בורות, שקרים ורמייה: על המניפסט של אלדד יניב
ערב יום הזיכרון, על אלדד יניב, לוחם מהולל ב"במחנה", לבקש מחילה מההורים השכולים, היתומים והאלמנות של הלוחמים הדתיים שנפלו במערכות ישראל
לפני שממשיכים, בקשה קטנה: מימין ומשמאל, בואו נשמור על פתיחות מחשבתית ויושר אינטלקטואלי. החלטת רשת "צומת ספרים" להסיר את ספרון "השמאל הלאומי" בלחץ הימין עוררה סערה. שולמית אלוני השוותה לשואה. פרופסורים חתמו על עצומה - "הסרה של כל ספר ממדפי הספרים בחנויות בשל לחצים אידאולוגיים-פוליטיים פסולה ופוגעת בלב לבה של הדמוקרטיה, ומהווה פגיעה אנושה בחופש הביטוי ובחופש הבחירה של הציבור". דברים נוקבים.
עכשיו לעובדות. בין ההשוואה המתועבת לשואה ובין ציטוטי וולטר יש מרחק רב. אולם ברור שעל פניו, לחץ להורדת ספר מהמדפים, כל ספר, הוא פסול ומהווה פגיעה מהותית בחופש הביטוי. אלא ששקר במצח נחושה אינו דבר פעוט. לפני כשבוע נכנס אחד ממכריי לחנות "צומת ספרים". בקופה הציעה לו המוכרת ערכה ליום העצמאות - שכוללת, לדבריה, דגל וספרון המציג מושגי יסוד בציונות - במחיר שקל אחד. המכר רכש חמש ערכות. מושגי היסוד בציונות התגלו כטקסט הבא: "המתנחלים פועלים על דלק מסוג אחר, וקוראים לו משיחיות... בבת אחת הופיע אלוהיהם וניצח את אויביו. אחרי הפדיחה שלו בשואה - הוא חזר עכשיו ובגדול... אף אחד לא הבין שבתוך החלוצים החדשים התנחלו שדים של טירוף משיחי. תחשבו על מוחות שטופים, זומבים מהופנטים, על חבורות של נערים חרמנים שהולכים לבעול את הארץ..."
כיוון שמכרי מתנחל, הוא די נעלב מהתיאור. הוא שאל עצמו אם התיאור מדויק מספיק עבור המתנחל רב סרן אלירז פרץ הי"ד שהתגורר בעלי? או המתנחל רס"ן רועי קליין הי"ד שזינק על רימון? למען הסר ספק, אין שום בעיה עם מכירת ספרים שמאלניים בצומת ספרים, כולל ספר שיאשים מתנחלים במעשים מגונים במבנים טרומיים. רוב הספרים העוסקים במחלוקת הפוליטית בישראל מוטים שמאלה ונמכרים ברשת באופן שוטף. ובכלל, עם כל הכבוד לטקסט הדלוח של יניב והספרי, כל ספר של ניקולאי גוגול הדגול עמוס בציטטות אנטישמיות מסמרות שיער ונמכר.
הבעיה הספציפית עם המניפסט כרוכה במעשה רמייה. עטוף דגל, נטול כותרת, כלוא בניילון תחת השם "ערכת יום העצמאות", לא כספר על מדף המכרז על מרכולתו בכריכה, אלא תעמולה פוליטית במסווה. האם הרשת הייתה מאפשרת גם את חלוקת הקונטרס "ברוך הגבר" כערכת יום העצמאות? אם חנויות הרשת הן מקום להפצת חומר פוליטי, למה שלא יבוא מחר ח"כ מיכאל בן יאיר וידרוש לחלק לקוראים את מצע האיחוד הלאומי?
וכעת לתוכן. לדידי, כל תסיסה בשוק הרעיונות הישראלי מבורכת. יש בהחלט מקום לטיפוח רעיונות חדשים ורצוי לרדת לשחק איתם במגרש הפוליטי. אלא שבמקרה הנ"ל, הסגנון הוא ההוויה. חיבור דמגוגי, וולגרי, כוללני ומסית. לו איש ימין היה כותב דברים דומים על ערביי שראל היו עוצרים אותו בעוון הסתה. אלדד יניב ושמוליק הספרי לועסים קלישאות וחוטאים בהכללות על גבול האנטישמי. הם גם משקרים.
"הדור הצעיר של המתנחלים שכח מה זה להיות ציוני", קובעים השניים. "אתה מביט בהם ולא מאמין. אתה שומע אותם ומתחלחל... אתה מנחם את עצמך במחשבה שהם מעטים ושאולי יתבגרו בעתיד. אתה טועה. ההורים שלהם הקימו את ההתנחלויות באותה דרך... ארבעה עשורים של גזל, עושק, שנאה וחמס הניבו את הפרי המורעל הזה... אם יש סיבה אחת לא להחזיר את יהודה ושומרון, זה החשש שפושעי הגבעות יחזרו הביתה, אלינו לקו הירוק. עם האכזריות העמלקית שלהם".
ככה בונים את השמאל החדש, בשנאה מפלגת. "עד מלחמת ששת הימים", מנתח הצמד, "הרגישו הדתיים-הציונים דחויים, נספחים, דוסים, חננות, הילדים הלא מקובלים של החברה הישראלית. בזמן שבני הקיבוצים הלכו לסיירת ולטיס - הלכו הדוסים לרבנות הצבאית לשרת כמשגיחי כשרות או כנערי מקהלה... אנחנו מברכים על המעבר של הנוער הדתי בשנים האחרונות מהרבנות הצבאית ליחידות הקרביות, לסיירות, לטייסות. יפה שעכשיו באים. הרבה שנים השמאלנים מצפון תל אביב והקיבוצניקים היו שם כמעט לבדם. גם במלחמות. גם בבתי העלמין".
יפה שעכשיו באים?! הנה דוגמה לשקר גס מרתיח דם, ופגיעה בזיכרון הנופלים ערב יום הזיכרון תש"ע. עשור לפני מלחמת ששת הימים שירת אבי ז"ל כלוחם בנח"ל. איתו שירתו יהודה זפט, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אריה האן, מזכיר הכנסת לשעבר, ועוד רבים וטובים. דתיים. הם לא היו משגיחי כשרות ברבנות, הם היו לוחמים. הם השתתפו במלחמות. לדאבון הלב, חלקם הגיע לבתי העלמין. לא כאנשי רבנות המחזיקים בארון, אלא בתוכו.
ערב יום הזיכרון, על הספרי ויניב, לוחם מהולל ב"במחנה", לבקש מחילה מההורים השכולים, היתומים והאלמנות של הלוחמים הדתיים שנפלו במערכות ישראל. החבר הכי טוב של אבא שלי, האיש שכל חייו התגעגע אליו, דובי
"ימין הוא ההיפך משמאל", כותבים יניב והספרי ,"ימני הוא שמרן, מאוהב במילים, פולמוסן, מתנגד בעיקר לכל שינוי. זאב ז'בוטינסקי היה כזה". בראיון לארי שביט ב"הארץ" קבע אלדד "רמבו" יניב כי "כל שמאלני צריך להיות הראשון שהולך לצבא. זה לא מקרי שז'בוטינסקי מת בניו יורק ובן-גוריון מת בישראל".
אמנם אין לצפות לדיוק מפה להשכיר כיניב, אחד שידו בכל ויד כל בו; אך המסמך שהוא עצמו חתום עליו מעיד יותר מכל דבר אחר על בורותו ושקריו. ב-1917, בעיצומה של מלחמת העולם הקים זאב ז'בוטינסקי, גדול ההוגים היהודיים בעת החדשה, את הכוח היהודי הלוחם הראשון זה 2,000 שנה. הגדוד ה-38 של קלעי המלך. ז'בוטינסקי השתתף כמי פקד פלוגה בקרב על כיבוש אום אלישרט. ב-1920, סמוך למאורעות תר"פ, ארגן ז'בוטינסקי, שצפה את המאורעות, קבוצה בת 600 צעירים ירושלמים להגנה. עם פרוץ המאורעות יצא סבא רבא שלי, ר' זלמן דרוק ז"ל שהשתתף בכוח הירושלמי, לעזרת יהודי העיר העתיקה. הוא נדקר בשער יפו וכעבור שבועיים נפטר מפצעיו.
מר יניב לא מציין מדוע ז'בוטינסקי נפטר בניו יורק. אולי כי התאוריה תיהרס אם יספר שהבריטים לא אישרו לז'בוטינסקי לשוב ארצה. אגב, עצמותיו של ז'בוטינסקי הועלו למנוחת עולמים בישראל רק ב-1964, בזמן ממשלת אשכול. וזאת משום שבן-גוריון, הדמוקרט והפלורליסט, התנגד להעלאתן קודם לכן. יניב והספרי, לא תהיה מלחמת אחים. אתם לא אחים שלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם