מקום צנרת
עודד רובין, סייר קווים בתש”ן, החברה הממשלתית שחולשת על עורקי הדלק במדינה, זומן לשימוע אצל מנהליו, שהטיחו בו: גילינו שאתה מדווח על עבודה מאומצת בשטח - בעוד הג’יפ שלך חונה בבית. סיפור פשוט? לא בישראל. במהלך חסר תקדים רובין העמיד את עצמו במרכזו של קמפיין, סחף לתוך הקלחת שרים, ח”כים ואת ההסתדרות, הוכתר כחושף שחיתויות, זכה בחסינות וסינדל את המערכת. רובין: זה מסע רדיפה הזוי, רק משום שסירבתי להיות שתול של המנכ”ל בדירקטוריון
במחצית 2006 זומן עודד רובין, עובד זוטר בחברת הממשלתית "תשתיות נפט ואנרגיה", לשימוע לפני פיטורים אחרי שהחברה גילתה, לטענתה, שבמשך שנים הגישו הוא וחבריו דוחות עבודה כוזבים בהיקפי ענק. רובין, כך הסבירה החברה, בצירוף תיעוד ממוסמך שהגישה לרשויות השונות ובהן בית הדין לעבודה, ישב בבית ודיווח על שעות עבודה מנופחות, על סיורים שהוא מבצע בכל רחבי הארץ מצאת החמה ועד צאת הנשמה ועל הוצאות אש"ל שמגיעות לו עבור כך.
רגע לפני שהתקבלה הכרעה על עתיד העסקתו בחברה הצליח רובין להפיק קמפיין תקשורתי מרשים, כשהוא מגייס לצדו את ח"כ שלי יחימוביץ' ואת ההסתדרות של עופר עיני. לשיטתם, רובין - העובד בחברה עד היום - הוא בכלל קורבן של רדיפה וראוי לתואר "חושף שחיתויות".
תש"ן (תשתיות נפט) היא חברה ממשלתית קטנה בהיקף העובדים שלה, כ-170 בסך הכל. מה שהופך אותה לאחת החשובות במשק הוא התפקיד הקריטי שהיא ממלאת בהולכת הדלק לאורך 800 קילומטר של צנרת, באחסנתו ובאבטחתו. לפני כעשור, כשאריאל שרון, בתוקף תפקידו במשרד התשתיות, היה השר הממונה על החברה, לא היה חסר הרבה כדי שתש"ן תוכרז כחברה בת של מצודת זאב.
רבים מחברי הליכוד או מי שרק היו קשורים לכאלה, מצאו את מקומם בחברה. שרון מינה אז למנכ"ל החברה איש ליכוד בדרך מפוקפקת שזכתה לפרק מיוחד בדוח מבקר המדינה, ומשזה התיישב על כיסאו והניף את דגל המפלגה על הבניין נפתחו הדלתות והפעילים החלו לזרום פנימה. שורה של חברי מרכז ליכוד וקרובי משפחותיהם מכל רחבי הארץ, פעילי שטח וחבריהם,
מחלקת הסיירים של החברה, זו שאמונה על אבטחת קווי הדלק, הפכה גם היא בתוך פרק זמן לא ארוך למעוז ליכודי של ממש. בלטו בה בנוכחותם יחד עם האחיין של לילי שרון גם יו"ר ועד העובדים של החברה, חבר מרכז המפלגה מהנגב שלומי שטרית ושני חברי המרכז מאזור חדרה, עזריאל יפין ועודד רובין. מחלקת הסיירים נחשבה נחשקת במיוחד משום שעובדיה נהנו מג'יפ צמוד ומחופש תנועה גדול למדי.
עבור רובין היתה זו החברה הממשלתית השנייה שבה ביקר בתוך פרק זמן קצר, אחרי שקודם לכן ערך סיבוב קצר ברכבת ישראל. גורם שהיה אז בהנהלת הרכבת נזכר השבוע, ולא בערגה גדולה, בהתנפלות מכיוונה של לשכת שרון שהגיעה רגע אחרי שהרכבת ורובין החליטו על סיום הרומן ביניהם. זמן קצר אחרי הרכבת נכנס רובין, כאמור, לעבודה
בתש"ן. רובין עצמו נמנע מלהסביר ל"מעריב" כיצד בדיוק זכה בתפקיד. מנכ"ל החברה דאז, איש הליכוד זאב לבנון, טען השבוע כי הוא איננו זוכר בדיוק את נסיבות קליטתו של רובין אבל הודה, עם זאת, ש"מאז שנות החמישים אף אחד לא התקבל לחברה הזאת דרך 'הלוח הכפול". לדבריו, בחברה הועסקו אנשים של שרים שקדמו לאריאל שרון כמשה שחל וגונן שגב. "אם תבדוק מי עבד לפני עודד רובין כסייר תגלה שזה היה הבן של פואד בן־אליעזר וגם הוא לא הגיע לשם דרך מודעה בעיתון".
רפי טטרקה מונה בתחילת העשור למנכ"ל החברה, בקדנציה של ראש הממשלה אהוד ברק, זמן קצר אחרי שהשתחרר מתפקיד סגן ראש השב"כ. למנכ"ל הטרי לא לקח הרבה זמן כדי להבין שהוא אולי יושב בלשכת המנהל, אבל את החברה מנהלים ממשרדים אחרים לגמרי בבניין. "עם הגעתי לחברה בשנת 2000 נדה־מתי לגלות כי קודמיי בתפקיד, המנכ"ל זאב לבנון והמשנה למנכ"ל עמרי כהן, השתמשו בחברה כבסיס לסידור עבודה לעשרות חברי מרכז ליכוד וכן פעילים ומקורבים אחרים למפלגה", כתב בתצהיר שהגיש מאוחר יותר לבית הדין לעבודה.
כמה מאותם חברי מרכז, בראשם יו"ר הוועד שלומי שטרית, ידיד ילדות של סילבן שלום וגם של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, עשו הכל כדי להילחם בו. שטרית, שביקש למנות למנכ"ל החברה את עמרי כהן ולשמר את ההגמוניה המפלגתית הנעימה, הפעיל את קשריו בכל מקום אפשרי כדי לגבש בדירקטוריון החברה רוב נגד טטרקה. הדברים פורסמו לפני כארבע שנים.
טטרקה, שרשם שירות מפואר בשירות הביטחון הכללי אבל מעולם לא ניהל קרבות מהסוג הזה, התקשה להבין מה קורה סביבו. יריביו פעלו במלוא המרץ ובתנועת מלקחיים מרשימה כמעט הצליחו להשלים את המהפך. היה זה יוסף פריצקי, אז שר התשתיות מטעמה של שינוי, שחסם כמעט בגופו את המהלך. פריצקי, שעקב אחרי התנהלות החברה תחת שרביט הניהול של טטרקה , אהב מאוד את מה שראה, שכן עם העובדות היה קשה להתווכח. בתוך זמן קצר מיום שנכנס לתפקידו החל טטרקה להוביל את החברה לייעול ולרווחיות, כשההכנסות והרווחים עולים במאות אחוזים בהתמדה.
אם בהנהלת תש"ן יצטרכו לשים את האצבע על הנקודה שממנה התחילה המהומה הנוכחית, נדמה שיסמנו אותה באחד מימי קיץ 2005. כשברקע מתנהלים המגעים בין עובדים זוטרים בחברה לגורמים פוליטיים בניסיון להשיג בדירקטוריון רוב נגד המנכ"ל, נפגש טטרקה לישיבה שגרתית עם סיירי הקווים של החברה. כשאחד מהם פלט משהו על שעות נוספות שהעובדים נוהגים להעביר בדיווחיהם מחודש לחודש, טטרקה חשב שהוא לא שמע טוב. כמה ימים אחר כך הוא הוציא הנחיה כתובה לנסים רז, הממונה על הסיירים, ודרש ממנו לוודא ולאשר בעצמו את נכונות הדיווחים שהעובדים מעבירים.
כמי שעובדים בשטח ולא מגיעים להחתים כרטיס במשרדי החברה, נקבעו תנאי השכר של הסיירים במידה רבה על סמך דיווחי השעות שהם בעצמם העבירו. כך, לדוגמה, עובד שדיווח על יציאה לעבודה לפני השעה 7:00 בבוקר קיבל במשכורת תוספת אש"ל עבור ארוחת בוקר. עובד שדיווח על חזרה מהעבודה אחרי השעה שש בערב קיבל הוצאות אש"ל גם עבור אורחת ערב.
במאי 2006, כמה חודשים אחרי מתן ההנחיה החדשה שלו, התברר לטטרקה כי רז מסרב לחתום על דיווחי שעות העבודה של מספר סיירים שעליהם הוא ממונה. "הבחנתי כי בקרב כמה סיירים, ועודד ביניהם, חלה לאורך זמן התרופפות וכי דיווחיהם בנוגע לשעות עבודתם אינם אמינים", הסביר בהמשך רז את הדברים בתצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה.
"בין השאר נוכחתי בכך מתוך שיחות טלפוניות עם עודד רובין, כשהיה ברור מתוכן השיחה ומהקולות שנשמעו ברקע שהוא אינו נמצא בעבודה. לאור זאת, הודעתי להנהלת החברה בחודש אפריל 2006 כי אינני מאשר עוד את דוחות הנוכחות של עודד ושל סיירים נוספים. את החלטתי להפסיק לאשר את דיווחי הנוכחות של עודד וסיירים נוספים קיבלתי על בסיס התרשמותי השוטפת מחוסר האמינות של דיווחיהם". בתגובה שמסר רובין נטען כי התצהיר ניתן בעקבות לחץ שהופעל על נותנו.
המנכ"ל, שסירב להשלים עם הדברים, דרש בדיקה מעמיקה. לשם כך הוא הסתייע במכשירי האיתוראן המותקנים ברכביהם של הסיירים ומאפשרים לקבל איתור מדויק של הרכב בכל רגע נתון. טטרקה הורה לבצע בדיקה ממוחשבת לאחור ולערוך השוואה בין דיווחיהם של הסיירים על אודות שעות עבודתם ומיקומם במהלך היום, לבין הנתונים שנשמרו במערכת הממוחשבת של איתוראן. התוצאות היו בעייתיות. אחדים מן הסיירים, העלתה הבדיקה, העבירו לחברה באופן קבוע דיווחים על עבודת סיור בכל רחבי הארץ בשעה שמכשיר האיתוראן הראה שהם ישבו בבית או עסקו בעיסוקים פרטיים. כולם, רצה הגורל, חברי מרכז הליכוד שנכנסו בגל המינויים הגדול של ימי שרון העליזים. מאוחר יותר מסרה החברה כי הפערים בין דיווחי הסיירים לשעות שעבדו בפועל הצטברו לכדי מאות אלפי שקלים.
"מדובר בהונאה לכאורה, באופן שיטתי ובהיקפים נרחבים, לאורך זמן", טענה החברה בהמשך בבית המשפט. לגישתו של בא כוחו של רובין, מדובר בנתונים בלתי אמינים, בלתי חוקיים ובלתי קבילים בהיותם פוגעים בפרטיות. עם זאת, ראוי לציין כי בית הדין לעבודה קבע כי אין ממש בטענות על אודות הפגיעה בפרטיות.
טרטקה דיווח על הממצאים לדירקטוריון ולרשות החברות הממשלתיות. הדירקטוריון הורה לנקוט הליכים משמעתיים נגד הסיירים. הרשות הבהירה לו כי במידה שהבדיקה תואמת את החשדות "אזי יהיה זה ראוי כי החברה תנקוט את כל האמצעים הנדרשים למיגור התופעה".
קודם לכן, מגובה בפלטי איתוראן ראשוניים שבדקו רק חודשים ספורים לאחור, התייעץ טטרקה עם גורמים בפרקליטות והגיש תלונה מסודרת במשטרה. "מה שהיה אכפת לטטרקה היה פחות הכסף ויותר העובדה שאם הסיירים לא ביצעו את עבודתם, מדובר בהפקרה ביטחונית חמורה של קווי הדלק", נזכר השבוע גורם בכיר בצוות החקירה. עוד לפני כן הזמין טטרקה את העובדים, אחד אחד, לשימוע. ישנה "אי התאמה בין הדיווחים שהוגשו על ידך לבין הנוכחות בפועל בעבודה. אציין כי מנהלך הישיר מר נסים רז אינו מוכן לאשר בחתימת ידו את דיווחיך", נכתב לעובדים שזומנו. ימים ספורים לפני מועד השימוע, ניתן היה לחשוב שמגיפה קטלנית תקפה את כל המוזמנים אליו: בזה אחר זה הם שיגרו להנהלת החברה אישורים לפיהם הם חולים, ולכן נמנע מהם להגיע.
רובין, כך נכתב בטופס שהביא מרופא המשפחה שלו ואשר עמד בהמשך במרכזה של קובלנה שהגיש, אובחן כמי שסובל ממתחים ומלחצים נפשיים. טטרקה, שקיבל את המכתב, הורה לקב"ט החברה שזמן קצר קודם לכן אסף את נשקי הסיירים לבדיקה, לא להשיב לרובין את הנשק. במקביל, הודיע לרובין כי לאור אבחנות הרופא שלו יהיה עליו להיבדק על ידי פסיכיאטר מומחה שיאשר זאת, לפני שיקבל שוב אישור להחזיק באקדח. טטרקה נשמע אז מספר כי אחרי מקרה טראגי שאירע תחת פיקודו בשב"כ, הוא לא לוקח יותר צ'אנסים במקרים כאלה.
רובין טען שההחלטה לשולחו לפסיכיאטר היא ניסיון לפגוע בו ופנה לעיתונות כשהוא מספר שנשלח לבדיקה פסיכיאטרית רק משום שלמנכ"ל יש עניין לסגור איתו חשבונות. "הוא דאג לי לזימון לפסיכיאטר", סיפר מאוחר יותר גם בוועדה לביקורת המדינה בפני חברי הכנסת המזועזעים. את המכתב של רופאו, שהחל את פרשת האבחון, כלל לא הזכיר.
ד"ר מוטי מארק, לשעבר מנהל בית החולים אברבנאל וראש תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות: "הסדר הטוב והאחריות של חברה, במיוחד כשמדובר בחברה ציבורית, נותן לה מקום לערוך בדיקות שהן במתחם הסבירות. מה עוד שזה הוא שביקש לבטל את כשירותו לעבודה למספר ימים מסיבות נפשיות. כשניתן לו הרישיון לא היתה אבחנה כזו ועכשיו יש שינוי במצב בריאותו והוא בהגינותו דיווח עליו לחברה. זה חלק מהאחריות הציבורית ועל פניו מדובר באקט סביר לגמרי".
כך או כך, הסיירים שנגדם הגישה תש"ן תלונה זומנו בזה אחר זה לחקירת משטרה. "עבודת הסיירים מסתכמת בעבודה של שעתיים עד שלוש שעות עבודה יומיות וזה היה מנהג כבר שנים רבות", העיד יו"ר ועד העובדים שלומי שטרית, שהתבקש להסביר איך הוא עובד כמות זעומה של שעות מדי יום ומדווח על יום עבודה מלא. "כולם מילאו את הטפסים ככה, ואני לא מבין למה המשטרה חוקרת את זה".
"לפי דוחות האיתוראן רוב השעות שעליהן דיווחת על עבודה כסייר, שהית בביתך", הטיחה בפניו החוקרת. "עשיתי טעות", הודה שטרית, "ואת צריכה להבין שזה היה נוהג בחברה ומעולם איש לא העיר לנו על כך וכולם עושים את זה...אם הייתי מקבל לפי השעות האמיתיות של עבודתי על הקו הייתי מגיע לשכר נמוך מאוד". "טעות אנוש...טעות שלי...אני לא יכול להסביר את השעות האלה", הסביר גם עמיתו לעבודה ולמפלגה עזריאל יפין. "אני מסכים להגיע לכל פשרה. יש פה טעויות שלי לגבי שעות ספורות ללא שום כוונה ולא שום חשד למעילה".
לעומתם, בחר עודד רובין לשמור בחקירת המשטרה על זכות השתיקה. "לפי הדוח הזה עולה שבמשך שלושה חודשים 24 פעמים דיווחת על שעות עבודה כשבפועל לא היית בעבודה", ביקש החוקר להבין. "על פי הדיווחים הכוזבים האלו, שולם לך שלא כדין כמעט 6,200 שקל במשך שלושה חודשים בהם נעשתה הבדיקה". רובין סיפר שעורך הדין שלו, שעימו הוא צריך להתייעץ, מגויס למלחמת לבנון השנייה ובחר לא להשיב. לטענתו של רובין, המשטרה אינה הזירה לבירור תביעות הדדיות של יחסי עבודה. בסופו של דבר החליטה פרקליטות מחוז תל אביב שהמקום לבירור תלונתה של תש"ן הוא במסגרת הליך משמעתי ולאו דווקא פלילי.
אם מבקשים ללכת עם גרסתו של עודד רובין לפרשה הזו, הרי שהסיפור מתחיל כבר בחודש פברואר 2006 כשהוא נבחר כנציג ועד העובדים בדירקטוריון תש"ן. באותה תקופה, כאמור, כבר בערה הקרקע תחת רגליו של טטרקה כמנכ"ל וגורמים שונים בחברה עשו הכל כדי להביא להחלפתו. לטענת רובין, טלפן אליו טטרקה עם בחירתו ותבע ממנו להיות "עושה דברו" בדירקטוריון, אולם הוא סירב. טטרקה, מצדו, מכחיש את הדברים בתוקף. רובין נתלה בשיחה הזו, כשהוא עומד על כך שהתנהלה בנוסח הזה, וטוען שהיא הופכת אותו ל"חושף שחיתויות".
כמה שבועות אחרי שזומן לשימוע בעקבות ממצאי האיתוראן מיהר רובין אל מבקר המדינה וביקש, לאור שיחת הטלפון שהתקיימה, לטענתו, לקבל צו הגנה שיכריז עליו כעל חושף שחיתות וימנע מההנהלה לפגוע בו. בהנהלת החברה, שקיבלה פנייה ממשרד המבקר, לא הבינו על מה הוא מדבר וכיצד נכנס המבקר למערבולת. "נעזוב את העובדה שהמנכ"ל מכחיש בתוקף את הדברים שרובין מייחס לו", אומר גורם בחברה, "נגיד שאני מקבל את הטענה של רובין שאלה אכן היו פני הדברים. אולי מדובר פה בבעיה של נימוס, אולי דיבור קצת כוחני, אולי ניסיון מעט בוטה של טטרקה להזכיר לרובין שעם כל הכבוד לתפקיד החדש שלו בדירקטוריון - הוא עדיין עובד זוטר שביומיום מקבל הנחיות מהמנהלים שלו. אבל להפוך מהשיחה הזו לחושף שחיתויות? לא נסחפנו קצת? איזה שחיתות בדיוק הוא חשף?".
בעקבות פנייתו של רובין, פנה מבקר המדינה לחברת תש"ן וזו נענתה לבקשתו שלא לפגוע ברובין ולא לפטר אותו, כל עוד תלונתו מתבררת. רובין פנה לעזרה אל ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) ועוד קודם לכן גם להסתדרות. בתחילת 2007 החלה יחימוביץ' לשגר אל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מכתבים, בדרישה להוציא לו צו הגנה שימנע את הפגיעה בו.
כחצי שנה לאחר פרוץ הפרשה הגישה תש"ן תביעה לבית הדין לעבודה נגד רובין, בדרישה שישיב לה כמאה אלף שקל, כספים שלפי התביעה שולמו לו עבור שעות עבודה שהתברר שבהן לא עבד ועבור תשלומי אש"ל שכלל לא הגיעו לו.
רובין הגיב בתביעה נגדית, שבמסגרתה תבע לקבל כספים שלטענתו לא שולמו לו עבור שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה. כחודש אחרי התביעה הכספית שהגישה נגדו תש"ן, הגיש רובין נגד טטרקה גם קובלנה פלילית בגין לשון הרע, שלטענתו הוציא עליו המנכ"ל, כששלח אותו לבדיקה פסיכיאטרית.
המבקר, שהסביר אינספור פעמים בעבר כי הוא מנוע מלהתערב ולהוציא צו הגנה במקרה שבו מתנהלים הליכים משפטיים, התקשה לע־מוד בלחץ וכשהוא חורג מהכללים שקבע לעצמו, העניק לרובין צו הגנה זמני בזמן שבבתי המשפט מתנהלים, כאמור, שלושה הליכים.
"ראיתי לנכון להמתין עד אשר הערכאות יאמרו דברן בקשר לאותן פלוגתאות ואפשר יהיה לבחון לאור זאת את המשך בירור התלונה", כתב משרד המבקר במכתב שצורף לצו הזמני, כשהוא מציין כי הוא איננו נוקט עמדה לגופו של עניין. משמעות הדברים היתה ברורה: המבקר עצמו לא בודק את הטענות וחרף זאת משאיר את הצו שלו בתוקף כל עוד מתקיימים הליכים משפטיים בין הצדדים. מאז, נמשכים ההליכים עוד ועוד בעקבות פניות ובקשות חוזרות ונשנות מטעמו של רובין לבתי המשפט. בינתיים, תחת צו המבקר, מצווה הנהלת תש"ן להתייחס אל רובין, האיש שזומן לשימוע ערב פיטורים, כאל אתרוג, שאין אפשרות לגעת בו ובלי שום תאריך סופי נראה לעין.
בינתיים, רובין, שכאמור נבחר לפני למעלה משלוש שנים לנציג העובדים בדירקטוריון, לא זכה לשבת בו ולו פעם אחת. חקירת המשטרה שהסתיימה בסגירת התיקים במסלול הפלילי אפשרה לוועדת המינויים בשירות הציבורי לאשר את כשירותו של רובין לתפקיד. אלא ששר האוצר ושר התשתיות שהיו אמורים לחתום על המינוי, בחרו נוכח הפרשה הסבוכה להימנע מהחתימה, לא מעט בזכות לחץ כבד שהפעילו מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות,
אודי ניסן, וועד עובדי החברה. "בחירתו של מר רובין לתפקיד נציג עובדי החברה התבצעה עוד לפני שהתבררו עובדות וחשדות חמורים ביותר כנגד מר רובין ובטרם החל מר רובין לנהל את המאבק האישי כנגד מנכ"ל החברה", כתבו העובדים לשרים. רגע לפני הבחירות לכנסת הצליחה יחימוביץ לשכנע את השר בנימין בן־אליעזר ממפלגתה לחתום. אולם אחרי ששר האוצר הקודם, רוני בראון, נמנע מלהוסיף את חתימתו הגישו יחימוביץ', עופר עיני ועודד רובין עתירה משותפת לבג"ץ בדרישה למנות את רובין למרות הכל.
בשלב מסוים פנתה גם עמותת אומ"ץ אל השרים בדרישה שיחתמו על מינויו של רובין לדירקטוריון. בהמשך, שב יו"ר התנועה אריה אבנרי, ופנה אל השרים כשהוא מבקש למשוך בחזרה את מכתבו הראשון. "נודעו לנו בינתיים פרטים חדשים המעוררים שאלות שהיו צריכות להיבדק", מסביר אבנרי. "בין השאר שוחחנו עם העובדים והתברר שהם בכלל לא מעוניינים שהוא ייצג אותם. אין לנו שום עניין להילחם על המינוי של האיש לנציג עובדים, כשהעובדים עצמם לא רוצים אותו".
עובדי החברה, שלא מכבר בחרו ברובין כנציגם, הגיעו למסקנה כי האיש גורם נזק להם ולחברה וחתמו כמעט כולם על מכתבים למבקר המדינה, לשרים ולרובין עצמו והודיעו כי הוא אינו מייצג אותם עוד. "אנחנו דוחים את ניסיונותיו של רובין להציג את החברה כקלוקלת במסע ההכפשות שהוא מנהל נגד המנכ"ל טטרקה בתקשורת, בבית המשפט, בכנסת ובמשרד מבקר המדינה", כתב יו"ר הוועד איתמר לוי. "הבהרנו כי אנחנו רואים את מר רובין פועל ברשעות...בחירתו לתפקיד נציג העובדים בדירקטוריון התקיימה לפני שהתבררו עובדות וחשדות חמורים ביותר נגדו...קיים פער עצום בין מר רובין שנבחר, לבין מר רובין שמבקש היום להתמנות לתפקיד". העובדים ביקשו לבחור נציגים חדשים לדירקטוריון. רובין טען שמדובר במהלך חסר תקדים הנעשה באווירה של פחד.
ההסתדרות החדשה סירבה לדרישת העובדים לקיים בחירות, ונחלצה לסייע לרובין עד כדי הובלת מהלך לפיטורי הוועד. בהסתדרות טענו שמדובר במתן הגנה לעובד שנבחר באורח לגיטימי. לטענת נציג ההסתדרות, רובין נרדף רק כיוון שסירב לשתף פעולה עם המנכ"ל, שבתגובה מתנכל לו. לדבריו, ההסתדרות נאבקת על זכותם של העובדים לחשוף שחיתויות.
עובדי תש"ן לא קיבלו את המהלך של ההסתדרות החדשה וחצו את הכביש להסתדרות הלאומית. עופר עיני, מיותר לציין, לא אהב את הצעד הזה. יו"ר הוועד, איתמר לוי, משוכנע שהקשרים האישיים של עופר עיני לשלומי שטרית, יו"ר הוועד הקודם, הם שהביאו אותו להכריז מלחמה על הנהלת תש"ן ועל ועד העובדים הנוכחי שלה.
הכל התחיל, לשיטת לוי, באסיפה שכינסה ההסתדרות בחדר האוכל של העובדים כאשר זומן שטרית לשימוע. נציג ההסתדרות הודיע אז כי פיטוריו של שטרית יהיו עילה להשבתה של החברה. לוי, מצדו, הודיע לו שעם כל הכבוד להסתדרות, עובדי תש"ן לא ישבתו. "אמרתי לו שיש הליכים. אם הוא ייצא זכאי נחבק אותו, אבל אם הוא גנב שעות אנחנו לא נשבות כדי להגן על זה. אנחנו מודעים לכוח שלנו. אם אני סוגר את הברז - שום מכונית לא תיסע כאן. שר האוצר יהיה אצלי במשרד בתוך שעה. אני הכי חזק, אבל אני יותר מדי אחראי מכדי לעשות את זה". מההסתדרות נמסר בתגובה: "לעופר עיני לא היתה יד בפרשה והוא לא התערב בגיבוש עמדת ההסתדרות בסוגיה".
לוי מעיד על עצמו שגם הוא בחר בעבר ברובין, אלא שמאז השתנו הדברים. "אם הייתי יודע אז את מה שהתגלה לגביו אחר כך לא הייתי בוחר בו בשום אופן", אומר לוי. "ההתנהלות של עודד מול המנכ"ל וההתנהגות הבעייתית שלו גרמו לאווירה עכורה והביאו אותנו, העובדים, לא לרצות אותו כנציג שלנו". לדברי לוי הוא ניסה אינספור פעמים להיפגש עם עופר עיני ללא הצלחה. עד שהודיע שהוא עובר להסתדרות הלאומית. "אמרתי להם בהסתדרות, אתם מפריעים לנו. אתם מפריעים לחברה להתנהל. אתם מנהלים מלחמה נגד המנכ"ל על הגב של העובדים. בגללם התעכבו תוספות שכר לעובדים. עד כדי כך".
ליו"ר הוועד יש גם טענות קשות לח"כ יחימוביץ'. "אני פשוט לא מבין אותה. היא אפילו לא יודעת מי המנכ"ל. היא לא דיברה איתו מעולם. שתבוא לאיזה מתקן שהיא רוצה ושתדבר ישירות עם העובדים. שתראה מה העובדים חושבים על עודד. הם מפחדים לדבר איתו, הוא מקליט עובדים. לא מעניין אותה לבדוק איך זה שכולם לא רוצים אותו?".
בשלהי 2008, כשבמשרד מבקר המדינה הבינו שנכנסו לפלונטר שיהיה קשה להתיר, העלו הצעה לקיים הליך גישור בפני השופט בדימוס, עזרא קמא. רובין ותש"ן הסכימו, השופט למד את החומר ונפגש עם כל מי שצריך. אלא שאז הגישו רובין, יחימוביץ' וההסתדרות עתירה לבג"ץ. השופט קמא הודיע למבקר המדינה כי הוא מפסיק לאלתר את הליך הגישור, לא לפני שכתב כמה שורות שמלמדות משהו על מה שהספיק להבין ואשר בתש"ן רואים בהן סימן לבאות. "אין ספק, קל שבקלים...כי המצב הנוכחי מבחינתה של החברה אינו מאפשר קיום יחד של המתלונן ושל המנכ"ל בכפיפה אחת...האווירה שנוצרה והתלונות ההדדיות של שני אנשים אלה לא יאפשרו עבודה תקינה סדירה ורצופה לטובת החברה שהיא העיקרון החשוב בענייננו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם