פסח רביעי בשבי: בבית שליט אין ארוחת חג
הערב כשכולנו נסוב סביב לשולחן הסדר, במצפה הילה לא תהיה ארוחת חג. בראיון למעריב תוהה הזוג שליט: "אולי טעינו כשהיינו מנומסים"
אבל השנה הם מרגישים קצת אחרת. הציבור אמנם ממשיך לחבק, אבל מהצד נשמעת גם לא מעט ביקורת על ההתנהלות המנומסת מדי שלהם - חלקה מאחורי גבם, חלקה גם בפומבי. "ככה אנחנו מרגישים," מגיב נועם שליט לדברים, "כל מה שלא נעשה, יבוא מישהו ויגיד ש'ככה לא עושים.' אם נעשה צעקות והפגנות, יגידו שאנחנו מקלקלים, מפריעים, מעלים את המחיר.
"אז ההתלבטות, באיזו רמה לפעול ובאיזה מינון, קיימת כל הזמן. לפעמים אנחנו עולים במינון ולפעמים יורדים. יכול להיות שהיום אנחנו פועלים בשקט ומחר נצא לרחוב. יצאנו לרחוב לא מעט."
אביבה מודה שהיא לא מצליחה להתחמק מייסורי המצפון: "אומרים שאנחנו צריכים יותר לצעוק ויותר להרים קול. לא להיות כל כך מנומסים ועדינים. אבל ככה אנחנו בנויים. ככה אנחנו יכולים. הרעש שמדברים עליו, הוא רעש שאנחנו לא יודעים לעשות. אני עושה כל מה שאני יכולה, ואולי זה בעוכרינו ואולי לא. אי אפשר לדעת.
"את אף פעם לא יודעת מה הדרך הנכונה. יש לך כל הזמן רגשי אשמה שאת לא עושה מספיק. זה משהו שכל הזמן מלווה אותי. כי הנה, עובדה שאנחנו לא מצליחים. אז אני אומרת 'אולי יש משהו אחר שאפשר לעשות,' 'אולי יש משהו שלא עשינו.' אולי הדרך שאנחנו
הוריו של גלעד מתייחסים גם להתפתחויות בחודשים האחרונים ולתחושה הציבורית שלפיה העסקה עמדה ממש להיחתם - כמו גם לאכזבה הגדולה שהגיעה אחריה ואיתה התחושה שחלקים נרחבים מהציבור לא מוכנים לשלם את המחיר הגבוה המסתמן עבור העסקה.
בין היתר, אומר נועם: "זה היה בסך הכל עוד שלב. אולי אפשר להגיד שלב מתקדם יותר ממה שהיה עד היום, אבל זהו. אנחנו נותנים למהלך הזה למצות את עצמו. ברגע שנראה שהוא מיצה את עצמו ולא קרה כלום, אז נשקול הלאה, מה לעשות. אנחנו אף פעם לא דיברנו על 'כל מחיר.' גם לא נדרש כל מחיר.
"העסקה כוללת 450 אסירים פלסטינים, מחבלים שחלקם עם דם על הידיים, אבל זה לא אומר שזה כל מחיר. אם המחיר נראה גבוה מדי, שימצאו חלופה אחרת. מדינה שלמה, עם כל האמצעים שעומדים לרשותה, עם כל הזרועות שעומדות לרשותה, עם כל גופי המודיעין והיחידות המיוחדות, לא מסוגלת אחרי ארבע שנים ליצור איזושהי חלופה של מחיר? אז שתשלם."
בשנה האחרונה התגייסה הדס, אחותו של גלעד, לשירות בצה"ל. זה לא היה תהליך קל עבור ההורים. "זה לא מובן מאליו," מודה אביבה, "אבל אנחנו מכבדים את הרצונות של הילדים שלנו. עובדה שהדס עשתה גם שנת שירות. זאת הבחירה שלה, ואנחנו מאוד גאים בזה. צריך לזכור גם שזה לא אותו הדבר, כשמגייסים בת או מגייסים בן ליחידה קרבית. לכן גם לא הייתה לנו התלבטות. אני משערת שאילו הדס הייתה בן, אז היו עולות שאלות אחרות. אני עדיין מקווה שגלעד ישתחרר לפניה, שישתחרר ראשון".
גם מהיום שאחרי השחרור של בנה, בתקווה שיגיע במהרה, חוששת אביבה מעט: "אני לא בטוחה שהחיים שיהיו כשגלעד יחזור יהיו אותו דבר, כי ברור שאני לא אקבל את הילד שהיה לי. כשגלעד יחזור זה לא יהיה אותו ילד ששלחתי וזה מאוד מפחיד. וגם הוא לא יקבל את אותם הורים. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו קודם. הוא השתנה ואנחנו השתנינו. בגלל זה כל המצב יהיה שונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם