חולב העיזים המעופף: התחמס הנובי, בינתיים, שורד
רק עשרים זוגות נותרו בארץ ממינו של העוף המיוחד. גם הם נמצאים תחת איום מיידי, בשל כוונות הרשויות לנקות את השטחים הממוקשים באיזור כיכר סדום ולהפוך אותם לשטחים חקלאיים. זן נדיר
אילן יוחסין: משפחת התחמסים – משפחת עופות ליליים. התחמסים, שוכני מערות, מתקשטים בנוצות אפורות-חומות בדומה לקליפות עצים. עופות אלה מאופיינים בתעופה חרישית ולהם ראש עבה עם עיניים גדולות במיוחד. התחמסים מוזכרים במקרא בספר ויקרא י"א. התחמסים פעילים בלילה. הם ניזונים מחרקים מעופפים
מאפיינים חיצוניים: צבע גופו אפור עם כתמים בהירים וצווארו אדום-חום. העוף הלילי בעל כנפיים קצרות וקהות בקצה. זנבו קצר מעוטר כתמים לבנים. התחמס הנובי מגיע לאורך של כ-22 סנימטר.
הרגלים וגינונים: התחמס הנובי מאתר את טרפו כאשר הוא יושב על הקרקע – לעתים קרובות על דרכי עפר רחבות, בשל הצורך להסתכל למעלה ולראות שמיים פתוחים, מהם יכול הוא לאתר חרקים מעופפים. תכונה זו גורמת לו להיות פגיע במיוחד לדריסה על ידי כלי רכב הנוסעים במהירות בלילה.
עונת הדגירה של התחמס הנובי היא בין מרס למאי, ובכל עונה פורחים שניים או שלושה גוזלים. פעילות הקינון וגם פעילות חיפוש המזון של התחמס הנובי קשורה באופן ישיר למחזור הירח. בלילות ירח מלא, קל יותר לתחמסים לאתר את טרפם באמצעות חוש הראייה ואז הם מגבירים את פעילותם. בלילות חשוכים קשה להם לצוד עשים. את מועד בקיעת הביצים ופריחת הגוזלים הם מתאימים בצורה מושלמת ללילות ירח מלא על מנת לאפשר אספקת מזון מיטבית לגוזלים הרעבים.
בעונת החורף, התחמסים הנוביים נכנסים למצב של היפותרמיה מבוקרת, כמו מצב standby של מחשב. בלילות החורף הקרים של המדבר, התחמסים חוסכים בהוצאות חימום הגוף שלהם ונותנים לטמפרטורת הגוף שלהם לצנוח בצורה משמעותי, מ- 41 מעלות ל-24 מעלות וכך חוסכים באנרגיה בצורה משמעותית. תופעה זו מוכרת בקרב עופות ויונקים רבים כמו עטלפים וסיסים. התחמס הנובי הוא אחד הקטנים במשפחתו.
תקיעת יתד: התחמס הנובי נמצא בחלקם היבשים של מזרח אפריקה – סודן, אתיופיה ומזרח קניה, אך כנראה במספרים קטנים. התחמס הנובי הוא הדוגר היחידי בישראל. התחמס הנובי היה נפוץ בעבר לאורך הבקע, מעמק בית שאן בצפון עד לאילת בדרום. בית הגידול החביב על התחמס הנובי במחוזותינו הוא מלחה.
גורמי סכנה: בשני העשורים האחרונים החקלאות בערבה ובבקעת הירדן התפתחה מאד. זאת בשל התפתחות טכנולוגיות לגידול ירקות בחממות ובשל השימוש המוגבר במים מליחים לחקלאות והעלייה בביקוש לירקות באירופה בחורף. כתוצאה מכך נעלמו לחלוטין רוב המלחות המפוארות ששגשגו בעבר – מלחת אילת, מלחת עברונה, מלחת יטבתה ומלחת חצבה. כולן נעלמו כלא היו ובמקומן צמחו חממות לגידול ירקות לייצוא.
עם היעלמות בית הגידול שלו, התחמס הנובי נעלם כמעט לגמרי מישראל. כיום מרוכזים הפרטים הבודדים שנותרו באזור מלחת סדום מדרום לים המלח, בסמוך ליישובים נאות הכיכר ועין תמר. הסיבה להימצאותם שם היא שדות המוקשים הנרחבים בכיכר סדום, המונעים לעת עתה את הפיתוח החקלאי שם.
מספרי ברזל: אם בשנות השמונים של המאה הקודמת היו מוכרים בישראל כמה מאות זוגות, כיום מוכרים כעשרים זוגות בלבד וכולם מרוכזים באזור אחד בלבד.
איך נסייע לחוברות שנותרו לשרוד? שטחי המלחה בכיכר סדום נמצאים תחת איום מיידי בשל כוונות הרשויות לנקות את השטחים הממוקשים באזור. וזאת על מנת לאפשר פיתוח חקלאי. אם תוכניות אלה יצאו אל הפועל, התחמס הנובי ייכחד מישראל והאוכלוסייה העולמית של תת המין האנדמי תיפגע קשות. בימים אלה מנסים אנשי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, ביחד עם תושבים מיישובי האזור, לאפשר שמירה על בית גידול מיוחד זה, על כל החי והצומח בו, ובכך לאפשר את המשך קיומו בישראל של העוף המיוחד כל כך – התחמס הנובי.
סייע בכתיבת הכתבה: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם