מחקר: הפיקוח והאכיפה בחופים חסרי תיאום
סמכויות מפוזרות והשקעה כספית נמוכה גורמים לזיהום חמור של חופים רבים. כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת חיפה
ברמה החוקית היקף החוקים בישראל הוא נרחב ונשען בעיקר על תמ"א 13 לחופי הים התיכון שמגבילה את הבנייה למרחק 100 מטר מקו המים; פקודת מניעת זיהום מי ים בשמן; חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים; חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת); חוק שמירת הסביבה החופית ועוד. אולם בפועל גורמים רבים ושונים אחראים על אכיפת החוקים וחוסר התיאום ושיתוף הפעולה ביניהם גורם לכך שהחוקים לא נאכפים.
"דוגמה לכך ניתן לראות בטיפול בנושא מזהמים ממקורות יבשתיים. על הזרמה ישירה לים של מזהמים אחראי המשרד להגנת הסביבה ואילו על הזרמת מזהמים לים דרך נחלים אחראיות הרשויות המקומיות, המשרד להגנת הסביבה, והרשות הממשלתית למים וביוב. רמת הפיקוח והאכיפה בגופים אלו אינה אחידה והתיאום חלקי", ציין ד"ר אריאל.
דוגמה נוספת לפער שבין כוונות ומציאות ניתן לראות במקרה של אמנת ברצלונה 2008. בפועל חתמה ישראל על פרוטוקול ניהול הסביבה החופית של האמנה שמטרתו ליצור מנגנוני ניהול אינטגרטיביים לאזור החוף. אולם, בשטח ממשיך ניהול החופים להיות סקטוריאלי, ללא ראייה כוללת וללא גוף שמתאם ומרכז את הפעילות: התכנון החופי מנוהל על ידי מנהל התכנון בנפרד ממניעת הזיהום הימי הנעשה על ידי אגף ים וחופים, פיקוח על הדייג הנעשה על ידי משרד החקלאות, ושמירת טבע על ידי רשות שמורות הטבע והגנים.
בעיה נוספת עליה מצביע המחקר הוא התקצוב הנמוך לנושא שימור החופים והגנת הסביבה בכלל. רק מאית (0.01%) מהתקציב השנתי מושקע בפעילות להגנת הסביבה, זאת לעומת כ-שני אחוזים בארצות הברית, בריטניה והולנד וכחצי אחוז ביוון, אוסטרליה ונורווגיה.
"כתוצאה מהניהול הבלתי מתואם וההשקעה הכספית הנמוכה במקומות רבים קיים עדיין זיהום חמור בשפכי תעשייה, בייחוד באיזור מפרץ חיפה ואיזור עכו ושפך נחל הנאמן, אזור רידינג ושפך הירקון, צינור מוצא השפד"ן,
המחקר מצביע על גורם נוסף האחראי לזיהום החופים - האזרחים. "החופים סובלים באופן כרוני מלכלוך בפסולת מוצקה כשהמקור של שני שליש הוא בנופשים. מהחופים מוצאת הפסולת את דרכה גם לים", אומר ד"ר אריאל. לדבריו, נקודה זו חשובה ביותר מכיוון שממצא נוסף שעולה מהמחקר הוא שבשנים האחרונות הכוח המניע בתחום החקיקה הסביבתית עובר לידי החברה האזרחית.
"האחריות לשמירת הסביבה מוטלת עלינו ועלינו לקחת אחריות על גורלנו וגורל ילדינו ולא להאשים את השלטון במצב הסביבה. אחריות זו עלינו לקחת הן בתחום מניעת השלכת פסולת והזיהום באופן אישי והן בתחום ההתארגנות ולקיחת עמדה אקטיבית יותר ופסיבית פחות בתחום הסביבה שלנו. יש לזכור שהאינטרסים אינם נעלמים, וככול שהצפיפות במדינה ולחצי הפיתוח גדלים כך גדלה הסכנה להעלמות השטחים הפתוחים, שחשיבותם לבריאות הפיזית והנפשית שלנו הינה מכרעת", ציין ד"ר אריאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם