנו עם אברהם זיגמן, מחבר השיר "אלעד ירד אל הירדן", שסיפר לנו על נעמי שמר ושיריה. הוא הכיר אותה אישית ושמח לספר לנו על יצירות השירים שלה. היה מרתק למדי. מיד בסיום השיחה התארגנו בזריזות לשינה באוהלים שכן הרוח המאיימת בישרה על הלילה הקר שעומד להיות לנו.

 

יום שישי, היום אחרון לפני השבוע האחרון. כמעט ומריחים את הסוף ולא רוצים שיגמר. בטקס הבוקר הזכרנו את הנופלים שלזכרם צעדנו היום. דבורה אלסר, מגרעין "יעל" בקיבוץ אייל, סיפרה על בן  הגרעין שלה שנפל בכראמה. צועדת ותיקה שלנו, מיכל להר, סיפרה על חבר ילדות שלה אריאל שנהרג בשומרון  ובנוסף דודתו דיברה עליו.

התחלנו בצעידה מיער שוויץ לטבריה עלית. הנופים העירוניים קצת הפריעו לנו, התרגלנו לשקט  שהטבע טומן בחובו, אך הנוף המרהיב של הכינרת כיפר על כך. במהלך כל היום  התנגנו לנו שיריה של המשוררת רחל על כינרת ובכלל.

מטבריה עלינו למצפָה, לא לפני שיישמנו את סיסמתנו וטבלנו בעין פלול שהיה מלא עד גדותיו במים. בקרני חיטים ערכנו את הסדנא שעסקה בשירים "מה שאת אוהבת" של גלי עטרי ובשיר "בת שישים" שחודש על ידי הגבעטרון ו"סאבלימינל והצל" שם דיברנו על עשייה של דברים שאנחנו באמת אוהבים ועל הרצון החופשי של כל אחד ואחד מאיתנו וכיצד זה משתלב על הרצון לחיות ולהמשיך לקיים את הקצוות השונים פה במדינת ישראל.

ביום שבת, בניגוד לשבתות אחרות, אף אחד לא חזר הביתה. נשארנו כולנו ביחד, בידיעה שזו השבת האחרונה של מסענו בשביל ישראל, והעברנו אותה בכיף גדול בהר חלוץ. כולנו היינו מודעים שסוף השביל עוד שנייה מגיע, אבל ממש ניסינו להדחיק.

להתראות בשבוע הבא והאחרון!

ניתן להתעדכן בחוויותינו מדי יום באתר נפגשים בשביל ישראל.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

שביל ישראל – יומן מסע

ללכת אל הנופים, אל הגבעות, אל המדבר והשיממון. מסע "נפגשים בשביל ישראל"

לכל הכתבות של שביל ישראל – יומן מסע