השתיקה הרועמת של דקת הדומיה
דקת הדומיה ביום השואה לא נועדה רק לכבד את זכר הנרצחים אלא זו גם שתיקה רועמת שמעלה סימני שאלה כלפי בורא העולם
אושוויץ צילום: AP
בשבת האחרונה קראנו בפרשת השבוע על הדומיה של אהרון הכהן לאחר מות בניו בעיצומה של חנוכת המשכן. נהוג לפרש את שתיקתו של אהרון כצידוק הדין וכקבלת הגזירה. מכיוון שהשתיקה מתוארת בתורה לאחר ההסבר של משה לטרגדיה, רבים פרשו את הדומיה של אהרון כהודאה לדבריו וכקבלת תנחומים. אבל אפשר לפרש את שתיקתו של אהרון גם באופן אחר כי שתיקה אינה חייבת להתפרש כהודאה וכקבלה.
יש שתיקה מסוג אחר, שתיקה של העדר דיבור שמבטאת חוסר יכולת וחוסר רצון להסביר. זו שתיקה רועמת, שתיקה שמציבה סימני שאלה ומותירה אותם ללא מענה. ניתן לפרש את שתיקתו של אהרון גם כשתיקה כזו - של אב שאינו מסוגל להסביר את מותם של בניו וגם אינו רוצה לעשות זאת. זו שתיקה שאינה נופלת בעצמתה מהשתיקה המקבלת והמסכימה.
ההתמודדות הרוחנית של אנשים מאמינים עם סוגיית השואה ייצרה במהלך השנים הרבה הסברים ותובנות. בציבור החרדי היו רבנים שהתעקשו לחפש את החטא שהוביל לעונש הנורא. יש שהאשימו את הציונות ויש שהאשימו את ההשכלה. בציבור הדתי לאומי היו רבנים שהשתמשו בהקמת המדינה כהסבר וכסוג של הצדקה לקיומה של השואה. יש שהגדירו את השואה כניתוח אכזרי שנועד
לנתק את עם ישראל מהגלות ויש שדימו אותה למכשיר שאפשר את התקומה.
אבל יש גם אפשרות אחרת להתמודדות רוחנית עם נוראות השואה, והיא אפשרות הדומיה. הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון, ששרד את מחנות העבודה בהונגריה ונותר יחיד לפליטה ממשפחתו, מתנגד באופן עקבי להעניק הסברים רוחניים לקיומה של השואה. "מליון ילדים נהרגו בשואה", הוא הזדעק באחת משיחותיו לתלמידיו בישיבה, "אפילו על עבודה זרה לא מקבלים עונש כזה!.
שום דבר בעולם לא יכול להצדיק את מאות אלפי היהודים שנהרגו ושנשרפו. לקושיה הזאת לא יכולה להיות תשובה". שתיקתו של הרב עמיטל היא שתיקה רועמת שאינה מקבלת הסברים אבל גם אינה מערערת את האמונה. למרות שקושיותיו נותרו ללא מענה, אמונתו העזה לא נפגעה. "את יד ה' ראיתי בשואה", הוא נוהג לומר. "אך את משמעותה לא הבנתי. ה' דיבר אליי, ואני לא הבנתי מילה".
כך ניתן לפרש גם את הדומיה שנוצרת בעת הצפירה של יום השואה. זו יכולה להיות לא רק דומיה שנועדה לכבד את זיכרון הנספים אלא גם דומיה כלפי שמיא, שתיקה רועמת שמעלה סימני שאלה לבורא עולם, ומותירה אותם ללא מענה. דוד המלך תיאר את הדומיה כשבח לה' כשאמר בספר תהלים: "לך דומיה תהילה". במערכת היחסים של האדם עם בוראו יש גם דומיה אחרת, מהסוג של "וידום אהרון". זו דומיה של שאלה, שנותרת אמנם ללא מענה אך מכיוון שהיא באה מתוך אמונה חזקה, רבה עוצמתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם