ביג בנד
להקת הבובות "רד בנד" הייתה הדבר הכי מצחיק ומקורי בטלוויזיה בשנים האחרונות וכעת הם נערכים לעונה השנייה
האמת שדי מוזר להתחיל לספר את הסיפור של ארי פפר, עמי ויזל ומיכה דומאן, שהקימו את מופע הקאלט, מהטעם הפשוט שנדמה כי מי שלא הכיר אותם עד עתה, ממילא לא יבין מה הביג דיל. בשביל האפשרות הקלושה שמישהו נמנם בשנתיים האחרונות ובכל זאת יש סיכוי שהוא בקטע, נשטח בזריזות את סיפור הרקע לפני שנעבור לראיון הזוי עם הדמויות שלפני האנשים.
השלושה (בני 30 בממוצע), היו אמורים להתחיל קריירה בתפקידים שונים בעולם הקולנוע והטלוויזיה. רגע לפני שהיו אמורים להזיע באולפני הרצליה או באתרי צילום של סרטי פורנו מקומיים, לפפר נכנס ג'וק לראש: להתחיל להתעסק עם בובות ברחוב. לא בקטע של סטייה ביזארית אלא יותר בז'אנר של "פאנץ' וג'ודי" או "החבובות", רק ברחוב ועם דגש על מוזיקת פולק.
הרעיון היה להקים להקת בובות שמופיעה ברחוב ולצורך העניין גייס פפר את דומאן על גיטרה וויזל על קלידים, שינגנו בזמן שהוא שר ומפעיל את הבובה הידועה כיום כרד אורבך. כן, בדיוק כמו מאמן הכדורסל שעשה את הבוסטון סלטיקס לבוסטון סלטיקס. השלושה התחילו להופיע בעיקר בשדרות רוטשילד בתל אביב בשנת 2005.
"במהלך שנתיים של הופעות רחוב בנינו בובות גם לנו", מספר עמי ויזל.
לאחת ההופעות הגיעו בני הזוג לי ירדני ואבירם בוכריס, בעלי חברת ההפקות "מאי טי~ וי", והם התלהבו מהשלישייה. יחד הוקם צוות ונולדה העונה הראשונה של "רד בנד", להקת בובות שמנגנת פולק רוק וחוזרת לארץ אחרי משהו כמו 40 שנות גלות באמריקה. בסדרה, שעונה שנייה שלה אמורה לעלות בעתיד הקרוב מאוד, משתתפים אמנים ידועים, וכל האווירה מסביב היא של סרט מוקומנטרי שכאילו נכתב על ידי תסריטאי שבלבל בין כדורי הרגעה וקטמין לספידים וקוק.
ואולי זה קטמין וקוק, לא ברור. בכל מקרה, הסדרה עלתה ב~V.O.D של הוט בשנת 2008 ומאז מדובר בתופעת קאלט שנונה, מצחיקה, אלימה בצורה חיננית ומאוד גסת רוח. במרכז הסדרה ניצבת דמותו של רד, יעני כוכב פולק~רוק שיש לו נטייה להיות במקום הלא נכון בדיוק בזמן המתאים, אם לצטט מתוך שיר הפולק Train Leaves Here This Morning שכתבו ג'ין קלארק, שמוכר מ"הבירדז", וברני לידון מ"האיגלז".
העונה הראשונה הפכה ללהיט אדיר, אף שהייתה זמינה רק ללקוחות הכבלים. הופיעו שם שלום חנוך, אביב גפן, תיסלם, שלומי סרנגה, מוש בן ארי ועוד רבים וטובים, וכמו שזה נראה בסדרה הם נהנו מכל רגע כי באמת מדובר בקטע מקורי, משעשע והזוי. נישאים על גלי ההיסטריה המקומית "רד בנד" המשיכו להופיע בלייב והפעם במועדונים גדולים יותר, כמו "הבארבי" או ב"מעבדה" בירושלים.
אף שהתכנית המצליחה עלתה לאוויר לפני שנתיים, השלושה לא מיהרו להתחיל לצלם עונת המשך ובמקום זה נסעו לחפש תחנות בחיי מקור ההשראה העיקרי שלהם - בוב דילן. "בצילומים של העונה הראשונה בילינו הרבה שעות מאחורי ומתחת לספות ועד היום כשאני רואה ספה אני מתחיל להזיע. הטראומה חוזרת אליי", מסביר ויזל מדוע נסעו לארצות הברית במקום לצלם.
"אנחנו פצועי מלחמה ולא רק זה, בתכנית עם מוש בן ארי קברו אותנו בחול. מבחינה פיזית העונה הראשונה הייתה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. מעל זה היה צריך לנגן שירים, להישאר מצחיקים ולהיות בגוד וייבס. זה היה חתיכת רכבת הרים. כשנגמרה העונה הראשונה וכבר היו רעיונות לגבי מה עושים בעונה השנייה לא רצינו לחזור על עצמנו, לשחוק את אותן בדיחות. הדמויות שלנו וכל הסיפור שהגענו ממנו לקונספציה של להקת הבובות הזאת נשען על מוזיקת עם אמריקנית ועל פרקים מסוימים מההיסטוריה של המוזיקה בארצות הברית, שאפשר למסגר אותם בקלות. מהגוספל עד בוב דילן, התקופה הזאת".
זה כמעט כל תולדות המוזיקה האמריקנית.
"יש שם מאה שנה, כן. יש גל אחד שאנחנו סביבו וזה הפולק. גם הקומדיה שלנו קשורה לפולק כי היא מתעסקת במה שמחבר בין כולם. אנחנו תמצתנו את זה לאוכל, קקי, פיפי וסקס. שירי פולק אגב עוסקים ברובם בנושאים האלה. יש בזה משהו לא מתחכם".
כששאלו אותם מה הם רוצים לעשות הלאה מבחינת המשך הסדרה הם הסתכלו זה על זה ולא מצאו תשובה, אז הם טסו לניו יורק להגשים חלום: להופיע בסנטרל פארק. "המטרה הראשונה הייתה ללכת למקומות שקרו בהם הרבה דברים", ויזל מספר על ניו יורק. "אם קראת את הביוגרפיה של דילן, יש רחובות כמו בליקר והמועדונים שהמון דברים קרו בהם. רצינו לנסוע לשם עוד לפני 'רד בנד' 1, תמיד רצינו לנסוע לשם ולפרוק את הבובות בסנטרל פארק ולהופיע. זאת הסיבה הראשונה, וזה השתלב עם זה שהיינו במצב פיזי רדוד. לא היינו מוכנים לא פיזית ולא נפשית לעשות עונה שנייה. הגב שלי עד עכשיו בוכה. הבובות סובלות מעודף משקל, להחזיק אותן יותר מ~20 דקות זה אתגר והיינו צריכים להרביץ ימים של שמונה ו~14 שעות צילום נטו. יצאנו מזה עם דלקות פרקים בכל מיני מקומות ולמישהו אפילו יצאו טחורים, לא אגיד לך למי, שהקהל ינחש. רצינו להתרענן ולבוא לעונה השנייה עם דברים מעניינים. נסענו והגשמנו את החלום להופיע בסנטרל פארק למרות שירד עלינו גשם חצי מהזמן והחלום נרטב".
באו הרבה אנשים?
"הרבה... מה זה הרבה?".
נגיד, לא הרבה כמו בהופעה של סיימון וגרפונקל בסנטרל פארק.
"תשמע, עשינו את זה הכי ספונטני. הייתה התקהלות די מרשימה. עשינו את זה יותר מפעם אחת. הלכנו על לנסות להופיע כל יום שבת, שבוע אחרי שבוע, באותם מקומות, כי השמועה מתפשטת ולא באנו עם כסף ופרסום. לא היו לנו יחסי ציבור. באנו כמו שבאנו לתל אביב לפני חמש שנים. הופענו גם בכמה מועדונים. איזה בעל מועדון ראה אותנו והזמין אותנו. היה כיף, יצא לנו להופיע במקומות מעניינים".
שלושה חודשים שכשכה "רד בנד" במימיו המפתים של האמריקן דרים עד שחזרה ארצה לעבוד על העונה השנייה, שצפויה לעלות בקיץ הקרוב. אף שזה לא מקובל במיוחד, דבריו של רד אורבך היו אמורים להופיע כאן בשפת אמו כדי לא לדפוק את האלמנט הבידורי, אך לאחר סיעור מוחות הגענו למסקנה כי זה לא יעבור. לכן מובא תרגום כושל יחסית אך סימולטני. כדי להרגיש את ההוויה האמריקנית והשנינות שלא עוברת בעברית מומלץ לצפות בפרקי הסדרה בVOD של "הוט".
"יובל, רק אל תכניס לנו מילים לפה בכתבה הזאת", מתחנן בפניי לפטי בתחילת הראיון. "אנחנו לא מריונטות".
לאור איך שאתם נראים, אין שום סיכוי שאני אכניס לכם משהו לפה. אם הייתן מריונטות יפות, אולי איזו אות.
Red: “Lefty, I think he's playing hard to get”.
(רד: "לפטי, נראה לי שהוא משחק אותה קשה להשגה")
Red: “Shoot. That's a nice sweater, by the way. I want it. Give it to me”.
(רד: "שוט. אגב, סוודר יפה יש לך. אני רוצה אותו, תן לי אותו")
הכול בסדר איתך? זאת חולצה שהורדתי מחבל בבית אבות. אתה דווקא נראה לא רע יחסית לגילך. אני זוכר שסיפרת לשלום חנוך שהכל בזכות שמן קוקוס. מה הסגולות של שמן קוקוס באמת?
Red: “It's a mystery. Like the female orgasm, or why bedwetters go into politics. Nobody knows”.
(רד: "זאת תעלומה. כמו האורגזמה הנשית או למה אנשים שמרטיבים בלילה נכנסים לפוליטיקה. אף אחד לא יודע להסביר את זה")
לפטי: "אני רוצה לשתף את כולם שיצא לי לא פעם למרוח על עצמי שמן קוקוס. ואוף דה רקורד, גם שימנתי אחרים בשמן קוקוס".
Red: “You said we'd never speak of it again! It was a long time ago”.
(רד: "אמרת שלעולם לא נדבר על זה שוב! זה היה מזמן")
פיליפ: "קוקוס! בבקבוקים גדולים! הכול טוב בשמן קוקוס. הוא נפלא".
תגיד, פיליפ, אומרים שאתה במקור מירושלים. ספר איך זה לחיות בתל אביב, ועוד בסטטוס של כוכב רוק?
"מה באמת? אני כוכב של רוק?".
אולי לא רוק כבד. יותר רוק סמיך, ירוק, כמו כשיש אלרגיה.
"אני לא מגדיר את עצמי ככה. אני קודם כול מדען. אחר כך אני גנגסטר ואחרי זה אני אישה. חוץ מזה אני מתעסק בסמים מסוכנים רוב היום וזה הרס לי קצת את הזיכרון, על מה הייתה השאלה?".
ספרו מה הולך להיות בהופעה בירושלים?
רד: "אנחנו הולכים לתת הופעה אולד סקול. מנגינות אהובות, וייב עדין והרמוניות מיניות. יהיה קצת פולק, קצת רוק, אולי אפילו נוציא את מכונת התופים הישנה אם יתחשק. אתה אף פעם לא יכול לדעת. אף אחד לא ממש יודע איזה כיוון ההופעה תתפוס. זה משתנה כל הזמן, באמת. החזרה האחרונה שלנו הייתה ב~1983. היא נגמרה אחרי חמש דקות. אולפני חזרות הרבה יותר יקרים ממה שחושבים.
"תראה, בשבילנו כל הופעה היא 'הופעה של פעם בחיים', כל פעם. אנחנו עולים לכל הופעה כאילו שהיא האחרונה שלנו עלי אדמות.
"בכל זאת, אנחנו כבר לא ילדים. אני יכול למות כל רגע ולפונצ'ו היו כבר שלושה התקפי לב השנה. זה רק עניין של זמן. בקיצור, אנחנו מנסים לחיות את הרגע ולהרגיש את הקהל, לפעמים ממש בידיים. המון הופעות שלנו מידרדרות לאורגיות מטונפות עד הבוקר. אני לא מבטיח שום דבר אבל הייתי ממליץ שכל אחד מהאנשים בקהל יצטייד בחומר סיכה ובמגבונים לחים. פיליפ השיג ויאגרה ורוהיפנול (סם אונס - י"ה) שיחזיק אותנו להרבה מאוד זמן")
לפטי: "או כמו שסבתא שלי היתה אומרת לנכדים, 'אם אתם רוצים ליהנות בחיים,
אל תגעו בסיר של הגולש כשהוא חם'. וזה בדיוק מה שאני מתכוון לא לעשות לקראת ההופעה ביום שישי".
ספרו מה הקו המוזיקלי שלכם כרגע.
לפטי: "הקו המוזיקלי שלנו מסתובב ומשתנה כל הזמן".
Red: “it's more of a musical circle rather than a line”.
(רד: "זה יותר מעגל מוזיקלי מאשר קו")
לפטי: "זה כמו שבשבת רוח שאף אחד לא נושף עליה. אנחנו עושים שירים ישנים בביצועים חדשים ושירים חדשים בביצועים ישנים ויש לנו מוזיקאים צעירים שמנגנים כמו אנשים זקנים. אנחנו משתדלים לשמור על היושר האמנותי שלנו בהופעות.
אגב, אנחנו עושים בר מצוות, ואם חתן השמחה מנגן על דרבוקה אין לנו בעיה שיעלה לבמה לנגן איתנו".
איך היה בארה"ב ולמה בכלל חזרתם, שוב?
רד: "אני אענה על השאלה שלך בשאלה אחרת: כמה זונות מתות אפשר להכניס לבגאז' של ביואיק? תשובה: לא מספיק. אבל ברצינות, זה היה מדהים. היו לנו כמה הופעות מעולות בניו יורק ובסן פרנסיסקו ואפילו חזרנו להופיע ברחוב כמו בימים הטובים. היינו יכולים להישאר שם לנצח")
פונצ'ו: "רק שהתברר שאין חוק התיישנות על אף אחד מהפשעים שרד ביצע".
Red: “Who knew? I mean, she's older than 18 now!”.
(רד: "מי יכול היה לדעת? היא כבר בת יותר מ~18 היום!").
פונצו': "בארץ בתי הסוהר הרבה יותר נוחים, הרבה פחות מסוכנים".
Red: “Anyway, we didn't leave. We were deported. And the list of countries that will have us is getting shorter every year”.
(רד: "בכל מקרה, לא עזבנו, גירשו אותנו. ורשימת המדינות שמוכנה לקבל אותנו מתקצרת בכל שנה")
כדי להוסיף עלבון על ביזיון, לאחרונה נודע שהמוזיקאי הטקסני המנוח טאונס ואן זאנט, אחד מאמני הפולק המוערכים בארצות הברית, הוריש ערימה יפה של שירים לדיוויד ברוזה, מוזיקאי שידוע בזכות נגינת גיטרה מהסנטר, ולא לרד אורבך, אבי תחיית הפולק בישראל. אורבך משיב תוך נסיון כושל להסתיר את הצפרדע שנאלץ לבלוע.
רד: "הוא עדיין חייב לי שבעה שקלים. לא דיברנו שנים. אני לא יכול למסור יותר פרטים מזה אבל הוא יודע מה הוא עשה. אם אתה רואה אותו, תגיד לו שאני רוצה את הכסף שלי. תשמע, תחיית הפולק שמתרחשת פה מאוד מרגשת. אני גאה להיות חלק ממסורת הפולק. המון שירי פולק קיימים יותר זמן מהמון מדינות. השירים האלה שחצו אוקיינוסים עברו מדור לדור, הם לא שייכים לאדם אחד ואין גרסה סופית אחת. זה תהליך שמתעלה מעל הזמן והמקום. אני ממש שמח שישראלים מתחברים לזה").
רד, זה לא מבאס - בתור כוכב רוק כמובן - שכשמכניסים את השם שלך באנגלית לגוגל רואים תמונה של מאמן כדורסל זקן על כיסא גלגלים עם זונדה באף?
רד: כן, במיוחד משום שאורבך היה כינוי שקיבלתי בגלל שהזרע שלי זוהר בחושך. אולי נזמין את גוגל להופעה. יש להם טרנזיט? עזוב, זה בכלל לא משנה. כל האינטרנט הזה זה סתם אופנה. ראיתי אותם באים לרגע ונעלמים. זה לא יחזיק מעמד".
אומרים שבוב דילן מגיע בקרוב. מה סגרתם איתו לגבי ההופעה? ומה בעניין בילויים משותפים? הוא לא קצת זקן ומדובלל בשבילכם?
רד: "אני אוהב את בוב אבל אנחנו לא ביחסים טובים. הוא לא מדבר איתנו מאז שפונצ'ו ואני התעסקנו לו עם האופנוע ב~1966. ניסינו לעזור אבל יכול להיות שבלבלנו בין הקלאץ' לברקסים. מי יודע, היינו די שיכורים. בכל מקרה, אני חושב שהייתה לו איזה תאונה. אני חושב שהוא עדיין לא נרגע מהעניין. מאוד נעריך אם תוכל לפייס בינינו באיזושהי צורה")
- שתף אותנו במחשבות שלך על וידיאו האורגיה של ג'ימי הנדריקס. האם גם לאחר שתלך לעולם שכולו פולק אנחנו עשויים לראות וידיאו שלך באורגיה סוערת?
רד: "כשאני אמות לא תמצא קלטת סקס, אתה תמצא צינוק סקס. גם לא תצטרך לחכות עד שאני אמות; אני עובד על להתקין שם מצלמת אינטרנט. אבל תזכור, יהיו דברים שתראה שם שלא תוכל להוציא מהראש")
יצא לי לראות שאתם תובעים את גוגל משום שהם משתמשים באלגוריתם שכתבתם שנקרא קורג'ט. מתי נכנסתם לתחום התכנות?
לפטי: "אין שום קשר בינינו ובין אלגוריתמים. הם קוראים לעצמם 'רד בנד' במלעיל ואנחנו 'רד בנד' במלרע".
Red: “Are you naming sexually transmitted diseases?”.
(רד: "אתה מדבר על מחלות מין?")
לפטי: "לבן אדם מתנפחות הביצים פעם בחיים ולא שוכחים לו את זה".
רד: "אתה יושב הרבה על גוגל, הא? אתה צריך חברה דחוף. ברצינות. אני זוכר שפעם כתבים הצליבו מקורות, עקבו אחר קצה חוט, ערכו תחקיר. אתה אפילו לא לחצת על הלינק. פלא שהמדיה שלכם גוססת?
"אבל אם להיות כן, בעבר שקלתי ללכת לכיוון של היי~טק. בכל זאת, מוזיקה היא לא האהבה הראשונה שלי, התשוקה האמיתית שלי תמיד הייתה אלגוריתמים. אלגוריתמים הם האמת, ואם יש מישהו שם בחוץ שחושב אחרת אני אדפוק לו מכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם