הסלקציה של מדינת ישראל
ניצול השואה חיים שוורץ היה אמור לקבל בחינם את התרופות למחלתו, אבל הוא לא ידע זאת. הוא מת בגיל 88, בעוני , בחולי ובלי הרבה כבוד. השבוע עשתה המדינה תיקון היסטורי, אבל לא בטוח בכלל שקופות החולים יצליחו לאתר את כל הזכאים
האנשים האלה, אחרי ששרדו איכשהו את אייכמן, נלקחו לוועדות שמדדו להם את הנכות וכך נקבעה קצבתם. זה היה כאילו הוגן, כאילו מספיק, אבל בעיקר איש לא דאג ליידע את הניצולים על המעט הזה שהגיע להם.
התיקון המבורך של השבוע האחרון לקראת חגיגות השואה של הפוליטיקאים והעסקנים הוא תרופות ב"כמעט חינם" לניצולי שואה לכל מחלה, אפילו כאלה שהתחוללו אחרי הגעתם לארץ. אבל גם כאן המדינה לא מרחיבה את לבה, אלא מגבילה את זה לתשלום מינימום של מאה שקל אם אתה קשיש או קשישה מעל גיל 75, ול-125 שקל לצעירים שמתחת לגיל הזה.
יש מדינה אחת שמרחיבה את לבה ונותנת לניצולים את הכל בחינם. למדינה הזו קוראים גרמניה, ואנחנו, אורלי וילנאי ואנוכי, ראיינו עשרה ניצולי שואה שברחו לחיות שם, אחרי שברחו משם לפה, כדי לברוח מהשואה הכלכלית שאליה נפלו כאן. אבל הבה לא נהיה קטנוניים, ונמחא כפיים למדינה שלנו שמתקנת את העוול ההיסטורי הזה ונתפלל שהניצולים יספיקו ליהנות מההנחה המשמעותית הזו.
ועכשיו תכירו את חיים שוורץ. פגשתי אותו לפני כמעט שלוש שנים. הגענו לביתו במסגרת צילומי הסרט "מוסר השילומים". זו הייתה אמורה להיות עוד פגישה עם ניצול שואה שחי מתחת לקו העוני. חיים ואשתו חיו בדירת שני חדרים בתל אביב, העוני, למרות הסתרות ברורות, ניכר. לאישה שלו קוראים איוונקה ואילו היא לא הייתה שם, היה צריך להמציא אותה.
מצאנו אותה מתקתקת על מכונת הכתיבה הישנה שלה ספר פילוסופיה בבולגרית שאותו היא מתכוונת להוציא, אם מישהו יסכים כמובן. רק כשמבקשים ממנה מאוד יפה, היא מספרת לאט ובקול סדוק כמה כל יום שעובר רק מכביד עליה את החיים.
היא הייתה רק בת 83 כשפגשנו אותה, ולמרות הוויטאליות המתפרצת, לא היה אפשר להסתיר את ארון התרופות הגדול שיש להם, לזוג שוורץ, בסלון. 600 שקל בחודש בערך הם הוציאו כל אחד על התרופות האלה. חיים היה ניצול שואה
את השואה, כזכור, מודדים באחוזי נכות, ואם לא היו לך מספיק, היית צריך לחפש את החברים שלך.
אף שלא היה ניצול שואה מושלם, אלא רק "חצי ניצול" לפי המדינה, שוורץ היה אמור לקבל בחינם את התרופות למחלתו המוכרת. אבל אתם יודעים מה קרה? שוורץ לא קיבל את התרופות שהגיעו לו בחינם (לפי ההסכם הישן) וזאת, מהסיבה הכל כך פשוטה: חיים שוורץ לא ידע שמגיעות לו תרופות בחינם למחלה שלו.
למה? כי אף אחד לא סיפר לו, לאף אחד לא היה כתוב בשום מקום שהוא ניצול שואה, ולאף אחד גם לא היה אכפת שחיים צריך לפעמים לבחור בין חימום בחורף ובין תרופות, כי אחרת יחזרו לו צ'קים ויגבילו לו שוב את חשבון הבנק.
למרות כל מה שראינו עד הפגישה עם חיים שוורץ, חשבנו שהפעם מישהו נורא הגזים והלכנו איתו לקופת החולים שבה הוא מקבל שירות כבר 40 שנה. לא יכול להיות, חשבנו, שרופאת המשפחה שלו, מנהל הסניף, הרוקחת, כל אלה לא יודעים שהוא ניצול שואה ומגיעות לו לפחות שתי תרופות יקרות בחינם. הלכנו איתו אז, לפני שלוש שנים, לבית המרקחת והקלטנו וצילמנו את השיחה עם הרוקחת.
אפילו שידרנו את זה בערוץ השני של ה"אח הגדול". לא תאמינו, אבל מיד אחרי השידור קופת החולים הודיעה לו שיקבל את התרופה בחינם. ומה עוד קרה? הקופה אפילו החליטה להחזיר לחיים שוורץ כסף רטרואקטיבית מלפני שנים. לא להאמין, אבל גם בלשכה לשיקום נכים (כך קראו להם עד לפני כמה חודשים, והיום - הרשות לזכויות ניצולי השואה) בדקו שוב עד כמה הוא באמת נכה והבינו והפנימו שמגיעים לו 5,000 שקל בחודש.
אבל קרה דבר נוסף. חיים שוורץ מת. בגיל 88, בעוני , בחולי ובלי הרבה כבוד. הוא גם לא ממש זכה ליהנות מהכסף. ועוד משהו - איוונקה נשארה לבד. אני לא יכול להוכיח מדעית שאילו חיים שוורץ היה מקבל מהמדינה את התרופות בחינם, אילו היו לו עוד 500 שקל בחודש הוא היה נשאר בחיים יותר שנים. יש לי רק תחושה עמומה כזו, שאילו היו לו עוד 500 שקל בכל חודש והוא לא היה חייב לבחור מדי פעם בין חימום לתרופה, אילו יכול היה לקנות אוכל טוב יותר, בריא יותר, הוא יכול היה להיות איתנו עוד כמה שנים.
אין לנו שום מנגנון שיכול להסביר את מה שעשו הנאצים. יש לנו מספיק מוסר ומצפון בשביל להבין שמה שהיהודים עשו מאז הסכם השילומים הוא מחדל ארוך ומתמשך, ולא אחזור כאן על כל מסקנות ועדת החקירה של דורנר. ועכשיו, כאמור, עושים תיקון היסטורי, נותנים תרופות כמעט בחינם. הרשו לי לפקפק ולהתריע שעדיין, למרות הרצון הטוב של מנכ"ל משרד הרווחה נחום איצקוביץ והשר שלו, הכל מתנהל עקום.
חלק מניצולי השואה שמגישים קבלות על תרופות מקבלים את התשלום לפי "שוטף פלוס 60". תשאלו את רגינה זילברמן מבאר שבע שמחזיקה ב-25 אחוזי נכות. עברו כבר חודשיים מאז שקיבלה את ההכרה הרשמית שהיא אכן ניצולה, אבל את הכסף, כך אמרו לה, היא תקבל בעוד שלושה חודשים, כי אלה הם תנאי התשלום של האוצר.
כל מי שעובד כעצמאי מול הרשויות, כל מי שמשמש כספק מול משרדי הממשלה יודע מה זה "שוטף פלוס 60". אני לא בטוח שניצולי שואה צריכים להיות מתוגמלים ככה. אני לא בטוח שיש להם "שוטף פלוס 60" לחיות.
סליחה שאני מביא את הבשורות הרעות - אני לא בטוח שקופות החולים, משרד האוצר, משרד הרווחה ואפילו המנהלת החדשה והמוכשרת שמטפלת בניצולים באגף המיוחד שלהם, עפרה רוס, יצליחו לאתר ולתת בחינם את התרופות לכל אלה שמגיע להם.
אני גם לא מוכן להבין איך אנחנו עדיין עושים סלקציה בין ניצולים, ואיך יכול להיות ששני אחים שהיו באותו גטו מופלים - אחד מקבל רנטה והשני לא, רק כי אחד מהם היה שם חודש פחות. משהו בתפיסה הכללית בלתי נתפס, ולמרות השיפור וההפנמה שמחדל גדול התרחש כאן, אנחנו עדיין בפיגור אחרי גרמניה, אותה גרמניה שחוללה את כל הגיהינום הזה.
השופטת דורנר כבר קבעה שמדינת ישראל גזלה מכל ניצול בין מיליון לשני מיליון שקל, היא גם אמרה שהמדינה תתקשה להחזיר את זה. בסדר, אל תחזירו, אבל עכשיו, אחרי שכבר הודיתם באשמה, תלכו עוד צעד קדימה ותוותרו על כל הסייגים הקטנים, ותרו על הזוזים האידיוטים האלה שאתם עדיין גובים מהניצולים ותנהגו בנדיבות מוגברת. הנדיבות אגב, באמת משחררת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם