פרץ: "אהבתנו למדינה לא תלויה בבית הפרטי"
שלומית, אלמנתו של סמג"ד גולני אלירז פרץ בראיון למעריב: "לפני שאלירז נהרג החלטנו שאנחנו רוצים לגור פה, בגבעת היובל"
שלומית פרץ עם בנה אור חדש אוריאל צילום: ראובן קסטרו
בני הזוג בחרו להתגורר בשכונת היובל בעלי, שכונה ש-12 מבתיה נמצאים כעת בסכת הריסה. "כל הזמן שאלנו את עצמנו איפה נגור", מספרת פרץ, "עם התפקידים בצבא, אלירז עבר ממקום למקום אבל בסוף השבוע האחרון שהוא היה בבית, שבוע לפני שהוא נהרג, דיברנו על זה שוב והחלטנו שאנחנו רוצים לבנות פה, בגבעת היובל".
"אלירז ידע את המיקום המדוייק בו הוא רוצה לבנות את הבית. זו נקודה שרואים ממנה את כל הארץ שאנחנו כל כך אוהבים. ביום טוב רואים משם את החרמון ואת הים התיכון וגם את הארובות של חדרה. הוא אמר שהכניסה לבית לא תהיה מהכביש כדי שהילדים יוכלו לשחק בכניסה בשקט. יש לי את ההחלטה שלי ושל אלירז ועכשיו אני יודעת איפה יהיה הבית. אלירז גם אמר שהוא יבנה את הבית עם שני האחים שלו ושיש לו דוד עם טרקטור והוא יעזור להם אז אני אפילו יודעת מי יבנה את הבית שלנו.
"גרנו בשליו (בגוש קטיף) לפני הפינוי", ממשיכה שלומית, "והתפקיד של אלירז בתור מ"פ היה להיות זה שסוגר את השער של הישוב אחרי ההריסה. הוא אמר לי אז שהמראות של הישובים ההרוסים היו לו קשים יותר מלקבור את אחיו אוריאל. למרות החוויה הנוראית הזו הוא לא בא בטענות. הוא לא אמר 'אני עוזב את הצבא ושונא את המדינה'. הוא המשיך לתת, להאמין ולאהוב.
מאמינים בראש הממשלה ובשר הביטחון
האהבה של אלירז ושלנו לעם ולמדינה לא תלויה בדבר. מבחינתנו לא מדובר בבית הפרטי שלנו. העם שלנו עבר הרבה מאז שהוא יצא ממצרים והתגברנו על הכל. אנחנו מאמינים בראש הממשלה ובשר הביטחון שיקחו מהעוצמות האדירות של אלירז, ומחזקים את ידיהם.
מתוך האבל והקושי של החיים החדשים ללא יקירם, הגיעו אמש בני משפחתו של פרץ למוצב כיסופים שבו שירת. לסיור הגיעה שלומית עם ארבעת ילדיהם: אור חדש-אוריאל, הלל מרים, שיר ציון וגילי בת עמי, ועם שני אחיו של אלירז: אביחי ובת-אל. האם מרים נותרה בביתה בפסגת זאב כדי לקבל את פניהם של מאות המנחמים. הרמטכ"ל גבי אשכנזי התקשר אליה אתמול בשנית, וביקש לדעת כיצד עבר ליל הסדר.
למרות הקושי הכרוך בכך החליטה שלומית לקחת את ילדיה, הקטנה שבהם בת חודשיים, לראות מקרוב היכן שירת אביהם, לגרום להם להבין
עד כמה היה גיבור וכיצד הקריב את חייו בנאמנות חסרת פשרות למדינה. כשהגיעו ללשכתו של אלירז הבחינה המשפחה כי בניגוד לקצינים אחרים בשירות קרבי, בחר אלירז שלא לתלות תעודות הוקרה על קירות לשכתו. גם ספרייה מלאה בספרי מורשת קרב לא הוצבה שם. במקום כל אלה, אלירז בחר לקשט את הקירות בציורים של ילדיו.
הילדים עברו בבסיס וקיבלו הסברים מהחיילים: "זו המיטה של אבא", " זה חדר האוכל של אבא",
"אלו החיילים של אבא".
"רצינו להראות לילדים איפה אבא שירת, איפה הוא שמר על הארץ", הסביר האח אביחי, "רצינו שיראו איפה הוא היה בפעם האחרונה". לפני שעזבה את הבסיס ניגשה שלומית לחיילים וביקשה לחזק אותם בהמשך הפעילות הביטחונית השוטפת. הילדים חתמו את הסיור בשירה ובריקוד של "גולני שלי" עם החיילים.
השתתף בהכנת הידיעה: רונן דמארי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם