מה משמעות צווי איסור פרסום בעידן גוגל?
החברים והאוהדים של ענת קם הוכיחו שבעידן האינטרנט כמעט ואין משמעות לצווים. כתובות שרוססו בת"א הפנו סקרנים לאתרים בנושא
גוגל. צילום ארכיון: רויטרס
אלא שהסיפור האמיתי מאחורי חשיפת הפרשה הוא לא בוויכוח על הצדק או אי-הצדק שבאיסור הפרסום אל מול ערכי הדמוקרטיה, אלא בשאלת האפקטיביות של הטלת איסור כזה בעידן האינטרנט, שבו האמתלא נעימה או טורדנית ככל שתהיה - מצויה במרחק של הקשה על לחצן מקלדת.
כתובות גרפיטי על קירות תל-אביביים לא חיכו להסרת הצו ושלחו את הצופים המזדמנים לאתר האינטרנט הפופולרי ביותר בישראל "גוגל", שם הם התבקשו להקליד "תשוחרר ענת קם". מי שהקליד את צירוף המילים הזה קיבל עמוד של קישורים לעמודים שעסקו בפרשה, אשר רובם המוחלט נוצר לפני החשיפה הרשמית שלה.
שני הקישורים הראשונים שולחים את המגגלים לקבוצת ה"פייסבוק" שפתחו מוקיריה של קם בשם "תשוחרר ענת קם", בו פרטים על הסיפור שמככב ביממות האחרונות בכל אתרי החדשות. כ-300 איש נרשמו כבר כחברים בקבוצה, והמספר בעלייה.
"אפסותם של צווי איסור פרסום בעידן גוגל"
המניפסט של קבוצת ה"פייסבוק" - הפועלת ככל הנראה גם מחוץ לרשת ומרססת גרפיטי המפנה למילות המפתח הרלוונטיות ב"גוגל" - כולל בפתיחה שלו התייחסות לפרשה ולצו איסור הפרסום שהוטל עליה: "ענת קם, שלפי מקורות זרים נעצרה בגלל שהדליפה מסמכים סודיים המפלילים את הרמטכ"ל אשכנזי ואלוף פיקוד המרכז דאז יאיר נווה, מוכיחה שוב את אפסותם של צווי איסור פרסום בעידן 'גוגל'", כותבים החברים.
"אסור לפרסם שום דבר על ענת קם (...) בגלל צו איסור פרסום חסר שחר, מטומטם, פרימיטיבי, דרקוני, חשוך, פרה-היסטורי, פרהדיגיטלי,
קדם אינטרנטי, שמתייחס אל 'גוגל' כאל מרגל סובייטי".
ואכן , הרשת טרום עידן החשיפה הרשמית של פרשת קם (שלשום) שורצת אזכורים של הפרשה בכל אתרי החדשות הבינלאומיים - מ"וושינגטון פוסט" האמריקאי דרך "האינדיפנט" הבריטי ועד "לה מונד" הצרפתי.
מי שרצה לקבל דיווחים על טהרת השפה העברית היה יכול למצוא אותם בבלוגים באתרים מרכזיים כדוגמת "ישראבלוג ורשימות", כמו גם באתרי חדשות מעבר לים כדוגמת "צופר", וגם באתרים אזוטריים שלא ממש סופרים את הצנזורה הישראלית, כגון "מגזין הכיבוש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם