פצצות לציציות: מסיבת טראנס במעלה רחבעם
במוצאי שביעי של פסח נערכה מסיבת טראנס במאחז ייחודי שהוקם ע"י צעירים דתיים וחילוניים בגוש עציון. עמיחי אתאלי חזר עם תיעוד נדיר
אבל זה היה בלתי אפשרי. נתי התמכר לתמונות ונשכב על הרצפה הקרה רק כדי לצלם עוד פריים של הדבר הזה מזווית נוספת. אני התמכרתי לאנשים; כל אחד מספר לך את הדרך שעשה עד לכאן, כולל באיזה טרמפים התגלגל הנה, אבל בעיקר מה עבר עליו בחיים עד שהגיע למסיבה המטורפת הזו.
באותו זמן, על הרחבה כבר היו יותר מ-80 איש שרקדו כאילו אין שום דבר אחר בעולם חוץ מהמקום הזה ומהמוזיקה, שגם אם לא הוספת לה שום אמצעי אחר, פשוט מעיפה אותך לעננים.
ועכשיו להתחלה: מצד אחד, הדרך למאחז "מעלה רחבעם" לא מבשרת טובות. מצד שני, אם אתה בדרך
ההזמנה הייתה לעשר בערב במוצאי שביעי של פסח, אז אנחנו, כשניים שאינם מנוסים במסיבות מהסוג הזה, הגענו בזמן.
כשנכנסנו, זה נראה כמו טעות - לעזוב את הכל בצאת החג ולוותר על המימונה בשביל שתי נערות מהגבעות שרוקדות לבד ברחבה גדולה. בהתחלה לא ידענו איך לאכול את זה, אבל הכיוון שאליו הדברים התפתחו הוכיח לנו בצורה חד משמעית: העמידה בזמנים הייתה בעצם הטעות היחידה שלנו באותו הערב.
השומר בכניסה, שבעצם עמד ליד שולחן ישן של בית ספר וביקש 40 שקל "כדי לעזור קצת עם העלויות", הבטיח : "אל תדאגו, עוד יהיה פה יותר טוב", אבל לא בטוח שגם הוא ידע עד כמה. בינתיים, זוג ובנם כבן החמש כבר מתחממים על רחבת הריקודים. הדי-ג' יי זורם איתם ולפי המוזיקה הוא בכלל לא רואה כמה אנשים הוא מרקיד כרגע. בינינו, היו שם שלושה, וכאמור גם הם, כולם, מאותה משפחה.
יש קצת מתח. דרורי בר לבב, שהקים את המאחז וארגן את המסיבה, מסתובב בשטח, מודאג ומנסה להרגיע את כולם וגם קצת את עצמו. "70 איש אישרו השתתפות בפייסבוק", הוא מכריז. בינתיים יש פה שבעה.
עד שההמונים יגיעו, דרורי מביא בחור שיודע לטפס על עמודים, כדי שיכבה את הפרוז' קטור. בשגרה, האור הזה נועד להרתיע מחבלים מלהגיע למאחז הלא מגודר. הפעם, כשמתכוננים למסיבת טראנס, אפשר לוותר על ההרתעה.
ולאט-לאט הם הגיעו: המבוגר שבהם לא עבר את ה-30 והצעיר בן לא יותר משנתיים. המכוסה ביותר הייתה עטופה במכנסיים ועליהם חצאית, ובחולצה ועליה עוד חולצה ועוד אחת - ועל השיער גם כמה מטפחות. החשופה ביותר באה פשוט עם ג'ינס וגופייה. וככה רקדו שם אל תוך הלילה, עטויי זקנים
ופאות שנראו כמו הסטריאוטיפ של נער גבעות טיפוסי, יחד עם בחורים שאיך לומר, נראה שזו לא מסיבת הטרנס הראשונה שלהם. השבוע.
עם הזמן התברר, הרקע של כל אחד מהם מרתק. בני, שהגיע עם אשתו, כבר היה אחרי כמה כוסות טובות של ערק כשדיבר איתי - אבל הייתה לו משנה סדורה. שניהם בני 26.
הם הכירו כשעבדו יחד בגבעות השומרון כתיכוניסטים שנפלטו מהישיבה התיכונית ומהאולפנה. הם ילדים למשפחות מתנחלות, ומאז עברו כמה גלגולים. "ההורים שלנו הם הציונים הקלאסיים", הוא אומר. "הם התרגשו מכל דבר שקורה בארץ, אבל אנחנו עברנו את השלב הזה. אנחנו מחפשים את הדרך שלנו".
בני מצביע על שני אנשים שאיבדו אחים בפיגועים ביו"ש ואומר על עצמו, ואולי על דור שלם, "ראינו כבר כל כך הרבה ועכשיו - יאללה, הגיע הזמן, אנחנו רוצים קצת ליהנות", ורץ בחזרה אל תוך הרחבה.
חיים, תושב המאחז, הגיע עם אשתו ושני ילדים ישר מגדות נהר הירדן. הם לא עלו הביתה לפרוק את הציוד ובאו עם הרכב העמוס ישר לרחבת הריקודים. חיים עם זקן שחור ופאות ארוכות, אשתו עוטה כמה מטפחות. הם רוקדים בחיוך גדול וממש אפשר לראות איך האנרגיות פורצות מהם החוצה.
גם אמונה בת השנתיים, שנאחזת בידיים של אבא חיים, מוארת ומובילה משהו שעשוי להיראות כמו הקו של הדור השלישי למתנחלים. בכל פעם שחיים מנסה קצת להתרחק מעמדת הדי-ג'יי, אמונה כועסת: "לא אבא, לרקוד עם כולם ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם