לטפס על עצים. בלי פלסטיק
הורים, עזבו את פארקי השעשועים הסינתטיים וחפשו מקומות שמכבדים את הסביבה. ל"דרך העץ" יש הרבה מה ללמוד מאחיו בתפוצות, אבל הוא אופציה שפויה לבילוי משפחתי
חשבנו שכך צריך להיראות בילוי שפוי של ילדים: בחיק הטבע, תוך מינימום פגיעה בו ומקסימום פעילות גופנית. את העבודה עשו הידיים, הרגליים והתושייה, שמילאו בהצלחה את מקום הפלסטיקים והגאדג'טים המהבהבים הרווחים במתחמי השעשועים הצווחניים מהזן הנפוץ. ולא שחסרו ריגושים: גם כשמאובטחים בחגורת סנפלינג, הדילוג מעץ לעץ הוא חוויה מטילת אימה לא פחות משום רכבת הרים.
לכן, שמחנו לשמוע על "דרך העץ". המתחם, שנפתח בקיץ האחרון במושב שדמות דבורה שלמרגלות התבור, מתגאה בצמד המילים "יער אקטיבי". על זה נוספו היומרות האקולוגיות, ויצרו חבילת ציפיות שגרמה לנו לדהור צפונה בכבישים הריקים של בוקר החג הראשון, בעוד עם ישראל מתאושש באיטיות מליל הסדר.
הציפיות שהבאנו בתרמיל היו לא ריאליות. בישראל אין יערות אמיתיים, ב"דרך העץ" בוודאי אין אחד כזה, על אף שהאתר כולו מבוסס על עצי הפאולוניה - עצים שהגיעו לכאן מסין
"דרך העץ" אמנם מזמין אקטיביות מצד הילדים, אבל אתגרים ספורטיביים מאומצים אין כאן. מה כן יש? מתחם קומקפטי ונעים, שמשקיף על נוף נהדר של עמק יזרעאל, שמכבד את הסביבה (הקרקע מחופה גזם, הגדרות עשויות מברזלים שקודם שימשו בחממות האזור), שלא לוחץ על בלוטות האלרגיה שלנו כמו פארקי השעשועים הסינתטיים ושם במרכז את העצים: הילדים צופים בסרט שמלמד אותם על חשיבות העצים, שועטים במבוך ומחפשים פתרונות לכתב חידה שעוסק בעצי הארץ, מרכיבים בכוחות עצמם סירת עץ קטנה ומשיטים אותה בדגם של הכינרת, ודי נהנים בסך הכל.
בילינו שעתיים וחצי סימפטיות, ועוד נשאר לנו כוח להקיף את פסגת התבור. את הגרסה הישראלית של פארק אקרובטיק נחפש במקום אחר.
דרך העץ, מושב שדמות דבורה, 6620606 - 04.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם