אלו 10 המכות של העולם היהודי
ר' יצחק היה נותן בהן סימנים: גימטרייה וחגים, עלוני שבת, ספרי הרב אלון, שו"ת סלולרי, חילונים שחושבים שהם רבנים ורבנים שנלחמים בחילוניות
מה המשותף לאחמדיניג'אד, ארוחה, אל קעידה, קודקוד, ביל קוסבי, כלי כסף, נפילים ו-ילד פוץ. המשותף לכולם הוא הגימטרייה שלהם – 220. לא ברור למה, אבל הגימיק הזה, שבפרקי אבות מתייחסים אליו כאל "פרפראות לתורה", כלומר טריק חביב ותו לא (ונא לא לצטט לי רבי אליעזר הגלילי), הפך לכלי משחית בידי נודניקים מקצועיים. הם טוחנים לך את המוח בכל שמחה משפחתית או אירוע חברתי, משווים את הגימטרייה של האח של החתן עם זו של הסבתא של הכלה היתומה (אמא שלה שמה קץ לחייה בגלל אחיה חובב הגימטרייה). בקיצור, עד שלא תאבדו הכרה הנודניק לא יעזוב אתכם וימשיך לבלבל לכם את הראש עם המספרים (אגב, נודניק זה בגימטרייה 220).
פיקוח נפש דוחה הכל, לפעמים הוא אפילו קצת דוחה בעצמו, לכן לא ברור למה הרבנים עוד לא יצאו בפסק הלכה המתיר, שלא לומר מחייב לשקר למשפחה כדי להיפטר מהבילוי המשותף בחגים.
בניגוד למה שמסופר בתורה, בני ישראל לא הגיעו לארץ ישראל אחרי 40 שנים בגלל חטא העגל. האמת היא שביום השביעי הם הגיעו לים סוף, הגיע הזמן להתפלל ואז הגיע גל ענקי של עלוני שבת. בגלל שזו הפעם הראשונה שהם ראו עלונים הם התעקשו לקרוא את כולם – שיחת השבוע של חב"ד, ואת אלו של ניר בן ארצי, "ראש יהודי", "עולם קטן" והם גם לא ויתרו על העלונים שמספרים על ועדת הרבנים שממליצה לתרום לאברך בן 24 שהלך לעולמו והותיר אלמנה עם 10 ילדים, שהגדול בהם עומד להתחתן בשנית ולכן צריך לתרום להם ולקיים בו זמנית, האכלת יתום, הכנסת כלה, לווית המת ושעטנז ג"ץ. בקיצור, עד שבני ישראל סיימו לקרוא נגמרו 40 שנות המדבר והם נכנסו לארץ ישראל.
אם תורה באמת מחכימת פתי שמישהו יסבירו לנו אחת ולתמיד למה חרדים לא יודעים חשבון ועברית. אנחנו לא מצפים מהם לחשב את שטח הפאי במשפט איחוי במקום במשפט מורכב, אבל למען השם – מה כל-כך קשה לעדת בעל פה אל לוח הכפל ולדעת את ההבדל הלשוני בין זכר לנקבה.
מה צריך לעשות עם ספרי הרב מוטי אלון. לזרוק אותם זה לא הגיוני (והם גם עלו הרבה כסף, אז כואב הלב). מצד שני, לשים את זה באמצע הסלון זה גם לא נעים.
למה כל חילוני שפוגש דתי, רק מחכה להזדמנות כדי לספר איך סבא שלו היה רב. זה מתחיל עם "אל תראה אותי ככה", ממשיך עם אני דתי בלב", מתקדם עם "להיות בן אדם זה יותר חשוב מכל המצוות" ומסתיים בניסיון להוכיח בקיאות במסורת ובהלכה, עם דגש על אחרון האחרונים, חכם חנוכה מחגיגה בסנוקר.
דתיים יודעים שיש להם הגבלות רבות - שבת וכשרות, שמירת נגיעה, שמירת העיניים ושמירה במילואים. אבל לכל הדתיים, בלי יוצא מהכלל יש יתרון אחד ענק על כל החילוניים - לא מנסים להחזיר אותם בתשובה. זה מתחיל עם משל "העגלה המלאה והעגלה הריקה", ממשיך עם "בוא תעשה אצלנו שבת" ונגמר במקרים חריגים באשפוז של המחזיר בתשובה בבית חולים, אחרי שהחילוני הסכים להניח תפילין רק כדי שיהיה לו עם מה לחנוק את הנודניק (בגימטרייה 220).
כשמשה רבינו ירד הוציא את בני ישראל ממצרים הוא לא שאל "יש כאן מישהו מבת ים?". כשעזרא גייר את הנשים בימי שיבת ציון הוא לא שאל אף אחת "יש פה מישהי רוסייה?". כי יהדות היא כמובן מקצוע וגם הומור הוא סוג של התמחות. הכלל הוא שרבנים צריכים ללמד תורה (או לפחות לנסות) וסטנדאפיסטים צריכים להצחיק (או לפחות לנסות). בכל מקרה שבו אחד מהשניים מנסה לגלוש לתחום שלא שייך לו, מדובר בתאונת עבודה וחבל.
שאלה: שלום כבוד הרב, אשתי שואלת אם יש דין "אבר מן החי", במקרה של חייזר שאכל בשרי ואז חלבי, כי מצד אחד יכול להיות שהוא הולנדי ומספיק שעה הפסקה, מצד שני אני אומר שלא על כל דבר צריך לשאול רב וזה עניין של היגיון פשוט. שאלתנו היא האם במקרה כזה חובה להגיד הלל שלם עם ברכה, או שהכתומים צודקים וזה לא אתחלתא דגאולה, אלא עקבתא דמשיחא.
תשובה: ליב אט יור מזר (תעזבו אותי באמ'שלכם)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם